האיום מצפון מחייב יוזמה

אנו שוב בימים סוערים על-רקע מבצע צוק איתן בעזה ודוח מבקר המדינה בנדון שפורסם לא מכבר. הדוח מבקר בו נושאים רבים ובכללם: תכנון, הערכות, ניהול המערכה, איכות המודיעין, קביעת מטרות, אופן הכניסה למבצע ותנאי היציאה ממנו, וכמובן גם יחסי הממשלה והקבינט עם מערכת הביטחון והשלכותיהם על ניהול המערכה. למעשה, מטפל דוח המבקר כמעט בכל הנושאים שהיו רלוונטיים תמיד למלחמות ישראל ולמבצעים הצבאיים שלה, ויהיו רלוונטיים גם בעתיד. השלכות המערכה על האוכלוסייה האזרחית בכלל ועל תושבי אזור הגבול, במקרה זה עוטף עזה, ועל משך מצב החרום הכללי והמקומי, הם מדדים חשובים להעריך את יעילות ואיכות הטיפול הממלכתי באזרחים על-ידי הדרגים הממלכתיים הנוגעים בשלבי ההערכות, הביצוע והסיום.

עקרונית, זירת רצועת עזה דומה מבחינות רבות לזירת הגבול עם לבנון. אולם שלושה גורמים מהותיים שונים בין הזירות: אורך הגזרה ושטחי החיכוך הישיר, עוצמת האויב והאמצעים העומדים לרשותו והיקף האוכלוסייה בקרבה ישירה שעשויה למצוא עצמה מעורבת בלחימה במקרה של עימות נרחב. הבדל נוסף קיים במערכת היחסים שבין הכוחות המזויינים המאיימים על הישובים, לגורמים השולטים כביכול בטריטוריה ממנה עשויה להיות מותקפת האוכלוסייה האזרחית שלנו. בעזה, השליטה הבסיסית בעיקרה מקומית, כאשר הכוחות הצבאיים חזקים יותר ומשפיעים יותר מהגורמים האזרחיים על הנעשה בשטח. המצב בלבנון מורכב יותר: אין ספק שחיזבאללה הוא הגורם המשפיע העיקרי, וכאן אין הבדל ממשי בין זרוע צבאית לאזרחית. ממשלת לבנון, בינתיים, נוהגת כסטטיסט-פוליטי ומשלמת מס שפתיים מתמיד לחיזבאללה מחשש פן יבולע לה. אולם, בשעה שהנהגת החמאס בעזה סגורה במידה רבה מאוד בדלת-אמות שלה, בהשפעת מצור ישראלי-מצרי, חיזבאללה הוא חוד חנית של כוחות מדינתיים (סוריה) ואזוריים (אירן), שתומכים בו תמיכה מלאה ונמרצת מבחינה צבאית, כלכלית ומדינית. מהלכי גורמים אלה מגובים כיום במידה רבה ע"י רוסיה, שלה אינטרסים משמעותיים באירן ובסוריה. לכל אלה נלווה הוואקום המדיני-אסטרטגי והתוהו ובוהו הפוליטי שהותיר באזור כולו ממשל אובמה, וחדירתה של רוסיה לסוריה באין מפריע, כשהיא מכתיבה באופן ישיר או עקיף את עיקר ההתרחשויות. על-רקע מציאות זו, נכתבים הדברים הבאים.

מעקב אחר פעילות חיזבאללה על גבול ישראל בדרום לבנון, מעיד שהם מכינים עצמם היטב לעימות צבאי מול ישראל. מבחינות רבות זהו ה"שוט" המידי של אירן המאיים על ישראל מקרבה בלתי-אמצעית ובתנאי דה-לוקס. סביר מאוד להניח שהכנה אירנית זו מכוונת למקרה של עימות נרחב לרוחב כל הגזרה, אך גם למקרה של צורך לבצע פעולות-פתע מקומיות, חימום מוגבל של הגזרה, פעילות התשה ושיבוש החיים הסדירים של יישובי הצפון וכו'. היכולות של חיזבאללה כיום מאפשרות לו לאיים אפקטיבית על כל הגליל העליון ולמעשה גם על רוב הגליל התחתון. הכושר הרקטי העצום שצבר, מאפשר לאיים כמעט על כל שטחה של ישראל, אולם מימוש איום זה יהיה בכל מקרה למערכה כוללת.

איגוף ישראל

העובדה שלבנון קשרה עצמה לחיזבאללה קשירה הדוקה מבעבר על-ידי בחירת מישל אאון לנשיא, שמציג את ארגון הטרור כחלק מהכוחות המגינים על לבנון מפני איום ישראלי כביכול, אינה צריכה להפתיע. אצל אאון זו בחירה פוליטית ואידאולוגית. אולם, מרגע שלבנון מקבלת את חיזבאללה כחלק אינטגרלי מהמדינה ומהכוחות המזויינים שלה, היא אחראית במוצהר להם ולמעשיהם, אעל-פי שאין היא שולטת בהם למעשה. מאידך-גיסא, החיזבאללה הוא גם איום על ישראל וגם שלב של איגוף אנכי באמצעות "פרוקסי", בתהליך ההשתלטות של אירן על עמדה אסטרטגית על חוף הים התיכון. התוכנית האירנית ברורה: איגוף ישראל, יצירת מסדרון יבשתי דרך עירק וסוריה שיאפשר לה לנהל מלחמה יבשתית נגד ישראל וגישה יבשתית רצופה לים-התיכון. בלחימה יבשתית מול ישראל, יהיה לאירן יתרון מספרי גדול בשל פערי האוכלוסין. במקביל פועלת אירן ליצירת נוכחות ימית מוגברת בים התיכון ובנמלים אחדים בו, בין היתר באיטליה. כניסת הצי האירני לים-התיכון, ובניית בסיסי פעולה בו, ישלימו כיתור על ישראל ויחשפו את כל רצועת החוף שלה לאיום ישיר מן הים.

העדה השיעית בלבנון היא העדה הגדולה והחזקה ביותר בה, ולהערכתי תהליך ההשתלטות על לבנון יכלול זליגה נוספת של שיעים מאירן ומעירק לדרום לבנון, שכבר החלה. זליגה כזו עשויה לכלול כוחות מוסווים כאזרחים מתוך משמרות המהפכה, או כוחות אירנים מיוחדים אחרים. העדות האחרות בלבנון: נוצרים, דרוזים, סונים, עלאווים ואחרים נמצאים כבר כיום במיעוט. המשך התהליך עשוי להפוך את לבנון למדינה שיעית או לפחות בשליטה שיעית. מאז ההשתלטות דה-פקטו של חיזבאללה על המדינה לאחר בריחת ישראל ממנה ב-2000 ¹ משתנה בהדרגה ובהתמדה מאזן הכוחות בין השיעים לעדות האחרות וגדלה הדומיננטיות השיעית. מכאן נובעות שתי מסקנות: א. בעימות עתידי, לא רק חיזבאללה יהיה חלק מהאיום, אלא גם הצבא הלבנוני חרף יכולותיו המוגבלות. מול הישובים האזרחיים שלנו לאורך גבול הצפון, ההשראה החיזבאללאית תחלחל גם ליחידות הצבא הלבנוני. לא מן הנמנע ואולי אפילו נכון להניח שגם המיליציות העדתיות בלבנון, או לפחות חלק מהן, ייטלו באופן זה או אחר חלק בעימות נגד ישראל. על-כן, יש לשים לב גם לכך שבשלהי עידן אובמה, החלה ארה"ב, בעיוורונה הפוליטי האזורי לחזק את צבא לבנון בנשק ואמל"ח משופרים, שבעתיד עשויים להיות מופנים כלפי ישראל. ב. השקט היחסי השורר כיום לאורך הגבול עם לבנון, איננו מבשר יציבות לאורך זמן או השלמה. הוא מדגרה אפקטיבית ליצירת היכולות לעימות הבא. הואיל ואת הקפיץ האסטרטגי הזה תפעיל אירן כאשר יתאים הדבר לתוכניותיה, האיום הוא קבוע ומיידי חרף השקט המטעה הקיים.

האיום הלבנוני הוא עדיין איום נסבל בהתקיים שני תנאים: ראשית, שיהיה מוטל על ישראל להתמודד מולו ללא התערבות בו-זמנית של גורמים וכוחות אחרים². שנית, שישראל תיקח בחשבון באופן אקטיבי בפעולותיה המדיניות ובהיערכותה הביטחונית, את המשמעות המלאה של האיום ותערך מולו כראוי, לרבות: מוּדעות, אימונים, תכנון ועוצמות זמינות למתארי התגובות המתוכננים.

אולם, ההנחה שישראל תהיה חופשית לטפל באיום הלבנוני ללא הפרעות מן הצד, היא הנחה מקלה מאוד. המצב, בעיקר בעורף האזרחי, יחריף מאוד אם במקביל לפעילות מלחמתית מלבנון תצטרך ישראל להתמודד גם עם חמאס ברצועת-עזה ועם אינתיפאדה פלשתינית באיו"ש. מרד בין ערביי ישראל או חלק משמעותי מהם, יכביד ויסבך את המציאות עוד יותר. מרד כזה היה בעבר בלתי-סביר אך כיום הוא סביר הרבה יותר בגלל הסתה מתמדת של המנהיגות הפוליטית ואוזלת היד הישראלית בטיפול בה. ניתן, כמובן, להניח תרחיש מסובך עוד יותר שבו קיימת מעורבות אירנית בפעילות הלחימה (כוחות של משמרות המהפכה או תומכים אחרים מתחום לבנון), או שיתפתח מצב חמור עוד יותר, שעד עתה הצליחה ישראל למנעו, של פתיחת חזית מקבילה נוספת נגד ישראל לאורך גבול רמת הגולן. תרחישים אחרונים אלה נראים בסבירות נמוכה, אבל במזרח-תיכון דינמי, חייבים להבטיח שמראית-עין כזו תישאר מראית-עין בלבד. בכל מקרה, תרחיש רב-גזרתי כנ"ל כבר איננו אירוע מוגבל אלא מלחמה כוללת. התרחשויות לאורך גבול רמת-הגולן תהפוכנה רלוונטיות יותר אם ישתפר מצבו של אסד ויגדל חופש הפעולה האירני בסוריה בחסות רוסית. לאור היחסים המתערערים בין רוסיה לארה"ב, ניסיון רוסי לנצל כל התפתחות על-מנת להבטיח את מעמדה באזור ואת האינטרסים שלה לחוף הים התיכון כמעט מתבקש מאליו. אין טעם לשרטט סכימות מפורטות מדי של תרחישים ללא הסמכתן על נתוני מודיעין מהשטח. עם זאת, השאלה אם תהליכים כאלה אכן מתקיימים בפועל, ועד כמה התקדמו, הם צי"חים מודיעיניים מובהקים.

אי ודאות

בחשיבה הצה"לית, לפחות ככל שהדברים באים לידי ביטוי בתקשורת הגלויה, נלקח בחשבון לצד לחימה בשטח לבנון כחלק מהמאמץ הצבאי לפגוע פגיעה קשה בתשתיות האיום הטילי והרקטי המחופר של חיזבאללה, גם צורך לפנות יישובים אזרחיים לאורך הגבול מתושביהם. פינוי כזה כחלק מהערכות מסודרת, ניתן לתכנון ותרגול מסודרים. פינוי כזה בהפתעה ותחת אש אשר משתוללת בכל הגזרה בעוצמה רבה, איננה פשוטה כלל ועיקר. לקושי זה יש לצרף גם את אי-הוודאות בדבר קיומן של מנהרות תקיפה גם לאורך גבול לבנון, ואת הכוונה המוצהרת של חיזבאללה לתקוף ישובים אזרחיים כחלק ממהלכי הפתיחה. כוונת תקיפה כזו היא משולשת: גרימת אבדות רבות בין האזרחים; אפקט פסיכולוגי חזק של כישלון לאומי בשל כיבוש ישובים והריסתם, ופרסום הדברים בתקשורת בזמן אמיתי; פגיעה בחופש הפעולה הצה"לי, על-ידי הסטת כוחות וקשב פיקודי ממאמצי הלחימה העיקריים. כשמדובר בארגונימשולב או מתואם בין מספר גורמים, שכולם מצוידים ביכולות מגוונות לירי תלול-מסלול ותקיפות נקודתיות. מצב זה עלול להגדיל את היקף הנפגעים והנזקים, כאשר האויב יוזם את מהלכי הפתיחה או בהתארך הפעילות האלימה.

אפשרויות ותרחישים אלה לפחות חייבים לעמוד לפני ההנהגה הלאומית של ישראל, ולשמש חומר לדיון מעמיק באותה רמה שצריך היה להתקיים ולא התקיים טרם פרוץ מלחמת יום - הכיפורים או מלחמת לבנון השנייה. הדיון הקריטי ביותר נוגע לאפשרות להפוך את סדר האירועים באמצעות מלחמת-מנע או סדרה של מכות-מנע שישבשו את תהליכי בניין הכוח והאפשרויות התשתיתיות והלוגיסטיות של הצד השני. להפוך: פירושו לקבוע את התזמון, העוצמה ותנאי הפתיחה למהלכי מניעה שיקטינו את מחיר המלחמה מצידה של ישראלי. למהלך מרתיע תהיה השפעה ארוכת-טווח ומייצבת. אולם, מהלך כזה מחייב תאום מוקדם עם ארה"ב, שלו שתי מטרות מרכזיות: תמיכה מדינית וגיבוי צבאי להשארת אירן³ ורוסיה מחוץ למעגל העימות המקומי.

אחד מרכיבי התכנון המרכזיים של ניהול מלחמה קשור בשאלת מתאר הסיום וההישגים הנדרשים מן המהלך כולו. מלחמת-מנע צריכה להסתיים בהפסקת-אש בחסות בינלאומית, שמגובה על-ידי השמדת מערך הטילים של חיזבאללה ומניעת חידושו. לביצוע חופשי של פעילות כזו, יהיה צורך לגרום לפינוי רוב האזרחים (שיעים) מדרום לבנון, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. אולם, בעבר הם חזרו לשטח במהירות לאחר יומיים או שלושה. בפעם הבאה, אם תתרחש, יהיה צורך למנוע זאת לאורך זמן, בין היתר על-ידי הכרזת כל שטחה של דרום לבנון שטח מפורז סגור - מי שיכנס ללא היתר יהיה למטרה צבאית⁴. השטח יהיה חייב להיות מנוטר על-ידי כוח בינלאומי שאליו יתלוו משקיפים ישראלים (תנאי הכרחי). לאחר ייצוב מנגנון ההסדרה, יורשו התושבים לחזור בהדרגה בתמורה להתחייבות שלהם ושל הממשלה הלבנונית שלא יעסקו בטרור או באלימות צבאית נגד ישראל. ישראל תהיה חופשית לפעול באזור המפורז נגד כל מי שיפעיל ממנו אלימות כלפי תושביה או רכושה. ההסדר יהיה תקף ל-25 שנים, יעילותו תיבחן ותעודכן פעם ב-5 שנים במסגרת בינלאומית בהשתתפות ישראל, שהחלטותיה יתקבלו פה-אחד. קיום ההסדר יהיה קריטריון מרכזי לקביעת קצב חזרת התושבים לאזור. ממשלת לבנון תוותר על כל זכות למתן מסתור בשטחה לארגונים תת-מדינתיים אלימים שאינם נשמעים להוראותיה. ועדת הפיקוח תוודא מימוש ההתחייבות ועל לבנון יוטלו סנקציות בינלאומיות אם תחרוג מההסכם.

סביב ישראל מתחוללים תהליכי-עומק משמעותיים. שניים מהחשובים ביותר הם: עיצוב גאו-פוליטי חדש של המזרח התיכון והערכות גאו-אסטרטגית (איומים) עדכנית. ישראל חייבת להתחיל להתנהל כמדינה ריבונית, שמעורבת ומשפיעה על סביבתה בהתאם לאינטרסים פוליטיים ואסטרטגיים שלה. מדיניות אי-התערבות בשינויים המתחוללים ובהכוונתם, כך שלא יחריפו את מתאר האיומים וירגילו את האזור להתחשב בה ובאינטרסים הביטחוניים שלה, חיונית, בין אם ייכון באזור הסדר מדיני עם פתרון חלקי-או מלא של הבעיה הפלשתינית, ובין אם לאו. אם יחולו בעתיד הקרוב, בטווח 25 השנים הנ"ל, שינויי ממשל בלבנון בסוריה או באירן שיהוו בסיס עדכני להערכה מחדש, ייעשו בהסכמת כל הנוגעים בדבר. עלינו להכין את התודעה העצמית שלנו ואת זו של ידידינו ואויבינו לאפשרות שמתארי התרחשויות שהם מתכננים ו"מבשלים" נגד ישראל, יחזרו אליהם בלבוש אחר.

נכונות ישראלית לבצע אסטרטגיה מונעת ושכנוע אויבנו בקיום נכונות כזו, הם תנאי הכרחי לשימור כושר ההרתעה הישראלי בכלל וגם לכך שלא נכנס לעימות הבא בגבול לבנון (או סוריה; אבל זה דיון נפרד) בתנאים דומים ובתוצאות דומות לאלה של מלחמת יום-הכיפורים ואפילו לא בתנאים הבלתי-מספיקים בעליל של מלחמת לבנון השנייה.