ראש הממשלה זקף את קומתם של חסידיו ושל עוד כמה לאחר יום השואה ולקראת יום הזיכרון ויום העצמאות. הוא סירב לפגוש את שר החוץ הגרמני שתכנן להיפגש עם נציגי הארגונים "בצלם" ו"שוברים שתיקה" [טוב הוא צריך לבדוק לאן הולך הכסף]. כצפוי זכה נתניהו לתרועות, אך שר החוץ הגרמני לא התקפל וויתר על פגישה עם נתניהו. הוא כנראה לא נוהג לעשן סיגרים קובניים. האם יש כאן משבר ביחסים? לא חושב! האם תהיה תגובה גרמנית או אירופית "הולמת"? אני מניח שכן.
המחשבה הראשונה שעלתה אצלי בהקשר לתקרית הדיפלומטית הייתה שדי מעניין מי יזכה השנה, או בשנה הבאה, בפרס נובל לשלום. האם שוברים שתיקה, או בצלם, ואולי
גדעון לוי? אולי הם יחלקו יחדיו את הפרס כמו ערפאת, רבין ופרס? המתקפה הממשלתית נגד הארגונים הללו היא בדיוק מה שנחוץ על-מנת להפוך אותם לסוג של קדושים מעונים הפועלים למען זכויות האדם והאזרח ונגד כיבוש ברברי תחת תנאים של רדיפות ומצוקה.
אם התחזית תתממש, בעצם גם אם לא, נוכל לזקוף עוד תבוסה מיותרת בחזית ההסברתית והדיפלומטית. אני כותב את הדברים כמי שאין לו שום אהדה יתרה לארגונים הללו. מדוע תבוסה מיותרת? כי ניתן עקרונית לנהל מערכה הסברתית רצינית נגדם לחשוף את פרצופם האמתי ולפגוע באמינותם. במקום כל זאת הפנינו אליהם זרקור של תשומת לב עולמית שיעניק להם הילה כוזבת.
מה הבעיה בארגונים אלו? לציבור הישראלי על-אף שאינו סובלני במיוחד בכל זאת יש אי-אלו ערכים דמוקרטיים. אין לו שום בעיה מיוחדת עם מפלגה או ארגון הנאבקים בכיבוש ולמען הקמת במדינה פלשתינית. הוא יכול לחשוב שהם מטומטמים וטועים בגדול ושקבלת עמדתם תוליך לאסון ועוד כהנה וכהנה אולם אין לו בעיה עקרונית עם עצם קיומם ופעילותם ומעולם לא שמעתי על קריאות רציניות לאסור פעילות כזו.
לציבור הישראלי אין גם בעיה מיוחדת עם פעילות למען שמירה על זכויות אדם אם כי לרובו כנראה יש בעיה עם חשיפת הפרת זכויות אדם ודיני מהמלחמה על-ידי חיילים, כי לטעמו לחיילים (הילדים של כולנו) מגיעה הגנה בכל מקרה ואין לשפוט אותם על פשעיהם - ופרשת אזריה תוכיח. כל עוד
ארגון בצלם לא חשף את האג'נדה הפוליטית שלו והתמקד בהגנת זכויות אדם בשטחים גם מי שלא אהב את פעילותו הבליג.
חשיפת פשעים
היכן באמת נוצרה הבעיה? הבעיה של הארגונים עצמם נוצרה כאשר שוב לא טרחו להסתיר את האג'נדה הפוליטית שלהם - סיום הכיבוש ללא תנאי, ואף לא טרחו להסתיר כי עיקר המימון לפעילותם נובע ממשלות זרות, בעקר מ
האיחוד האירופי. בנקודה זו שוב לא ניתן היה לתת אמון שפעילותם מטרתה חשיפת פשעים ועבירות בשטח הכבוש, אלא היא פעילות פוליטית שיש לה יעדים אחרים והמתנהלת תחת מסווה של חקירת פשעים.
קשה לתת אימון בתחקירים שכל תכליתם פוליטית ומי שמממן את הגופים המתחקרים הן ממשלות זרות. הדגש שלי הוא על אמינות התחקירים שכן מאבק כללי למטרה פוליטית בשם זכויות האזרח הוא מאבק שגרתי-אבל מי שנוקט בו אינו צריך לצפות שייתנו לתחקירים שלו מעמד של נעלים מכל חשד. ההפך הוא הנכון תחקירים שמומנו על-ידי גורם פוליטי למען מטרתה פוליטית הם חשודים מטבעם.
מאידך (וזו הטענה הטובה ביותר שניתן להעלות לטובת אותם ארגונים) הוכח שלממשלת ישראל ולזרועות אכיפת החוק שלה אין שום עניין לאכוף על צה"ל ועל כל הבאים במגע עם הציבור הפלשתיני את כללי המשפט הבינלאומי וגם כאשר ברור לכל בר דעת שנעברה עבירה חמורה -
הציבור הישראלי מוקיע את החושפים ואת מערכת אכיפת החוק.
בנסיבות אלו ניתן לטעון כי מימון והגנה על ארגוני הזכויות הוא המעט שהקהילה הבינלאומית נדרשת לעשות. היהודים שסבלו בעבר מאדישותה של הקהילה הבינלאומית בסוגיות כאלו הם הראשונים שחייבים להבין עמדה זו. מדוע איש לא מבין שמערכת רצינית ועצמאית של אכיפת חוק גם בשטחים היא אינטרס ישראלי מובהק?
על אף שאני משוכנע שאנו עתידים לספוג בזירה זו תבוסה מיותרת אין לי הצעה חלופית שאני מאמין בהגשמתה. התנהלות נתניהו כמו התנהלות פוליטיקאים בפרשת אזריה נועדה לרצות את ההמון על-מנת לזכות בפופולריות זולה. הנזק לטווח ארוך כלל לא נשקל ולנו נותר רק להנהן אחר בן דרור ימיני וחבריו המסבירים לנו על היקף ההסתה המוצלחת נגד ישראל בזירה הבינלאומית ועל מצבה האומלל של ישראל בזירה זו - גם את המלחמה הזאת כבר הפסדנו.
