שמונה שנות כהונתו של
ברק אובמה בבית הלבן הסתיימו כבר לפני מספר חודשים אך ההתפתחויות בסוריה בעת האחרונה מוכיחות שההשלכות של מדיניותו במזרח התיכון עדיין כאן. למען הסר ספק - ההשלכות אומנם כאן, אך המורשת כבר מזמן נעלמה.
אובמה, שהעדיף להתרכז יותר בענייניה הפנימיים של ארה"ב ופחות במדיניות החוץ שלה, השיג הישגים ספורים בלבד באזורנו - וגם אלו כבר נעלמו כלא היו. בניגוד לרפורמת הבריאות ולשאר תוכניות הדגל שבאו לידי ביטוי במדיניות הפנים של אובמה - הניסיונות הדיפלומטיים שלו לפרק את אסד מנשק כימי, יחסו העוין כלפי א-סיסי במצרים וההסכם השערורייתי שאותו הוביל וכונן עם אירן - לפחות חלקם לא יעמדו כנראה במבחן הזמן וחילופי השלטון בארצות הברית.
מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון בשמונה השנים האחרונות התאפיינה בבדלנות מסוימת ובהפגנת איפוק וסובלנות שהתפרשה בקרב מנהיגים אחרים כחולשה - ואפשרה לרוסיה בהובלת הנשיא פוטין לחזק את מעמדה בשטח ולקחת את הבכורה. למרות ש'הדב הרוסי' יכול במידה רבה לרסן את המשטר הסורי ואת התנהלותו, היחסים ההדוקים בין פוטין ואסד בצירוף אינטרסים משותפים לשניהם, גורמים לכך שפוטין מעלים עין ונותן יד חופשית לאסד לפעול ולנהוג באופן פרוע וחסר רסן.
אחת הנקודות היחידות שנזקפו לזכותו של הנשיא אובמה בכל הנוגע לסוריה הייתה פעילותו לפירוק משטר אסד מרוב הנשק הכימי שעמד לרשותו. היה זה בשנת 2013, בעקבות טבח באזור דמשק, אז איים הנשיא אובמה בתקיפה צבאית אך נסוג בו לאחר הצעת פשרה רוסית שעיקרה היה הסדר לפירוק הנשק הכימי. בתדרוכי הבית הלבן מאותם ימים השתמע כאילו הממשל האמריקני זוכה להצלחה רבה, אבל היום ברור שמאגרי הנשק הכימי בסוריה אינם ריקים לחלוטין ושההישגים המרשימים היו לא יותר מכותרות בנות חלוף. גם אם רוב מוחלט של הנשק הכימי הוסר, הרי שהמעט שנשאר מצוי כיום בידי אסד, וזה משתמש בו כרצונו.
לא רק בערוץ הסורי מדיניותו של אובמה נמחקה כלא הייתה, אלא גם מדיניות הכתף הקרה שהפגין כלפי מצרים נמחקה כליל לאחרונה. יחסי ארה"ב-מצרים שהתערערו מאוד לאחר הדחתו של
חוסני מובארק מהשלטון בשנת 2011 בתמיכת ממשלו של אובמה, הוסיפו להתערער גם אחרי ההפיכה הנוספת שהציבה בראשות מצרים את א-סיסי כאשר הממשל האמריקני בראשות אובמה לא שיקם את יחסיו עם ממשלת מצרים ואף ביקר בחריפות את הפגיעה בדמוקרטיה במדינה. אולם היום, תחת ממשל טראמפ, נראה כי הריחוק והניכור נעלמו לחלוטין ונשיא ארה"ב הנוכחי נפגש באחרונה עם הנשיא המצרי בבית הלבן והעניק לו חיבוק דיפלומטי חם ואוהד.
כך, במדיניותו כלפי המשטרים במזרח-התיכון, כמו גם בסוגיות אסטרטגיות אחרות, מקפיד טראמפ לקעקע ולפוגג את מורשתו המדינית של קודמו בתפקיד. על-אף זאת, במבחן הזמן וההיסטוריה - מוקדם עוד לחזות אילו מבין שתי המורשות הללו תיטיב עם האזור רווי הסכסוכים והדמים שבו אנו חיים.
