סין יורה לעצמה ברגל

החינוך בסין סובל מפערים ניכרים ומאפליה מכוונת, והמדינה כולה עלולה לשלם את המחיר על כך - קובע (18.4.17) השבועון אקונומיסט.

בשנה שעברה הפכה לוויראלית בסין תמונה של ילדים המטפסים על סלע בגובה של 800 מטר בדרכם לבית הספר הסמוך ביותר למקום מגוריהם; שבעה או שמונה מהם נהרגו כאשר נפלו בדרך. התמונה חשפה שתי תופעות על החינוך באיזורי הכפר של סין, אומר העיתון: הצימאון להשכלה וחוסר יכולתה של הממשלה להרוות אותו.

החינוך בסין רשם התקדמות מרשימה בשנים האחרונות. מאז שנת 2000 הוכפל פי שמונה המספר השנתי של בוגרי האוניברסיטאות והוא עומד על למעלה מ-7.5 מיליון. אולם, מדגיש אקונומיסט, תלמידים רבים באיזורי הכפר סובלים מהזנחה מצד מערכת בתי הספר - וכך גם ילדיהם של מי שעברו מן הכפרים לערים וגם ילדים עניים; וזה במדינה בה שולטת מפלגה קומוניסטית המבטיחה שוויון.

זה לא רק בלתי הוגן, זה גם לא כדאי. כוח העבודה הסיני מצטמק והמשק המקומי אינו יכול להמשיך להסתמך על עובדים זולים ודלי הכשרה כדי להניע את צמיחתו. הצעירים זקוקים להכשרה טובה יותר, וזה מחייב חינוך טוב יותר. הממשלה בבייג'ינג אינה עיוורת לחלוטין לצרכים אלו, אבל מעשיה אינם משדרים תחושה של דחיפות.

גם מי שזוכים לחינוך באיזורי הכפר, ממשיך אקונומיסט, סובלים מתנאים קשים. רבים מהם לומדים בפנימיות ואינם זוכים לתזונה מספקת, והתוצאות ניכרות לעין: הם נמוכים מחבריהם שבבתי הספר הרגילים. רק 10% מהם ממשיכים לבתי ספר תיכוניים, לעומת 70% בערים. הסיבה היא שהמערכת מוטה נגדם: חוק חינוך חובה בסין מדבר על תשע שנות לימוד, אבל רק מאז 2007 יכולים ילדי הכפרים לקבל בחינם את החינוך היסודי. על החינוך התיכוני הם חייבים לשלם - כמו חבריהם בערים, אבל המשפחות בכפרים עניות בהרבה ולא יכולות לעמוד בתשלום. הממשלה המרכזית גם מעדיפה שלא להשקיע באיזורי הכפר, בטענה שהתושבים ממילא צפויים להגר לערים וכך ההשקעות יירדו לטמיון.

כאמור, מצבם של הכפריים אינו משתפר כאשר הם מגיעים לערים. היחס הרשמי אליהם הוא כאל אזרחים מדרג ב', מילדיהם נמנעת לעיתים קרובות הכניסה לבתי הספר הממלכתיים והוריהם נאלצים לשלם לבתי ספר פרטיים - שרבים מהם נסגרו בהוראת השלטונות בטענה לליקויי בטיחות. וכאשר מביאים בחשבון שהכפריים מהווים 60% מתושבי סין, ההשלכות הארציות של הליקויים בחינוכם נעשות ברורות.