שר הפנים
אריה דרעי טוען כי הופתע מפסיקת בג"ץ המרכולים, שאישר את פתיחתן של חנויות תל אביב בשבת. להגנתו הוא אומר כי את ההחלטה שלא לאשר את תיקון 2 לחוק העזר העירוני החליט לא לאשר כבר בערב חג הפסח (ליתר דיוק - יומיים לפני), ורק המתין שהחג ייצא. אבל החג יצא, אבל מכלוף שהמשיך לחגוג במימונה.
את העברת הסמכויות לדרעי אישרה הכנסת כבר ב-30 בינואר. מאז ועד היום בו פסק בג"ץ את פסיקתו חלפו 80 יום - 20 ימים יותר מהימים הקבועים בחוק כדי להחליט אם לאשר או לפסול חוק עזר עירוני. בזמן שדרעי השתהה הספיקו מרכולי תל אביב לחלל עוד 13 שבתות וימים טובים.
דרעי יכול היה להחליט כבר מן היום הראשון בו ניתנו לו הסמכויות, אך העדיף שבג"ץ יחליט במקומו. הוא עשה הכל כדי שבג"ץ יחליט במקומו, ולעזאזל השבת. בלשונו הוא מדבר גבוהה-גבוהה על חשיבותה של השבת, אך במבחן המעשה עושה ממנה "מסחרה".
בכייה לדורות
ביום-יום עושה
אלי ישי הכל כדי לנגח את דרעי. אולם דווקא במקרה של בג"ץ המרכולים השיא לו עצה נכונה - כבר בתחילת חודש פברואר הוא
הזהיר את יריבו כי לא ישתהה במתן החלטה פן יקדים אותו בג"ץ במתן החלטה משלו. אמר וצדק. ואת אשר יגוֹר ישי בא על אריה דרעי. היום ישי מאשים את דרעי בדמעות תנין. מעניין כמה בצל היה דרוש לבכי מלאכותי זה.
לו היו יודעים בוחרי
ש"ס על ה"לוקשים", שמנהיג מפלגה המתיימרת להיות דתית מאכיל אותם ספק אם היו בוחרים בו מלכתחילה. מנהיג דתי אמיתי אינו מתלבט בסוגיות ליבה כמו שבת. אין אצלו שבת למחצה, לשליש ולרביע. במקום לחתוך עניין ולאמץ את הגישה המנדלבליטית שמול בג"ץ צריך להציב עובדות מוגמרות ובכך לסנדל קביעה כמו זו הנוכחית, הניף דרעי את דגל ההיסוס והפקפוק ובפוליטיקה קטנה גרם להעצמה של חילולי השבת.
אין זו הפעם הראשונה בה לא ממלא אריה דרעי את תפקידו כמנהיג מפלגה חרדית. בכל הקשור לענייני השבת, דרעי הוא שור מועד. כאשר עלתה במליאה הצעת חוק להפעלת
תחבורה ציבורית בשבת ברח מהמליאה אל מול עיניהם המשתאות של חבריו לקואליציה בטענה שהוא מקוזז; כשר פנים יכול היה למנוע מעיריות להפעיל תחבורה עירונית למקומות בילוי, ובגלגולו הקודם כיו"ר ש"ס ב-1993 אישר בעצימת עין הפעלה של מעל מאה קווי תחבורה ציבורית בשבת - דבר שגרר עימות בינו לחבר סיעתו הרב יוסף עזרן המנוח.
דרעי, שרוצה היום להפוך את בג"ץ לגוי של שבת, יודע היטב כי כפיו אינן נקיות. תחת ידיו של דרעי לא יצאה שגגה שלא ניתן היה לצפות מראש. זהו מחדל משילותי ורשלנות דתית - שגגה שעולה כדי זדון. אחרי כישלון מהדהד שכזה עליו להניח את המפתחות ולפנות את כסאו.
