המשורר העברי בכל דור ובכל גיל/ קיבל את השפה האלוהית מורָשָה להנחיל/ כך עָברה העברית דרך מנהרה של צְבא לבבות זוכר/ מעולם לא חשה שהייתה להם כמטבע עובר לסוחֵר/ טיפחוהָ וליטפוהָ כמו כלִי יקר, מִטווה פלךְ בַּנוּל/ חשה ריחנית ונסתרת על כפות המנעוּל./
נגלפת על חרסים ואבנִים/ על פרֹכת וכפֹרת ובדֵי משכָּנים/ כוהנים אחזו בה, נביאים ורועי צאן/ נכסי צאן ברזל הייתה לאוהבי ציון/ וכך ממגילה למגילה, בגווילי נבואה ושירוֹת/ האירה חיים במנהרת הדורות.
וראינו קולותיה עד ימינו, לשון מחמַדים / לשון חיים ולשון קודש וְלה מקל נדודים/ והנה בכיתת הלימוד יושבים להקימה מֵחדש/ כל עוד בלֵבב, והיא לִבה נרגש/ המורה העברי מתרפק לרחש פעמוניהָ, לשרשרת הזהב/ רחש שרשרת הדורות פועם באוזנָיו/ וכֹה יבקש להנחילה לתלמידותיו ולתלמידיו./ לוחש להם: אבי יָרש את העברית מן הזקנים/ מן הנביאים ומן הפרשנים/ ולנו כל מכמניה ורבדיה עדיין מחכים/ הן מנשמתה שאבנו מעמקים/ מכל דובריה לאורך ההיסטוריה הגדולה/ וגם מאנשֵי הכְּנסת הגדולה.
זה צו הדורות מתורתה נפרשׂ כמחזה/ כל אורחותיה לדור הזֶה / היוצר כמנחיל תרבות/ כותב את יצירותיו ממנה בכתב רהוט/ המשורר (גם הסופֵר) שוזר אות לאות מחרוזת של אורות/ מקיים ביצירתו תמיד את מפגש הדורות.
המורה מעביר לתלמידיו את יצירות ההוֹוה והעבר כמֵשׂיחַ בין ידידים:/ "הוו מתונים בדין/ והעמידו גם אתם הרבה תלמידים".
יקומו הנערים וישׂחקו בגנזיהָ/ יעירו חיים חדשים מלבה הכמֵהַ/ הנה יכינו התלמידים עבודה בקבוצות/ על כל נדבכי העברית בארץ ובתפוצות/ המחשֵב יבקש כל רבדיה בחרדת קודש והַס/ יתפעם מכל המטען העשיר וכמעט קָרס.
השָׂפה האלוהית רוצה את חייהם החדשים/ והם קרֵבים אליה אוהבים נִרגשים/ אכן מתוקה היא מֵעז/ והם יבקשוה שלא על-מנת לקבל פְּרס./ יבטיחו בחום ובלי לאיים/ שאין מורא העברית עליהם..../ זה סיפור אהבה של התקרבות וגישוש/ שׂיח ושׂיג בין דורות, ויד ילד את העברית תָּלוש/ ילד נולד כאן בארץ אבותיו/ קורא ונוגע בשפה עתיקה כאוהב ונֶאהב/ לעתים מליצית והוא נמס ונשאָב/ ידבר עם אבותיו כמו היה בַּר בֵּי רַב/ שׂפת הדורות מתנגנת ומֵחדש נולדת/ ילד עברי דובר את השׂפה וחי במולדת.
כשהמורה מגיע ללמד עברית/ כרותה לו ולתלמידים ברית/ והם רוצים לעשות פלא שלא היה/ לדבר בשפה עתיקה שנחלצה משביָה/ לדבר בשפת הדורות, מאין באו ולאן/ ולפני חייה הם נובעים במנהרת הזמן. / וַעד הכיתה מתכנס ככנסת קטנה/ לדון בשפת אברהם ויעקב, כי שׂשׂונה פָּנה/ להנעים לה שירים חדשים ונושמים/ ממש בֵּית ועד לחכמים/ וכשמגיע המורה ומִלון עברי חדש בכליו/ הם משתאים ומתאבקים בעפר רגליו.../ ישתו בצמא מעיַן עברית מתגבֵּר/ ואת שירי המשוררים והסופרים מן ההווה המתעורר...
כשהם דנים בכיתה בערך ה"חברוּת"/ דְבר הלוחות עוד בלבם חָרות/ הם אינם שוכחים את הכלל "קנה לך חבר"/ כי זה דבר המורה וכך שר המשורר/ יקומו לשמור על קשר טוב עם ההנהלה, כלומר עם המלכוּת/ כי פרקי האבות ידונו מלבם את המשורר והמורה לכף זכות.
יש מי ששואל אז במבוכה:/ האם בעידן הטכנולוגי והמהפכה/ עדיין יש לאהוב את המלאכה?/ כמו שהובן ונהגָה בפרקי אבות/ אחרי המעשׂים הולכים הלבבות.../ וישאלו חכמים מן הכנסת של חייהם/ מה ייקחו מתבונת הדורות לתלמידיהם/ מה יעשו בבואם להטיף ולחנך דור/ ובפרקי אבות ישובו על אותם פרקי 'זָכור ושָמור'/ יידעו חכמים ( וגם מורים ומשוררים) בדבריהם להיזהר/כי דברי האבות להם לנֵר/ יאחזו במוסר אבות כפנס לערפל/ ויידע כל מנהיג כי כאשר הוא מוֹעֵד בדבריו ונופֵל/ ממש שֵם שמים מתחַלל?
הדיון הזה תמיד מרתק וחשוב/ לא תמיד מזדמן לתלמידים מורה טוב ואהוב/ שיעביר להם את מורשת העברית, מורשת העָבר/ יקומו ויתהו, האם מה שנלמד זה מה שנשאר/ ומי מהיוצרים של פעם/ עדיין יש ביצירתו חֵן וטעם/ וכל אדם ואדם בכל דור/ צריך מאוצר האבות לבחור/ להנחיל כל מה שטוב/ גם הרחוק וגם הקרוב.
כאשר הם מזכירים בזמן השיעור על פרקי אבות/ את הלקחים לחייהם שלהם, האכזבות והתקוות/ את הוויכוח הקשה והניגודים/ שנוצרו בבחירות למועצת התלמידים/ הם אינם שוכחים את הנאמר בפרקי אבות במִשנה/ לדון גם בזה מתוך אהבה ואמונה./ יש לאהוב שלום ולרדוף שלום/ גם במציאות ולא רק בחלום/ ותמיד תמיד ולעתים תכופות/ צריך גם לקבל כל אדם בסבר פנים יפות/ כך זה כתוב מילה במילה/ בספר פרקי אבות הידוע לתהילה../ צריך אומנם לקרוא יצירות ביחידות וברבים/ אך גם תמיד לעשׂות מעשׂים טובים./
טרם עושים יש לזכור מעבר למבוכה/ יש עין שרואה וגם פקוחה/ נדע מה למעלה ומה בין השיטין/
עין רואה, אוזן שומעת, וכל המעשים בספר נכתבים.
הנה חרסֶיהָ, גוויליהָ, מגילותיהָ/ הכל מתורגם להווה חי ונובע/ העברית קמה לחיים ונכתבת על עיתון וצג/ קודש חייה בורא צופן חדש, שבכל מסך מוצג/
יש בה זֹהר מילים חי ובוער מעבר למורשת/ והפשר מחלחל מבעד למילים/ העיצורים וההגאים הם לא רק דקדוק וכללים/ יש בהם מעשים קטנים כגדולים./ בכל פעם שאנו מתלבטים בחיי היומיום/ במעשים שלנו בהווה ולא בחלום/ יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ומלאכה/ במקום שאין אנשים היה אתה איש של ברכה/ כך נשכיל ללמוד מחכמת הזמנים/ זו העת למפגש עם אבותינו בכל עת - והם נענים/ כן, מעשה אבות הוא סימן לבנים...
אנו קוראים את העברית, כאילו זה מכתב שמקֶדם נכתב לֶעתיד/ שורות קמות מדורוֹת ומשתנוֹת/
הן לעינינו ואֵלינו נכתב הדבר כמשנָה לִשְׁנות/ זו משמעותה של ההנחָלה/ לקרוא שפת הדורות, ללוש אותה מהתחָלה/ זה אֶתגר לקוראים ולבָּם נדְגל אהבה/ יצללו בים הניבים, המשלים, יחושו אַדווה/ יָם גדול הנה שָׁב והולך, ולבם כל רַחַש חש/ העברית הישנה חותרת אליהם, להֲקימה מֵחדש...
כל מי שחי את העברית - ובחייה מתנסה/ לומד מפרקי אבות, לא המדרש עיקר אלא המעשה./ הדברים נהירים לנו מחכמינו מתמול שלשום/ והנה הם כוכבים היום, לאור היום/ הן כל הקודש זוהֵר מחיי עַם, מקרבָּה/ עולם קם ממנה באהבה ונשבָּה/ וכִסְנה לוחשת על האהבה ועל החלום/ ומחלון עתיק נשאב ממנה דין חיים, ואמת ושלום...עֲדֵינו, עד הֲלום.
מראי מקום
"מורשה להנחיל": פיוט לימים נוראים של ר' יקותיאל
בר משה "יוצרי הבינני מורשה להנחיל". "מטבע עובר לסוחר": ניב עברי בעקבות דו-שיח אברהם ועפרון החתי (בראשית כ"ה). "על כפות המנעול": שיר השירים ה, 5. "נכסי צאן ברזל": ניב עברי בעקבות תוספתא בבא מציעא ה, י"ד. "כל עוד בלבב": בעקבות המנון "התקווה"/ נ"ה אימבר . "לרחש פעמוניה": בהשראת לייב יפה, "תצלצל שפתנו כפעמון הכסף". "מזקנים... מנביאים... מאנשי כנסת גדולה": אבות א, א. "הוו מתונים בדין...והעמידו תלמידים": בעקבות אבות א, א. "יקומו הנערים וישחקו": בעקבות שמ"ב ב, 14. "מתוקה היא מעז": בעקבות שופטים י"ד 18. "שלא על-מנת לקבל פרס": בעקבןת אבות א, ג. "שאין מורא": בעקבות "ויהי מורא שמים עליכם", אבות א, ג. "כרותה לו ...ברית": בעקבות הפזמון של
ירון לונדון על אליעזר בן יהודה. "ששונה פנה": בעקבות הפיוט "עת שערי רצון" של ר' יהודה בן עבאס. "בית ועד לחכמים": אבות א, ד. "מתאבקים בעפר רגליו": בעקבות אבות א, ד. "ישתו בצמא": בעקבות אבות א, ד. "מעין...מתגבר: בעקבות אבות ב, ח. "קנה לך חבר": אבות א, ו. "ידונו...לכף זכות": בעקבות אבות א, ו. "לאהוב את המלאכה": בעקבות אבות א, י'. "אחרי המעשים הולכים הלבבות": בעקבות "ספר החינוך" שחובר במאה י"ג. "זכור ושמור": "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", מסכת שבועות. "יידעו חכמים ...בדבריהם להיזהר": בעקבות אבות א, י'. "מוסר אבות": בעקבות "שמע בני מוסר אביךָ" - משלי א, 8. "לאהוב שלום ולרדוף שלום": בעקבות אבות א, י"ב. "לקבל כל אדם...בסבר פנים יפות": בעקבות אבות א, ט"ו. "יש עין רואה וגם פקוחה...אוזן שומעת וכל המעשים בספר נכתבים": בעקבות אבות ב, א. "דע מה למעלה": בעקבות אבות ב, א. "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ": בעקבות אבות ב, ב. "מעשה אבות..סימן לבנים": בעקבות פירוש הרמב"ן לבראשית י"ב, 6. "נדגַל אהבה": בעקבות שיר השירים "ודגלו עליי אהבה" ( ב, 4)."לא המדרש עיקר אלא המעשה": בעקבות אבות א, י"ז. "דין חיים ואמת ושלום": בעקבות אבות א, י"ח: "על הדין, על האמת ועל השלום".
