המאמר "לשחק דמקה עם עצמנו" שכתבתי אתמול [ראו משמאל], מבטא את הסתירה בין המציאות כי ישראל היא יהודית לבין האשליה כי ישראל דמוקרטית. הבעיה היא כי בהצהרתנו כי אנו דמוקרטיה ובהתעלמותנו מהסתירה הטמונה בזאת, אנו משלמים מחיר יקר מנשוא המתבטא בפתחון פה לאויבנו, שמצד אחד תובע מאיתנו לעמוד במילתנו כדמוקרטיה ולתת שויון זכויות מלא לתושבים החולקים איתנו את האדמה ומבקשים כבדרך אגב לזרוק אותנו לים, ומאידך אנו מסנדלים את עצמנו ומגמגמים בגלל ההצהרתנו הכוזבת "אנו דמוקרטיה"!
מדובר בשיטת הממשל בישראל ושיטה זו לא יכולה להיות דמוקרטית. אבותנו המייסדים וכל חותמי מגילת העצמאות ניסו לפטור אותנו מהסתירה הזו ולא בחרו על שום מה להשמיט את המונח הדמוקרטי ממגילת העצמאות, וגם אם רצו לא יכלו לקבוע כי שיטת הממשל תהיה דמוקרטית כי בזאת היו סותרים את עצמם: הכיצד יצהירו על מדינה יהודית שרק העם היהודי ישלוט בחזקת "שלטון העם"? ומה עם יתר התושבים שהם תושבי המדינה אך אינם יהודים! - זו הסתירה שהאבות המייסדדים ערים היו לה ולא הרשו לעצמם ליפול בבורה, לכן נמנעו מלהצהיר על שיטת ממשל דמוקרטית. המשפט להלן הלקוח ממגילת העצמאות, אומר בתמצית את מה שהזכרתי עד כה: "
זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".
אנו ואבותנו ביקשנו להקנות לעצמנו מדינה עם "צביון יהודי", וצביון כזה לא יכול לשמור על מתכונתו אם ברבות הימים נספח את השומרון ויהיה לנו רוב מוסלמי. ציינתי ואני חוזר על זאת - ברבות הימים...
אילוץ בינלאומי מיותר
הגדרת שיטת הממשל כדמוקרטיה היא אילוץ בינלאומי מיותר, כי כאשר מצהירים על מדינתנו כדמוקרטיה אנו מתחייבים בפני הקהילה הבינלאומית להשליט את עקרון שלטון העם - כל העם, כולל אלה שאינם יהודים ורצונם המובהק לזרוק את היהודים לים. בעוד, ובו ברגע שהיצהרנו על מדינתנו כי יהודית היא הוצאנו את עצמנו מאילוץ בינלאומי זה ואמרנו נחרצות לקהילת העולם: אנו מדינה יהודית לא דו-לאומית ועל-כן תושבים שאינם יהודים לא ייכללו על שלטון העם. מכאן, אגב, נגזר חוק השבות.
בעייתנו הגולמית איפא ממנה אנו סובלים היא כי אנו סותרים את עצמנו באומרנו שאנו מדינה יהודית ודמוקרטית, ואומות העולם רואות בעין פקוחה את הסתירה הזאת ומנצלות אותה מעת לעת - כל אימת שמשרתת את האינטרסים הקטנים שלהם באזור. סתירה זו, רבותי, היא שהביאה עלינו את ההתפלגות הפנימית בין ימין לשמאל, כאשר שניהם, גם הימין הישראלי וגם אחיו השמאל מתעלמים, ביודעין או לא, מהסתירה הטמונה בשני המונחים: יהדות ודמוקרטיה.
יש מי שטוען כי הקיטוב שמאל-ימין נפוץ בכל מדינות העולם, בעוד האופי היהודי שלנו הוא שהביא עלינו את קללותיה של ההתפלגות הקיצונית בין ימין ושמאל, וכנגד טענה זו אבקש לומר זאת:
הסתירה הפנימית:
עיקר טענת השמאל הישראלי היא, כי אם נספח את השומרון עלולים ברבות הימים להפסיד את הצביון היהודי ואף להפסיד את המדינה לטובת
אחמד טיבי שיבחר לראשות הממשלה. השמאל מתעלם מזאת כי אין אנו מדינה דמוקרטית כי אם מדינה יהודית, ולכן לרוב המוסלמי שיווצר ברבות הימים אין משמעות כי הרוב הזה ועל-פי הצהרתנו במגילת העצמאות הוא "תושב", לא אזרח, שבחר לחיות תחת מטריית העם -היהודי- בארץ ישראל, וקולו האלקטורלי לא יכול להימנות על מניין הקולות היהודיים במדינה. לא אני אמרתי את זה, זו מגילת העצמאות בכבודה ובעצמה.
מאידך גיסה הימין הישראלי קורא: הבה נספח את יהודה ושומרון מבלי לתת אזרחות ולא זכות בחירה לתושבי יהודה ושומרון; במקום זאת ניתן להם אוטונומיה חברתית. הימין הישראלי, במקרה הזה, הוא הרבה יותר תמהוני מהשמאל כי מצד אחד הוא מבטל בברוטליות את זכות הבחירה האלמנטרית לאדם שנולד על האדמה הזאת, ומצד שני מתעקש על שיטת הממשל שלו כי דמוקרטית היא. השמאל פונה לימין ואומר לו: אינך יכול לנפות את הדמוקרטיה! אתה לא יכול להיות דמוקרטי בת"א ודיקטטור בשומרון כאשר תסופח... אם הינך דמוקרט אתה צריך לתת אזרחות וזכות בחירה לכל מפת ארץ ישראל-לא לחלקים מתוכה. הימין בתשובה טומן את ראשו בחול.
הסתירה "הישראלית" הזו, ממנה סובל השמאל גם הימין, אינה נמצאת במעגל הקיטוב שמאל-ימין שקיים בכל מדינות העולם.
חלמנו על דמוקרטיה יהודית ונתקענו עם הגדרה גולמית מחייבת. כאן טמון כל הוואג'ע ראס המדיני שלנו בזירה ההבינלאומית, ואם לא די בכך זה מקור הפילוג והקונפליקט הפנימי שלנו בין שמאל לימין.
מדינה יהודית מול מדינה דמוקרטית
אין כאן ויכוח אם אנו דמוקרטיה -יהודית-, כן וכן אנו סוג של קיבוץ המתנהל על-פי הכרעת הרוב, אבל כמדינה אין אנו יכולים להיות דמוקרטיה כי ההגדרה מחייבת. הבעיה מתעוררת כאשר אנו טוענים אצל אומות העולם כי יש לנו דמוקרטיה גולמית, או אז טוענים כנגדנו: מדוע איפא אינכם מעניקים זכויות מלאות ליתר התושבים שאינם יהודים?! כאן אנחנו מגמגמים כי אינך יכול להגיד שאתה דמוקרטיה בע"מ רק ליהודים; אותי ואותך זה משכנע אך לא את בוש או מרקל...
בפועל יש לנו דמוקרטיה יהודית והיא בעוכרינו; בגללה אין לנו פתחון פה לא כנגד השמאל-הישראלי בעיקר, ולא כנגד האויב המבקש להשתמש בסתירה העצמית שלנו. ההגדרה הדמוקרטית מחייבת, זאת כל הבעיה על רגל אחת.
לסיכום, הנקודה שברצוני להאיר היא לא אם התנהלותי כדמוקרטיה תקנית היא או לא. הנקודה היא שאם אני דמוקרטיה חייב אני להיות כזה גם ביתר התחומים ובזאת לא אעמוד, כי אם אעשה זאת אסתור את מהותי שהגדרתיה במגילת העצמאות ושם הצהרתי כי אני מדינה יהודית לא רב-לאומית. ארה"ב למשל אינה סובלת מבעיה הגדרתית זו כי לא הצהירה בחוקה שלה כי היא מדינה נוצרית. גרמניה הכריזה על מדינה גרמנית- לא נוצרית או אתאיסטית, בניגוד לישראל שלא הכריזה על מדינה ישראלית כי אם הכריזה בפרוש על מדינה יהודית. זה כל ההבדל בין ישראל לגרמניה וארה"ב.
זה המקום לציין כי האבחנה העולה משני המונחים "יהודית ודמוקרטית" והסתירה הנגזרת מהם, נדונה בחוגים המשפטיים שעמדו עליה, ובמקום להתרות בנו ולהזהירנו מקללתה היו מי שהעמידו על מגרש אחד את שתי המדינות, את "המדינה הדמוקרטית" מול "המדינה היהודית" ונתנו לראשונה, במשחק הכאילו, את שער היתרון שיישרת את האג'נדה המחרידה שלהם. עד היום אנו אוכלים את הבאושים של האנשים המכוערים האלו.
