השיח הדתי מקבל נפח גדול במערכת היחסים בין ישראל והפלשתינים. במקום לקדם הבנה, לטפח אמפתיה גם לאחר ולחוש שותפות ייעוד עם כל בני אברהם, מאופיין היום השיח הדתי ובעקבותיו גם השיח הפוליטי בהתבססות על תלי תלים של כתובים, כשכל שבריר של פסוק בכתובים נותן את תרומתו העגומה להגברת עוצמת הפער במיוחד בין יהודים ובין מוסלמים.
ניצוצות של שיח דתי מגשר הדליק כאן הרב מנחם פורמן ז"ל, מי שהיה הרב של הישוב תקוע. בעבר המקראי יישובו של הנוקד ובולס השקמים, עמוס. למרבה הצער, קנאות משיחית מכבה היום את כל ניצוצות האור, שהדליק הרב מנחם פורמן בחייו. כיבו גם את מה שביקש להנחיל הרב אברהם יצחק הכהן קוק:
"כשאנחנו מתאמצים ללחום בעד דברים הקרובים לרוחנו, צריכים אנו שלא להיות מכורים ביד רגשותינו ולדעת תמיד, שגם לרגשות ההפוכות משלנו יש מקום רחב בעולם".
כיום שהותנו על גב ההר ברחבי יהודה שומרון וכן בבקעת הירדן נתפסת על-ידי הכוחות המנווטים את מדיניותה של ממשלת ישראל כתוצאה מניצחון במלחמת ששת הימים, שבעיניהם ניצחון זה נחווה כנס בסדר גודל מקראי. עבורם האלוהים חזר להיסטוריה, אנחנו לתפיסתם נמצאים במימוש של שלבים שונים בתוכנית גאולה אלוהית.
כש
מתנחלים, הרואים עצמם בני אברהם, מכים רועי צאן בדואים בבקעת הירדן, שהם גם בני אברהם, ומגרשים אותם ממקומות מרעה, בהם רעו עשרות רבות של שנים ואף למעלה ממאה שנה, הם חשים שכך הם מממשים את הריבונות היהודית על האדמה המקראית, ומחובתנו להטות כתף למימוש שלב מתקדם של הגאולה.
כשמצמיאים אלפי בני אדם בחום של בקעת הירדן, עושים זאת בשם הציווי, שבעיניהם הוא מקודש, שזה שלנו ולהם אין מה לעשות כאן.
מה שעושים מתנחלים באלו הימים בבקעת הירדן אל מול עיני המשטרה והצבא, עושים יום יום שרים וקובעי מדיניותה של ממשלת ישראל, הפועלים נמרצות לבקעת ירדן נקייה ומטוהרת מפלשתינים, למרות היותם כ-90% מאוכלוסיית הבקעה, שהיא העורף החקלאי של הפלשתינים ביהודה ובשומרון.
כשנשיא ארה"ב משוחח על יישום של דיל, שיביא אתו הסדר של שלום לשני העמים, קיימת מציאות, שכוחות פוליטיים בישראל מונחים על-ידי גישה שכל וויתור על שטח ביהודה, בשומרון ובבקעת הירדן הוא בבחינת הפרת ציווי בתורת ישראל. לשיטתם ההיענות לדיל של שלום אינו בבחינת שגיאה פוליטית, אלא מדובר בחטא כלפי התורה - "כי נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו", כפי שניסח הרמב"ן בעקבות "לְזַרְעֵךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרַת" (בראשית ט"ו 18)
השיח הדתי, שהיה יכול למלא תפקיד מגשר בין כל בני אברהם, הפך לחוליה המסוכנת ביותר, העלולה למנוע כל סיכוי להסדר של שלום בין בני אברהם החיים כאן בין הירדן לים.
אַבְרָהָם וְאִבְּרָהִים
אַבְרָהָם וְאִבְּרָהִים בְּלֶכְתָּם אַרְצָה כְּנַעַן
בִּקְּשׁוּ רָקִיעַ לָבָן בְּלִי מִמְטְרֵי עוֹרְבִים רְעֵבִים,
שָׁרָה וְהָגַר תּוֹעוֹת בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע
עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת חֵמַת מַיִם חַיִּים
וּמְעַט רָקִיעַ חוֹמֵל
שֶׁלֹּא יִכְרֶה קֶבֶר לַיֶּלֶד
שֶׁלֹּא יַמְטִיר נְשָׁרִים צְמֵאִים.
כְּשֶׁכָּלוּ הַמַיִם
וְהַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׁיחִים
שָׂרָה וְהָגָר דּוֹמְעוֹת עַד הַיּוֹם
תְּנוּ לָנוּ רַק אֶת אֱלוֹהֵי שַׁדַּי פּוֹרֵחַ בָּאָבִיב
לֹא סְתָיו עָדוּי בֶּאֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא
לֹא חֹרֶף נִצְחִי בֶּאֱלוֹהֵי מִלְחֲמוֹת נוֹקֵם וְנוֹטֵר
בָּהָר שֶׁאֵין בּוֹ בַּיִת
בָּהָר שֶׁהַדְּמָמָה בְּמִסְגָּרְתוֹ צוֹעֶקֶת -
שָׁלוֹם
סָאלָם.
