המלחמה רוצחת את האהבה

בנבירות של סדר וניקיון בערימות נייר ערב פסח השנה נפל לידי שיר, שכתבתי בסיום הטירונות בשרות סדיר בגדוד 890 בשנת 1954. אני לא השתתפתי בפעולה המתוארת.

השיר נכתב בבסיס בתל נוף על קטעי דפים, כשאני מודע לתוצאת אותה פעולה צבאית במבואות עזה, בה נעדר קצין ישראלי וכוח של האו"ם מודיע כי מחפשים אחר נעדר, הנושא דרגה של קצין משטרה מעזה.

אני מפרסם את השיר, כפי שנכתב במקור. מלווה אותי גם עכשיו זיכרון הגערה של רב סרן מרסל טוביאס ז"ל, דמות אהובה ונערצת על כולם, מי שהיה מג"ד הטירונים, איש לגיון הזרים לשעבר וגם היה חייל בצבא הבריטי, שהתקשה לבטא את האות ח' והמירה תמיד באות ה'. הוא מצא לנכון לגעור בי, וכשרס"ן טוביאס מרסל גוער, רועד כל מה שמצוי בסביבה - "הי אתה, אתה חייל (הייל), אתה זה שתמיד חושב (הושב). אתה עוד הפעם כותב?!" וגם הכותב נשמע כ"הותב".

פרי אותה כתיבה בתל נוף ליד השק"ם אני מביא כאן אחרי 63 שנים.

הַמִּלְחָמָה רוֹצַחַת אֶת הָאַהֲבָה

רַק אֱמֶשׁ מֻסְטָפָה וּשְׁמוּאֵל יָדְעוּ אַהֲבָה

זֶה בְּחֵיקָהּ שֶׁל נַבִּילָה בְּעַזָּה

וְזֶה בְּחֵיקָהּ שֶׁל אֲבִיבָה בְּחיפה,

הַבֹּקֶר נִצְּבוּ מִשְׁנֵי עֶבְרֵי מִתְרָס

בְּפִתְחוֹ שֶׁל מִדְבָּר יוֹרֶה בֶכִי-רוֹתֵחַ-קֶטֶל מֵאֶשְׁנַבֵּי יְרִי

יוֹרֶה גֶלְילֵי-נֶפֶשׁ מְרֻפֶּטֶת מְרֻפֶּשֶׁת

עַל עוֹרְקֵי-חוֹל מְדַמֵּם בְּבָתֵּי קְבָרוֹת זוֹלִים

מְגֻלָּלִים תַּכְרִיכֵי-חוֹל כּוֹאֵב צָרוּב

בְּלִי מַצֵּבָה, בְּלִי פֶּרַח, בְּלִי זֵר .

רַק אֱמֶשׁ מֻסְטָפָה וְנַבִּילָה שְׁמוּאֵל וַאֲבִיבָה

זָרְעוּ זִרְעֵי אַהֲבָה בְּעַזָּה וּבְחֵיפָה

הַיּוֹם, שֶׁמֶשׁ קוֹדַחַת וּפֶתַח מִדְבָּר קַדִּים לוֹהֵט

הִנִּיחוּ גְּלִימַת לַיְלָה וּפָרוֹכֶת-מָוֶת כּוֹאֵב לַשְּׁנַיִם

יֹבֶשׁ עִתּוֹנָאִי יִשְׁרָאֵלִי יְדַוֵּחַ עַל קָצִין יִשְׁרָאֵלִי נֶעֱדָר

וְיֹבֶשׁ עִתּוֹנָאִי עֲרָבִי יְדַוֵּחַ על קָצִין עֲרָבִי נֶעֱדָר.

לֹֹּא תִּהְיֶה יְרִיעָה פְּרוּשָׁה שֶׁל אַבָּא

לִפְרִי בֶּטֶן שֶׁל אַהֲבָה בְּעַזָּה וּבְחֵיפָה,

אַהֲבָה שֶׁנּוֹרְתָה בַּמִּלְחָמָה

אַהֲבָה שֶׁמוּּנַחַת דּוֹמְמָה עַל אֲזוֹבֵי טְחָבִים בְּאַבְנֵי הָרוּחַ

מֵעָלֶיהָן עָנָן אָרֹך וּמְקֻמָּר מְעַבֶּה לַיְלָה שֶׁלֹּא נִגְמָר

מַמְטִיר גֶּשֶׁם שֶׁל דְּמָעוֹת כְּלוּאוֹת

בְּעַזָּה וּבְחֵיפָה.