המידע הוא הקומודיטי של המאה ה-21, וככזה הוא זקוק לרגולציה שתמנע ניצול לרעה של הכוח שבידי כמה ענקים המחזיקים בו: אלפאבית (חברת-האם של גוגל),
אמזון, אפל, פייסבוק ו
מיקרוסופט. רק שנבין כמה הן גדולות: הרווח הנקי שלהן יחדיו הגיע ברבעון הראשון של השנה ל-25 מיליארד דולר. לא הכנסות, אלא רווח; לא בשנה, אלא ברבעון; לא מיליון, אלא מיליארד.
השבועון אקונומיסט מזכיר, כי הגודל העצום הזה כבר עורר קריאות לכפות את פירוקם של הענקים - בדומה למה שנעשה לסטנדרד אויל בתחילת המאה ה-20. העיתון עצמו התנגד לכך בעבר; גודל אינו פשע, הצלחתם של הענקים היטיבה עם הלקוחות, רבים משירותיהם ניתנים בחינם, כולם רוצים להשתמש בשירותיהם.
אבל, מדגיש אקונומיסט, יש סיבות לדאגה. השליטה של חברות האינטרנט על המידע נותנות להן עוצמה רבה. ההסתכלות הישנה על התחרות שוב אינה תקפה ויש צורך במבט מחודש - משום שהמידע הפך להיות הרבה יותר נרחב, הרבה יותר זמין והרבה יותר פגיע. בינה מלאכותית יכולה כיום לצפות האם הלקוח מוכן לקנות והאם אדם מסוים עלול לחלות. אפילו ענקי תעשיה כמו ג'נרל אלקטריק וסימנס מציגים כיום את עצמם כספקי מידע.
איסוף המידע הזה משנה את פני התחרות, קובע השבועון. ככל שלחברה יש יותר מידע, היא יכולה לשפר את מוצריה, למשוך יותר לקוחות וכך לצבור יותר מידע וחוזר חלילה. לכן, מי שמחזיק יותר מידע - יכול לפגוע יותר בתחרות. זאת ועוד: מי שיש לו יותר מידע, מוגן טוב יותר מפני מתחריו - כי הוא יידע מוקדם יותר מה הם מתכננים. גוגל יכולה לדעת מה מחפש מישהו שעלול מבחינת לשבת במוסך ביתו ולפתח מנוע חיפוש שיתחרה בה; אמזון יודעת מה הסטארט-אפיסט הזה קונה; פייסבוק יודעת על מה הוא מדבר. הם יכולות לראות מתי מוצר או שירות חדש תופס תאוצה, וכך ביכולתן להעתיק אותם או פשוט לרכוש אותם. רבים חושבים שזוהי הסיבה שהביאה את פייסבוק לרכוש את ווטסאפ ב-22 מיליארד דולר לפני שלוש שנים, כאשר זו העסיקה פחות מ-60 עובדים. לפיכך, גם בצורה הזאת המידע יכול לחסל את התחרות.
טיבו של המידע הופך את חוקי ההגבלים הישנים לפחות יעילים. נניח שגוגל תפוצל לחמש חברות; שום דבר לא ימנע מהן להתפתח בנפרד ועם הזמן אחת מהן תהפוך לדומיננטית. יש כאמור צורך בחשיבה חדשה, ואקונומיסט מצביע על שני רעיונות שצריכים לעבוד בבסיסה.
האחד: חוקי ההגבלים צריכים להיות מותאמים למאה ה-21. כאשר בוחנים האם לאשר מיזוג, לא צריך להסתכל על גודלן של החברות אלא על בסיס המידע שיש לכל אחת מהן. היקף העסקה יכול להוות איתות לכך שמדובר ברכישתו/חיסולו של מתחרה. בחינה כזאת הייתה מדליקה נורת אזהרה מעל עסקת פייסבוק-ווטסאפ.
השני: לשחרר את אחיזתם של הספקים במידע ולתת יותר שליטה למי שמספקים אותו. יותר שקיפות תעזור: ניתן לחייב חברות לחשוף בפני לקוחותיהן את המידע שיש להן וכמה כסף הן עושות ממנו. הממשלות יכולות לעודד את הקמתם של ספקי מידע חדשים על-ידי חשיפת מידע שבידיהן, או לנהל את החלקים הקריטיים של חברות המידע על-פי הכללים החלים על תשתיות ציבוריות. הן גם יכולות לחייב את החברות לחלוק עם הציבור חלק מן המידע - כפי שעושה אירופה בנושא מידע פיננסי.
"איתחול של חוקי ההגבלים לעידן המידע לא יהיה קל", מסכם אקונומיסט. "הדבר ייצור סיכונים חדשים: יותר חלוקת מידע עלולה לפגוע בפרטיות. אבל אם הממשלות אינן רוצות שתחום המידע יישלט בידי כמה ענקים, יהיה עליהן לפעול בקרוב".
