מי אחראי למצבה של כלכלת הרשות הפלשתינית

למצבה של כלכלת הרשות הפלשתינית ולמצבם הסוציו- כלכלי של אזרחיה אחראים מנהיגיה של הרשות הפלשתינית, המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל והעדר אופק מדיני לו אחראיות ממשלות שני הצדדים.

בממון ששי של ידיעות אחרונות הופיע מאמר חשוב על הכלכלה הפלשתינית. סבר סלוצקי ראיין את הכלכלן הפלשתיני במיה ואת הכלכלן הישראלי ארנון.

המאמר מחלק את שנות השליטה הכלכלית של ישראל בשטחי יהודה, שומרון ועזה לשתי תקופות עיקריות:

התקופה הראשונה:

1967 - 1993, ממלחמת ששת הימים עד הסכם אוסלו כאשר ממשלת ישראל הייתה הריבון הכלכלי היחיד עד הסכם אוסלו. בתקופה זו, קבע הכלכלן ארנון, רמת החיים בשטחים הפלשתינים עלתה באופן מהיר. העלייה ברמת החיים נבעה מכך שממשלת ישראל אפשרה לרבבות פלשתינים לעבוד בישראל בשכר סביר. אבל, המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל הבטיחה את התלות של כלכלת השטחים בישראל.

התקופה השנייה:

1993 עד היום, כאשר סמכויות הניהול של המדיניות הכלכלית והחברתית הועברו לידי הרשות הפלשתינית. בתקופה זו, קבע הכלכלן ארנון, החל קיפאון ואף נסיגה מבחינה כלכלית. העלייה ברמת החיים נפסקה זמן קצר לאחר חתימת הסכם אוסלו בשל גל הפיגועים ששטף את הארץ מ-1994 והאינתיפאדה השנייה מ-2001. גם העימותים עם משטר החמאס בעזה פגעו אנושות בתעסוקה וברמת החיים. מדיניות הטרור הביאה לירידה משמעותית במספר הפלשתינים המועסקים בישראל ולאפס צמיחה לנפש.על-פי הדוח של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי בין 1994 ל-2014 עלה התוצר הלאומי לנפש בשטחים ב-0.1% לשנה לעומת 4.8% בתקופה הראשונה, כאשר ישראל הייתה אחראית למדיניות הכלכלית.

אלה הן העובדות. שני הכלכלנים התייחסו לסיבות שהביאו למצב זה:
הכלכלן הפלשתיני מיה מאשים את ישראל במצבה של הכלכלה הפלשתינית תחת שלטון הרשות הפלשתינית. במיה טוען שהכלכלה הפלשתינית נחנקת תחת מדיניות ישראלית של אפליה, סגרים ומחסומים. המשק הפלשתיני נחטף לדעתו ע"י גורמים בממשלות ישראל שמטרתם הייתה למנוע אפשרות של הקמת מדינה פלשתינית. במיה לא התעלם מהניהול הכושל של הרשות ומהשחיתות השלטונית וקבע שבתקופה שהכלכלן סלאם פיאד היה אחראי לכלכלה המצב היה סביר. אבל, את עיקר האחריות למצב מייחס במיה למדיניות ממשלות ישראל. בהעדר נמל פלשתיני ושדה תעופה פלשתיני העלות הגבוהה של יצוא סחורות מהשטחים חונק את המגזר העסקי. הפלשתינים אינם אדונים לגורלם מבחינה כלכלית. במיה התייחס גם למצב בעזה תחת שלטון החמאס. לדעתו הסגר שמטילה ישראל פוגע בעניי עזה ולא בחמאס.

הכלכלן הישראלי ארנון מצביע על כך שממשלת ישראל לא קיבלה ב-1967 את המלצת ועדה של כלכלנים שהיא עצמה יזמה שהמליצה לא לפתוח את שוק העבודה הישראלי לפלשתינים אלא לעודד פיתוח המשק העצמאי הפלשתיני. מאחר שהמשק הפלשתיני לא היה מסוגל להתחרות ברמות השכר הגבוהות בישראל הוא התנוון והתלות שלו בתרומות הלכה וגברה. ארנון קבע שבהעדר בסיס יצרני עצמאי המשק הפלשתיני תלוי ברצונם הטוב של תורמים ומשרדי הביטחון והאוצר בישראל.

אבל, לרשות הפלשתינית יש חלק במצב. מאז הסכמי אוסלו קיבלה הרשות הפלשתינית כ-20 מיליארד דולר. סכום זה גדול פי 15 מהסכומים שקיבלה אירופה על-פי תוכנית מרשל. אירופה ניצלה נכון את הכספים והשתקמה. בתקופה שסלאם פיאד היה אחראי להכלכלה הפלשתינית היה למשק הפלשתיני סיכוי. אבל, הוא סולק מסיבות פוליטיות. התרומות מחו"ל הושקעו בתחילה בפיתוח תשתיות למדינה פלשתינית עצמאית אבל כיום התרומות מושקעות במימון הגירעונות השוטפים של הרשות.

מניתוח העובדות מחוות הדעת וממקורות נוספים עולות המסקנות הבאות:

• המדיניות הכלכלית של ישראל לגבי השטחים הכבושים מנוגדת להמלצות הכלכלנים הישראלים ופוגעת בעצמאות הכלכלית של הרשות הפלשתינית. תחת שלטון הימין מדיניות ההתנחלות מנוגדת לצורך ליצירת אופק מדיני על-מנת להביא לסיום הסכסוך הישראלי- פלשתיני/ערבי.

• הטרור גורם נזק חמור לכלכלה הפלשתינית- ישראל נאלצת להציב מחסומים וגדרות כדי למנוע חדירת מפגעים והמצב פוגע בפעילות הכלכלית בתחומי הרשות. הסגר על רצועת עזה נועד למנוע התחמשות החמאס אבל, יש לו השפעה על המצב הכלכלי ברצועה.

• השחיתות של השלטון הפלשתיני תורמת את תרומתה למצב. מאז הסכמי אוסלו קיבלה הרשות הפלשתינית סכומים עצומים. לאן הלכו 20 מיליארד דולרים? אירופה השתקמה בהרבה פחות. בתקופה שסלאם פיאד היה אחראי להכלכלה הפלשתינית היה למשק הפלשתיני סיכוי. אבל, הוא סולק משיקולים פוליטיים. כמו-כן, הרשות משלמת משכורות נדיבות, ללא כל יחס לרמת השכר ברשות, לטרוריסטים העצורים בישראל ולמשפחותיהם. הרשות לא עשתה דבר כדי לשקם את הפליטים בשטחה.

• הפתרון לבעיותיה של הרשות הפלשתינית הוא באופק מדיני. נמל חופשי, שדה תעופה וביטול המחסומים והחסימות, הסגר על עזה ועצמאות כלכלית יתאפשרו אם ייחתם הסכם שלום בין ישראל לפלשתינים ותקום מדינה פלשתינית לצד ישראל. אופק מדיני הוא צורך חיוני של הרשות והעם הפלשתיני יותר מאשר החלום ההזוי על "זכות השיבה". אבל, המנהיגות הפלשתינית ממשיכה לטפח את "חלום השיבה" ומנהלת הסתה נגד ישראל במערכת החינוך ובתקשורת הפלשתינית והבינלאומית וכך מעודדת את הטרור למעשה, למרות שהיא מכריזה שהיא מתנגדת לטרור בראיונות בשפה האנגלית.