כשהאורות באולם כבים, נפעם הקהל מעיצוב הבמה האפלולי דמוי מועדון לילה (של אלכסנדרה נרדי) שבמרכזו מופיעה שלישית זמרות- רקדניות חטובות ובעלות קולות נפלאים, עם שירים ממחציתה הראשונה של המאה ה20, שירים שעד היום מקפיצים את השומע. אליהן מצטרפת הסולנית - זמרת בלונדית מחוננת והפתיחה של המחזה מרנינה במיוחד. ההפתעה שהקהל זוכה לה, היא כשהזמרת מתגלה כגבר, דראג קוין וסטנדאפיסט, ארנולד, המופיע כך לפרנסתו.
אהבותיו של ארנולד, שהיו עד אז סטוצים אקראיים וחסרו רגש, הגיעו לקיצן כשהתאהב במורה דו-מיני. וכאן נכנסת המלודרמה לסיפור. המחזאי
הארווי פיירסטין (כלוב העליזים) חלק הרבה מחוויותיו האישיות בסיפור, שהביא לפרסומו וזכיתו בפרסים כמחזה ואח"כ כסרט. מאז שצפיתי במחזה "הנערים שבחבורה" בלונדון, זכה נושא ההתייחסות להומוסכסואליזם להארה, ולמעבר מיחס אליהם כחריגים ולא חוקיים, כאל חלק טבעי מהחברה. אומנם עדיין לא במלואו, אך היחס השתנה, ולמחזות הרבים שטיפלו בנושא יש חלק חשוב בכך.
בהצגה שמעלה "
הבימה" יש לזקוף את הצלחתו של הבימאי והשחקן המחונן
נתן דטנר, מלבד ליכולותיו המעולים, גם לעובדה שהוא עצמו שיחק במחזה זה ב-1984 כשעלה בבית לסין. כאן הוא הערה מנסיונו בתפקיד לשחקן הנפלא
מורדי גרשון, כך שכל דקה ושניה שהוא על הבמה, אי-אפשר למצמץ; הוא מרתק ללא גבולות, עם כל הקסם האישי, והיכולת לגלם הומו כה מקסים ואנושי, שחייבים לחבב מיד וכן בצירוף כשרונו המופלג של גרשון עצמו, שהוא בעל איכות נדירה של קומיקאי, סטנדאפיסט ושחקן דרמטי כאחד. הוא הגיבור שסביבו נסבה הדרמה הקומית המלבבת הזו, למרות שכל הסובבים אותו מעולים אף הם. כך מקסים
אקי אבני בדמות המורה הדו-מיני יפה התואר, שמשכנע היטב כמתלבט בין שני הכיוונים, ושעושה לו "ברז", מתחתן עם לוריין (
ריקי בליך המתוקה והכה משכנעת) אך ממשיך להרגיש אהבה לארנולד - בעוד הלה, סובל אנושות מהבגידה בו.
יסורי האהבה של ארנולד החלו עוד בילדותו, עם אם לוחצת ומנג'זת, (
מיקי קם, לחלופין עם
רבקה מיכאלי) שגם מגיעה אליו לביקור. הטקסט החכם שבפיה (שתרגמה
רבקה משולח) מעלה הרבה צחוקים בקהל.
ככל שהסיפור מתקדם, עולה רמת הדרמה עם ההפתעות שמייצר לנו המחזאי בחיי גיבוריו. בקטע החודר לעומק מערכת היחסים הפגומה בינו לאמו - היא אומרת לו, שלו הייתה יודעת שזה מה שיוולד לה - לא הייתה יולדת אותו. קטע קורע לב ורגש. את דמות אהובו של ארנולד, שעמו הייתה לו אהבה מושלמת, הדוגמן אלן, מגלם
עומר דרור יפה התואר והמצודד. אך הגורל לא מעניק לו אושר לזמן רב, ולאחר הטרגדיה בה נרצח אלן בשל זהותו המינית, ארנולד חש כאלמן. לשם פיצוי, הוא מאמץ נער חמוד ממשפחה הרוסה (
איתמר כרמלי וגיל סרי לחלופין). מה שמזעזע את אמו גם כן.
כל הדרמה הקומית הזו משודרגת בצורה מעולה הודות להופעת שלישת "האחיות לוז" (
שירה ז' כרמל, יפעת זיו וענת מושקובסקי), המפיעות ברחבי הארץ גם ב"זאפה", שהתלבושות המרהיבות שעיצב להן
יובל כספין המעצב הנודע, מענגות את עין הצופה, כמו שרשרת השירים המחברים בין סצינה לסצינה, שהם פאר מוסיקת הג'אז של אמריקה, ואותן בחרו כה טוב נתן דטנר, שביים כבר מחזמרים נודעים רבים, עם
ליאור רונן - המלחין, המעבד והמנהל המוסיקלי של נגני ההצגה
רועי כהן ואלון עזיזי המצוינים שעל הבמה . כך הריקודים (בעיצובה הנהדר של תות מולאור) והשירים מעניקים קצב נוסף להתרחשויות, כך שאין בהצגה רגע דל. הן מבחינה וויזואלית והן מבחינת התוכן והביצוע.
הכל נפלא, עשוי בצורה מהנה ביותר, והצופים יוצאים עם מצב רוח מרומם וחיוך על השפתיים. חוויה שכל אחד זכאי וחייב להרשות לעצמו לחוות אותה ולהינות. שאפו להבימה ולמנהלה האמנותי משה קפטן, שהודות לו התיאטרון נוסק מעלה מעלה.
