הילדים מתארים כיצד התאמנו בעריפת ראשים על בובות, את היעלמותן של החיות מספרי הביולוגיה ואת ההתעללויות בהם וקרובי משפחותיהם. רק לפני כמה חודשים, מתאר דר-שפיגל, פעילי דאעש ערפו את ראשיהם של ארבעה אנשים בכניסה לבית הספר, לעיניהם של הילדים. כעת, אנשים מסתובבים בזהירות, בלי לדעת מה האדם לידם חושב וכמה פעילי דאעש עוד מסתתרים באזור.

במשך שנה וחצי, דאעש ניסה לעצב את מוחותיהם של ילדי העיר במערכת בת חמש שנים של חינוך יסודי וארבע שנים של חטיבת ביניים; הארגון בהחלט סבר שישלוט בעיר מספיק שנים. משרד החינוך של דאעש קבע, כי המורים בעיר ילמדו את האידיאולוגיה שלו. בנוסף לכך, הילדים נלקחו למסגדים או נאספו ברחובות והוצגו להם סרטונים של עריפות ראשים.

שאכר אחמד, המנהל של אחד מבתי הספר, מספר, כי תחת שלטון דאעש היו בו 100 תלמידים, מאחר שרוב התלמידים נשארו בבית. כעת, כאשר דאעש נסוג כאמור מחלקה המזרחי של מוסול, רשומים 800 תלמידים כשרובם יכולים להגיע פעמיים-שלוש בשבוע. יוניצ"ף שולח להם מחברות וחומרי לימוד, אך לדבריו זה לא מספיק.

מורה אחר סיפר, כי למעלה משנתיים הוא וחבריו לא קיבלו משכורת. הממשלה בבגדד הפסיקה את תשלום המשכורות לאזרחים בשטחי השליטה של דאעש, מחשש שהכסף יגיע לידי הארגון. מורה אחר אמר, כי תחת דאעש הם עבדו בפחד, וכעת הם עובדים עם תקווה לעתיד. ומה עושים מאז שדאעש לא נמצא באזור? שרים שירים, לפי המנהל.

עוד אמר אחמד, כי הוא הניח שפעילי דאעש יגיעו לעיר לאחר המתקפה שלהם ביוני 2014. בסופו של דבר, שלושה פעילים הגיעו לביתו והציגו עצמם כנציגיי משרד החינוך של הארגון. הפעילים אמרו, כי הם סומכים על שיתוף הפעולה שלו, והמורים הורשו לחזור ללמד. מפקח מטעם דאעש שהגיע לבית הספר, אמר לאחמד שהם יכולים ללמד כרגיל. באותה תקופה, דאעש חילק לחם ודלק לעניים ושעונים לילדים במסגדים. כמה חודשים לאחר מכן הכל השתנה.

יום אחד הגיע המפקח לבית הספר כאשר בידו חרב. המורים ישבו במעגל והוא הניח את החרב במרכז. הוא החל לצטט פסוקים מהקוראן, דיבר על תפקיד דאעש באיסלאם ואחריות הארגון להילחם במערב, והדגיש שלמורים יש תפקיד חשוב בח'ליפות של דאעש. אז אמר שהארגון משנה את תוכנית הלימודים, מאחר שהספרים הישנים מלאים בחילול קודש. כל אדם שיסרב, ימות. דאעש קרא למורים לשרוף את הספרים הישנים, שכללו סיפורים ושירים על נפלאותיה של עירק. דאעש דאג להדפיס חוברות דקות, ובחלק מהמקרים העביר לתלמידים תקליטורים כדי שידפיסו את חומר הלימוד על חשבונם.

דאעש שינה בין היתר את הגאוגרפיה בספריו. הגבול בין עירק וסוריה נמחק, ומספר האזרחים בשתי המדינות חובר כדי ליצור רושם של אימפריה גדולה. השיעים והכורדים תוארו בספרים כמתנגדי האיסלאם וככופרים שדינם מוות. ספרי ההיסטוריה הוחלפו בביוגרפיות של דמויות בארגון, כדוגמת המנהיג אבו בכר אל-בגדדי. רוב הספרות הייתה ספרות דתית מהמאה ה-13, כאשר בחלק מהמקרים אפילו המורים לא הבינו אותה.

בתרגילי החיבור והחיסור בספרי המתמטיקה, הוחלפו הפירות בטנקים ורימונים. סימן החיבור הוחלף בסימן "z", מאחר שהוא דומה לצלב. התלמידים נדרשו לחשב, כמה פצצות ניתן לייצר בזמן מסוים. באנגלית, אחת המשימות הייתה "איך אני שואל מישהו האם הם יכולים לנקות לי את הנשק". אמנות ומוזיקה בוטלו, מאחר שלפי דאעש הם לא מועילים לג'יהאד. בנוסף ללימודיים העיונים, התלמידים התאמנו במחנות הארגון.

בזמן השיעור, מתאר השבועון, המורים היו צריכים ללבוש מכנסיים שהסתירו את קרסוליהם, שהודקו באמצעות גומיות. המורות נדרשו לכסות עצמן לחלוטין. החוקים היו ברורים ביותר: בלי קוסמטיקה, בלי בשמים, בלי פלאפונים, בלי סיגריות. בנים ובנות הופרדו. מורים ומורות לא יכלו להיפגש בשום מצב. המנהל סיפר, כי קודמו בתפקיד הוצא להורג, לאחר שהואשם בישיבה ליד אישה בבית הספר. הורה שהיה מביא בטעות את בתו לבית ספר לבנים, היה מוצא להורג.

כדי לשרוד, אמר המנהל, היה עליהם לחשוב כמו דאעש. אחד המורים הצליח להציל כמה מהספרים שנידונו לשריפה, והחביא אותם ליד האח. אם היו מוצאים אותם, היה יכול לטעון שהוא משתמש בספרים לחימום. במקביל, חל איסור על לימודים בבית. אחד המורים סיפר, כי החוקים נעשו אבסורדים ביותר, כאשר היה אסור אפילו לצחוק.

עכשיו, אומר המנהל אחמד, עתידה של עירק תלוי במורים. אולם, כרגע אין תוכנית לעבד את המצב שנוצר או להבין את הטראומה. מה שכן יש זה יכולת הבחנה ולב. לדברי המנהל, ילדים צעירים הם כמו בצק שניתן לעצב מהר. הם ילמדו וגם ישכחו.

מורה נוסף סיפר לדר-שפיגל על החיים תחת שלטון דאעש. מוחמד אסיל, מורה לערבית, אמר שהחיים תחת דאעש הייתה התקופה הקשה בחייו - והוא יליד מוסול, שיודע מהם חיים קשים. לאחר נפילתו של סדאם חוסיין, עבר עינויים בשירות החשאי העירקי בשל טעות בזיהוי. פעם אחרת עונה על-ידי דאעש, לאחר שצילם סלפי כשהוא שוחה חצי עירום.

המורים לא היו מדברים עם התלמידים על דאעש, מאחר שרוב ההורים תמכו בארגון ולא ניתן היה לדעת מה התלמידים היו מספרים בבית. המורה היחידה בבית הספר עדיין מסתובבת עם רעלה, מאחר שלדבריה התלמידים כבר התרגלו לכך. בחדר המורים ישנה פירמידה בעלת חמישה שלבים. בתחתית – הצרכים הבסיסיים, ואז ביטחון, חיים חברתיים וצרכים אישיים. בראש הפירמידה מימוש עצמי. כל אלו מובילים לחיים טובים, אומר אסיל.

מרואיין אחר שדיבר עם השבועון הוא קיסר אל-כורדי, ילד בן 13 שנראה צעיר לגילו. בבוקר דיבר במרץ על החיים תחת דאעש, כעת הוא מתבייש. הוא אוהב את ריאל מדריד ורוצה להיות קרדיולוג כשיהיה גדול. באיטיות, הוא מתחיל לדבר על החיים תחת שלטון דאעש, והוא צובר ביטחון ככל שהשיחה נמשכת. הוא מספר, כי יום אחד פעילי דאעש פשוט החלו להסביר להם כיצד להילחם, וכי היה עליהם למלא פקודות. בהמשך, הוא קם ומצביע היכן התחבאו באימוני הלחימה שלהם.

הוא הדגים כיצד חיברו אליו חגורת נפץ, וכיצד הסתובב איתה. הוא גם סיפר כיצד הביאו להם בובות אדם בגודל אמיתי, ואיך היה עליו להתאמן על הבובה בעריפת ראשים. תחילה הלך לבית הספר כדי ללמוד קרוא וכתוב, מספר אביו של קיסר, ורק לאחר זמן מה שמו לב הוריו לשטיפת המוח של דאעש.

אחרי מספר חודשים, קיסר החל לפקוד את המסגד, שם ניסו לשכנע אותו להצטרף לדאעש. נאמר לו, כי הוא יכול להצטרף לארגון בלי לקבל את רשות ההורים, אך הוא הלך ושאל את אביו – דבר שהכניס את האב לקונפליקט רציני. פעילי דאעש הגיעו מספר פעמים לביתם כדי לקחת את קיסר, ובתגובה החל האב לפעול כמו דאעש אבל הפוך. הוא "שטף" את מוחו של בנו והסביר לו מהו האיסלאם הנכון, מהם סליחה ואמון, עד שקיסר רצה להישאר בבית ולא להצטרף לדאעש.

כאשר הגיעו תלמידים לשיעורים אחרי הצהריים ביום בו ביקרו בו אנשי השבועון, המנהל שלח אותם הביתה. כ-200 אנשים נהרגו במערב מוסול בהתקפה של הקואליציה, והממשלה הכריזה על שלושה ימי אבל. המנהל הסתובב ונעל את שערי בית הספר.