לא רק את יום השואה אנו מציינים היום (24/4) אלא גם את רצח העם הארמני. ספק אם בישראל יודעים או שנעו על רצח העם הזה אשר התרחש בתחילת המאה ה-20 אך מחובתנו המוסרית כעם שסבל מרצח עם לציין ואף להכיר במה שהתרחש כאן במזה"ת לפני מאה שנה.
אין חדש מתחת לשמש של המזרח התיכון. פעילות הזוועה שדאעש מבצע בימינו אלה כנגד המיעוטים הנרדפים במזה"ת אינן דבר חדש. עריפת הראשים, מעשי האונס, שריפות בני אדם, טיהור אתני, הריסת כנסיות, כל המעשים הללו כבר בוצעו כנגד מיעוטים אחרים בשנת 1915. זו ההיסטוריה שמעט בישראל מכירים אותה או שלא רוצים להכיר והכוונה לרצח העם הארמני שבוצע על-ידי העותומנים, הטורקים של ימינו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הארמנים ביקשו לממש את שאיפותיהם הלאומיות ולהקים אוטונומיה ארמנית בתוך האימפריה אולם הם נתפסו כבוגדים וכמשתפי פעולה עם הרוסים. ל"טורקים הצעירים", המפלגה הלאומנית הטורקית, אשר הדיחה את הסולטן עבד אלחמיד השני היו תוכניות אחרות לגבי הארמנים שנמצאו בשטחה. המפלגה פעלה לטורקיפיזציה של השטחים שבשליטתה והמשמעות הייתה ביצוע טיהור אתני למיעוט הנוצרי. האחראים לרצח העם הארמני הם צמרת מפלגת הטורקים הצעירים, שר הפנים מחמד טלעת פאשא ושר המלחמה אסמאעלי אנור פאשא. בכירי המפלגה הללו הורו על הקמתו של ארגון סמי-צבאי, "הארגון המיוחד" Techkilat-i Mahsoussé, על-מנת לפתור את "הבעיה הארמנית". המשימה שהוטלה על הארגון הייתה לגרש ולהשמיד את הארמנים. לארגון זה גויסו פושעים ואסירים ששוחררו במיוחד מבתי הכלא על-מנת להוציא לפועל את התוכנית.
בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל 1915 הגיע הצבא הטורקי לבתיהם של בכירי העדה הארמנית והרג באכזריות מאות מבניה של העדה. לפיכך, ה-24 באפריל מסמל את תחילת רצח-העם הארמני ונקבע ליום הזיכרון הרשמי. החוקרים סבורים שבין השנים 1918-1914 נרצחו בשיטתיות ובאכזריות בין מיליון למיליון וחצי ארמנים גברים זקנים, ילדים ונשים. טורקיה עד היום מסרבת בכל תוקף להכיר במעורבותה ההיסטורית ברצח העם הארמני ואף משקיעה סכומי עתק בתעמולה שקרית על-מנת להכחיש את הטבח ולהתנער מאחריות. כיום אחרי שארדואן קבל עוד סמכויות ספק אם ההכרה ברצח העם שביצעו העותומאנים ייכנס לאג'נדה שלו במילים אחרות ההערכה היא שהטורקים לעולם לא יכירו ברצח העם הארמני.
על כל פנים אחד המסמכים מתוך ארכיון משפטי נירנברג מגלה כי האדישות של הקהילה הבינלאומית, השכחת הטבח הטורקי בארמנים בזמן מלחמת העולם הראשונה וחוסר התגובה המתאימה מהמעצמות דאז היו בין הגורמים שעודדו את
אדולף היטלר לכבוש שטחים ולהשמיד את היהודים באירופה: " מי זוכר את הארמנים הללו" כך אמר היטלר כאשר כינס את ראשי המטה שלו והודיע להם על החלטתו לפלוש לפולין, היטלר הוסיף ואמר "אין לחשוש מתגובה בינלאומית והוכחה לכך מי זוכר את הטבח שנעשה בארמנים".
ישראל מעולם לא הכירה באופן רשמי ברצח העם הארמני. מדיניותו של משרד החוץ הייתה מאז ומתמיד "לא להרגיז" את הטורקים. בעבר רמזים עבים נשלחו לעיתונות לבל יפרסמו מאמרים בנושא זה, עורכים חששו ומנעו באופן מכוון במהלך שנים רבות מהציבור הישראלי את הזכות לדעת ולהכיר את הטרגדיה של הארמנים. חלקים רבים מהאוכלוסייה בישראל אינם מודעים לנושא זה למרות חשיבותו והשפעתו על ההיסטוריה היהודית.
לישראל בכלל ולעם היהודי בפרט חלה חובה מוסרית וערכית מן המעלה הראשונה להכיר ברצח העם הארמני. עם אשר איבד שליש מבניו בשואה אינו יוכל להתכחש ברצח עם אחר אשר איבד שני שלישים מבניו. כל ניסיון שנעשה במהלך השנים האחרונות להכיר ברצח העם הארמני נכשל ממניעים פוליטיים ומשיקולים זרים, בעיקר מחשש לתגובה טורקית או אזרית. קיימת הצדקה מוסרית, ערכית והיסטורית בהכרה ברצח העם הארמני.
יש ללמד בבתי הספר אודותיו ולהכניס תכנים בנושא זה לתוכניות הלימוד ובבתי הספר.
