אובססיית
המחלוקת לשם מחלוקת השתלטה על חיינו. פתאום המבחן העליון להצטיינות חיילית הוא פוטנציאל העלבון של חיילת שנכללה בטעות ברשימת מצטיינים שלא נועדה לה, מפני שהיא טרנסג'נדרית. לא הגיע הזמן להתעשת ולהשתחרר מהאבסורדים שהשתלטו על חיינו?
אובססיית המחלוקת לשם מחלוקת השתלטה על חיינו כל כך, עד שלמקרא סיפורי האבסורד בתחום זה, קשה מאוד להשתחרר מתחושה שזו כבר התמכרות לאומית.
מעשה שהיה, כך היה: הבחור ה"זעצער", שמשבץ את שמות החיילים המצטיינים שנבחרים להופיע בבית הנשיא ביום העצמאות, טעה וכלל ברשימת 120 הנבחרים, 121 שמות. כידוע, המנהג הקבוע במדינת-ישראל כבר עשרות שנים ולא במקרה, הוא להרכיב נבחרת של 120 חיילים וחיילות מכל הזרועות והחיילות ולזמנם יחד למעמד הנכבד. השנה השתבשה הספירה והרשימה כללה 121 שמות, וכולם קיבלו הודעה על בחירתם. מיהרו הממונים על הנושא להודיע לחיילת ה-121 ברשימה שנפלה טעות ברשימה ועל-כן שמה יוסר מהרשימה לשנה זו.
כך נהוג בכל מקום ובכל מסגרת שמכבדת את עצמה, את טקסיה ואת מסורתה.
אין ספק שאילו בדקנו בציציות את האופן בה הורכבה רשימת ה-120 השנה, או בכל שנה אחרת, מול כלל המועמדים שהוגשו לבחירה ומול אחרים שמסיבות שונות כלל לא הגיעו למיון הסופי, היה מתברר שכמעט בכל שנה יש מקום מוצדק באותה מידה ל-120 המועמדים שנבחרו - לרובם אם לא לכולם - וגם ל-150 או ל-100 בלבד. במקום שרשימה היא מעשה ידי אדם והבחירה היא הליך שרירותי (סובייקטיבי מבוקר) וחסום מספרית, השרירות ממלאת תפקיד בבחירת המועמדים לא פחות מקריטריוני הבחירה המוצהרים.
אולם, לא אלמן ישראל. ישבו חסידי החיילת ה-121 - "הנפגעת המסכנה" - על המדוכה ומתוך הברקה יזמית טיפוסית, או בזכות הצעת אחיתופל של דווקאיסט או דווקאיסטית להכעיס, מצאו כיצד לשבש לעם ישראל ולמדינת ישראל, עוד יסוד סדור אחד של מסורת חג העצמאות
1. הפטנט הפעם היה להכריז על החיילת ה-121, כטרנסג'נדרית. המצאת-המאה הזו הפכה את הדיון משאלה טקסית וזכות אישית להימנות על המצטיינים מתוקף כללי הבחירה המשותפים לכולם, לשאלה של
אפליית השונה והאחר. מכאן המרחק קצר מאוד לדיון סוער, אמוציונלי ובומבסטי בזכויות האדם,
כבוד האדם וחירותו (להיבחר) ומחול שדים מגדרי; ועוד כהנה וכהנה.
השאלה כבר איננה כיצד ומדוע הגיעה אותה חיילת למקום ה-121 ברשימת המצטיינים, אלא איך ייתכן שטעות אנוש במערכת הממיינת, תגזול ממנה את המעמד שקנתה לעצמה, אך ורק בזכות אותה טעות. שהרי, אלמלא הטעות, לא הייתה נכללת מלכתחילה ברשימה הסופית כפי שקרה למועמדים רבים אחרים.
גישה מתירנית
העם היהודי מגלה מפעם לפעם "טימטום חושים" מופלג, וסבור שהעובדה שכללי המשחק שהוא מגדיר לעצמו, הם סתמיים, חסרי תכלית וחסרי ערך. פתאום, על-רקע קצת רעש ציבורי וסיסמאות על שבר לאומי, אין דין ואין דיין, אין תקנות, אין סדר ואין סיבתיות, אין - כלום. פתאום
המבחן העליון הוא פוטנציאל העלבון של חיילת שנכללה בטעות ברשימת מצטיינים שלא נועדה לה.
אם זהו הקריטריון הקובע, אולי הגיע הזמן להחיל את עקרון מניעת העלבון גם על מוסדות לאומיים נוספים וחשובים יותר? למשל: בכל מפלגה שעברה את אחוז החסימה בבחירות, המועמד שקיבל את מירב הקולות אבל הגיע למקום הנמוך רק במקום אחד מרשימת המקומות הריאליים בגין שרירות "מגבלת ה-120 ח"כים" המותרים בכנסת, יקבל פרס ניחומים ויתמנה לח"כ בכדי שלא יעלב חלילה שהרי הוא עשוי להיות מזרחי, או נכה, או אתיופי, או סתם "רוסי" ואפילו עולה חדש, ר"ל.
לגישה מתירנית ומתחשבת כזו עשוי להיות יתרון. אולי כך נצליח סוף, סוף, להגדיל מעט את מספר חברי הכנסת ויהיו לנו עוד כמה מחוקקים פעילים, עוד כמה חוקים מיותרים ועוד כמה חוקים נחוצים ואולי, במקרה, אפילו ח"כים מצטיינים ברבות הזמן.
אם הליך זה יצליח, ניתן יהיה להרחיב את פרסי הניחומים לתחומים ממלכתיים נוספים בחיינו. ניתן להוסיף רמטכ"ל-משנה לאלוף-סגן שלא נבחר; משנה ראשון לנשיאת בית המשפט העליון לשופט שלא נבחר, סגן נשיא המדינה למועמד שלא נבחר וסגן לרבנים הראשיים - רב שלא נבחר לתפקיד עצמו.
בכל מקום שיהיה קיים בו חשש או ספק-פגיעה ברגשות מי שהעמיד עצמו לבחירה ולא נבחר, ראשון המפסידים יקבל תואר ניחומים, בכדי שלא ייעלב.
אם נתחיל לקיים את מצוות ו"אהבת לרעך כמוך" באופן זה, "...שזו כל התורה כולה..." כדברי רבי עקיבא או הלל הזקן, אל נכון נזרז, לפחות במקצת, את בוא המשיח; לא כדאי?!
כאשר מגיעים לאבסורדים מוחלטים בהם הרעש התקשורתי והתקינות הפוליטית הצבועה הם מבחני הסף האולטימטיביים שלנו לשכל ישר, מדוע לעצור במצטייני נשיא ביום העצמאות? מה,
רק לטרנסג'נדרים או לחריגים בעליל מגיעה התחשבות? זו בעיני אפליה בלתי-נסבלת! לחלופין, אולי ראוי
להשתחרר מהאבסורדים שהשתלטו על חיינו, מסיסמאות ההבל ומהחלפת הראש לחשיבה רציונלית במקום בבטן לחשיבה פוסט-רציונלית, ונתחיל לנהוג כמדינה נורמלית ועם בוגר ללא משחקי "גן הילדים הממלכתי" שלנו.
