קישון או תל אביב

האם נאשם שנעצר עד תום ההליכים, יכול לעלות דרישות לגבי מקום מעצרו? האם מדובר בזכות חוקתית או בפריבילגיה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת עתירה מינהלית שהגיש נאשם ברצח.

הנאשם הוחזק בתחילה בבית המעצר קישון שבצפון הארץ. בית מעצר זה קרוב למקום מגוריו של העותר, למשרדי עורך דינו ולבית המשפט המחוזי בחיפה (בו מתנהל התיק). העתירה הוגשה משום שכשנה מאוחר יותר, העותר הועבר לבית מעצר בתל אביב.

בעתירה נטען, כי יש לבטל את המעבר מכיוון שהוא מקשה מאוד על ניהול ההגנה ועל קיום פגישות בין הנאשם לעורך דינו. שירות בתי הסוהר השיב, כי אין מנוס מהותרת המצב על-כנו. השב"ס טען, כי אין לעציר זכות קנויה לגבי קביעת מקום הכליאה שלו, והמעבר נעשה בעקבות עמדת גורמי מודיעין. בית המשפט נדרש לקבל הכרעה בעניין ולשם כך נחשף לחומר מודיעיני חסוי.

מקרה זה מעלה שוב את השאלה לגבי אמת המידה הראויה שלפיה יש לבחון את שיקול הדעת של השב"ס בעניין זכותם של נאשמים להביע דרישות אודות מקום כליאתם. מקל וחומר כאשר עציר, בניגוד לאסיר, הוא אדם שנהנה מחזקת החפות.

שירות בתי הסוהר טען, כי יש לבחון את החלטתו לפי אמת המידה של הסבירות המינהלית. אולם בית המשפט, למרות שדחה את העתירה, קבע, כי עמדת השב"ס לא עשתה חסד עם המורכבות של העניין. הודגש, כי שיקול הדעת הרחב שיש לשב"ס לגבי הצבת עצירים ואסירים יכול להצטמצם בהתאם לנסיבות.

בית המשפט ציין, כי העותר ביקש לעמוד על זכותו לקיום הליך הוגן. דהיינו, זוהי זכות שקשורה לזכויות אדם ולא מדובר בפריבילגיה. אין זה עניין של מה בכך, שכן כאשר החלטה של רשות נוגעת לזכויות אדם - יש להפעיל כלפיה ביקורת קפדנית (anxious scrutiny).

הזכות להליך הוגן כוללת גם את זכותו של נאשם לייצוג אפקטיבי של עורך דין. כאמור, כנגד העותר הוגש כתב אישום בגין רצח, משפטו מתנהל בבית המשפט בחיפה ושם מצוי משרדו של עורך הדין. קרי, העובדה שהוא עצור בתל אביב מקשה באופן משמעותי על ניהול ההגנה ויכולה להיות - כפועל יוצא מכך - פגיעה בזכותו להליך הוגן. על כן, בית המשפט קבע בהחלטתו, כי עילת הסבירות הכללית נסוגה בנסיבות העניין מפני עילת המידתיות, אשר היא זו שמתאימה לבחינת הנושא.

על-מנת להחליט בסוגיה, בית המשפט עיין כאמור בחומר המודיעיני. העיון הוביל למסקנה שההחלטה להעביר את העותר לתל אביב לא נבעה משיקולים כלליים אלא משיקולים כבדים יותר של הגנה על חייו. זאת, בשל מידע מודיעיני ברור לגבי סכנה לחייו בבית מעצר בצפון.

בית המשפט התרשם, כי המידע המודיעיני הוא עדכני והדברים הוגדרו כ"מידעים חמורים המבססים סכנה מוחשית וברורה לחייו של העותר". עם זאת, בית המשפט מצא לנכון ללכת לקראת הנאשם במידת האפשר. נאשמים הנמצאים במעצר עד תום ההליכים מוסעים לעתים ל"מעברים" לקיום דיונים במשפטם. בית המשפט קבע, כי השב"ס יאפשר לעותר להיפגש עם עורך דינו בזמן שהותו במעברים, ובכך הפגיעה בזכות החוקתית (להליך הוגן) תהיה מידתית יותר.