המסלול הקל

שותים ונוהגים

למרות הקמפיין הפרסומי הידוע, שהשיק משרד התחבורה - "אם שותים, לא נוהגים", שפרץ לתודעת הקהל, ודומה שכל זאטוט יודע לדקלם אותו, נראה שפרסומת לחוד והטיפה המרה לחוד.

הדוּחַ העגום, שפורסם לאחרונה, לפיו כל נהג שני שותה משקאות חריפים, אומר דרשני וחייב להדליק נורה אדומה בקרב רשויות החוק הנוגעות בדבר. המִמצא הזה מחייב לשלול את רישיון הנהיגה ממחצית האוכלוסייה הנוהגת. שהרי נהגים שתויים על הכביש הם מתכון קטלני לתאונות דרכים. מה הפלא שהרוגי התאונות הם במגמת עלייה?

יש לנקוט כל האמצעים החמורים למניעת מצב זה הן באכיפה, הן בענישה ובשלילת רישוי. לתשומת לב השר ישראל כ"ץ והמשטרה.

מחיר השעשועים

המחיר האסטרונומי שמשלמים ראשי הרשויות המקומיות עבור הופעת אמן ביום העצמאות, כ-150 אלף שקל (כשה'צנועים' שבאמנים מסתפקים בעשרות אלפים שקל בלבד), על חשבון הקופה הציבורית, כמובן, הוא מינִי שערורייה. לא סוד הוא שרוב הרשויות נתונות בגרעון כספי כבד. האומנם אם אין לחם יאכל הציבור שעשועים?

יתכן שההופעות היקרות של מיטב האמנים הן כרטיס הביקור של ראשי הרשויות לקראת הבחירות המוניציפליות או הארציות (מתי שיהיו), ומהוות נכס אלקטורלי עבורם. ואם כן הדבר חמור שבעתיים. ראוי שהציבור יצביע ברגליים ולא יבחר בהם ביום פקודה, כמחאה על בזבוז כספי ציבור.

מדוע לא יופיעו על בימת העצרת אומנים מקומיים, שעליהם גאוות העיר (או המועצה)? תהיה זו הזדמנות פז לגילוי כשרונות צעירים, בצד הכנסה, במחיר נמוך בהרבה. וכך גם האומן וגם הציבור יֵצאו נשכרים. האם אומני עירך אינם קודמים?

תהיו כחלון?

כמה סמלי הדבר שהצעד הראשון בהוזלת מוצרים, במסגרת תוכנית 'משפחה נטו', שגיבש שר האוצר משה כחלון, היה ביטול מס הקנייה על הפלאפונים.

זוכרים את המותג 'תהיו כחלונים', שנקשר בשמו של השר (למרות שאת מהפכת התקשורת החל קודמו השר אריאל אטיאס מש"ס), בהוזלת שירותי הפלאפוניה עם הכנסת התחרות לענף? אין ספק שהמיתוג, שהוא בעל ערך אלקטורלי, חשוב ביותר לכחלון במיצוּב מעמדו בדעת הקהל, במסגרת תוכנית כלכלית שהיא תעמולת בחירות נטו (והסרטון שהציג יוכיח).

אלא שכחלון כדרכו הולך בתוכנית זו (הממומנת מרזרבה זמנית) על הפופוליסטי והקל, תוך הסחת דעת הקהל מהפרויקט המרכזי שהבטיח במצע הבחירות שלו - הוזלת הדיור, שרק התייקר בשיעור ניכר במהלך שתי שנות כהונת השר בתפקיד, ובו נחל כישלון חרוץ. הוא נוכח לדעת שבמיזם מורכב זה לא די בכמה עלי תאנה, דוגמת 'מחיר למשתכן' ומיסוי דירה שלישית.

המסקנה - אל תהיו כחלון, וראוי שהשר יפַנה מקומו למומחים ממנו שיצליחו לחולל את המהפכה המיוחלת בנושא.

אדמס האדם

אמנם ד"ר אדמס, רופא וליצן רפואי ידוע, כדבריו, אכן נראה עוף מוזר משהו, אך אי-אפשר להתעלם מתכונותיו הייחודיות בקהילה הרפואית בפרט ובחברה האנושית בכלל. ההומניטריות שלו, היותו אוהב אדם וכה רגיש לסבל אנושי ולמצוקת הזולת, הן בהחלט תכונות יוצאות דופן בקרב ציבור הרופאים. גם העיסוק בליצנות הרפואית, כמו גם גישתו ההוליסטית הגורסת טיפול באדם, במקום התמקדות במחלה בלבד, הם חלק בלתי נפרד מאופיו האנושי והרצון לעזור לחולים בעזרת חוש הומור.

מה הפלא שאדמס גייס משאבים אלה כדי לרפא חולי דיכאון בלי תרופות. ראוי הוא לשמש מודל לרופאים אחרים ובמיוחד לפסיכיאטרים, המחפשים פתרונות אינסטנט, בדמות תרופות, במקום לדבר אל החולים ולהקדיש להם תשומת לב אישית.

ולקינוח לכבוד אדמס הליצן, שגולל ברֵאיון עיתונאי עימו את מסכת חייו העצובה, וכסמל לליצנים אחרים, קַבלו את הבדיחה הבאה - ולא רק לפורים:

איש אחד היה שרוי בדיכאון עמוק. הלך לפסיכיאטר וביקש עזרה. "דוקטור, תעזור לי, אני מדוכא מאוד". "יש לי בשבילך תרופה מצויינת", השיב הפסיכיאטר, ו"אותה לא תקבל בבית מרקחת". "היתכן?" חשב לעצמו הפונה הנואש. אך אז הטיל הרופא את פצצת הצחוק. "שם בפינת הרחוב, ישנו ליצן מוכשר ביותר", הצביע הרופא, "אין אדם שהוא לא הצליח להעלות חיוך על

שפתיו ולהצחיק אותו. לֵך אליו ותמצא מזור לנפשך" .

"דוקטור", הפתיע האיש, "אבל הליצן הזה הוא אני!"