פרנסואה פיון מפתיע
תוצאות הפריימריז של מפלגת הרפובליקנים ב-20 בנובמבר היוו הפתעה גדולה כאשר העלו לקדמת הבמה את פרנסואה פיון, ראש ממשלתו לשעבר של ניקולא סרקוזי. סרקוזי המאוכזב, שגם הוא היה בין המתמודדים בתקווה עזה לחזור לארמון האליזה, עזב את המערכה הפוליטית חפוי ראש והתגייס לשורות קבוצת המלונאות הצרפתית בינלאומית אקור. בשורה מעודדת, שכרו השנתי עשוי להגיע ל-62 אלף אירו.
אלן ז'ופה, ראש עיריית בורדו, חביב הסקרים, נכשל גם הוא כישלון חרוץ בפריימריז וחזר לעירו. מלחשים שאשתו, איזבל ז'ופה, עיתונאית, סופרת ואשת מחשבים, הייתה מרוצה מאוד מכך שנחסכה מבעלה הלא צעיר המשימה הלא פשוטה, בלשון המעטה, לשאת בעול הכבד.
פרנסואה פיון, שבתקופת כהונתו כראש ממשלה, כונה "מיסטר נואויבדי", מר אף אחד, עד כדי כך הושפל על-ידי הנשיא סרקוזי, התגלה כאדם חדש, נחוש וכריזמטי. בתקפו את יריבו, סרקוזי, אמר בציניות רבה: "מי מתאר לעצמו לרגע אחד את גנרל דה גול מקבל זימון לבית המשפט!" רמז ארסי לבעיותיו המשפטיות הסבוכות של היריב, שעדיין לא נפתרו במלואן. "הגנרל, מה הוא אומר עכשיו?", השיב לו בהנאה לא מוסתרת סרקוזי, כאשר התפוצצה, לאחרי גילויי העיתון "לה קאנאר אנשנה", פרשת פנלופ. פנלופ פיון, אשתו הדיסקרטית של פרנסואה פיון, שהעדיפה תמיד להישאר מאחורי הקלעים, נדחפה בעל כרחה לכותרות הראשיות. ועוד יותר מכך. גם היא, כמו בעלה, זומנה להתייצב בבית המשפט ולא רק פעם אחת. פיון חשוד בתשלום לאשתו וכן לשניים מילדיו של משכורות דשנות, גבוהות מהמקובל, על עבודות פיקטיביות כעוזרים פרלמנטריים. יש לציין שהעסקת קרובי משפחה מותרת, בתנאי כמובן שהם מבצעים את העבודה שעליה הם מקבלים שכר. "במקרה בו יוגש נגדי כתב אישום, במקרה בו ייפגע כבודי, אסיר את מועמדותי לנשיאות", הצהיר פיון. אך למרות דבריו אלה, פיון לא פרש מהמרוץ גם אחרי שהוגש נגדו כתב אישום ב-14 למארס בגין ניצול לרעה של כספי הציבור. ב-28 למארס הוגש כתב אישום נגד אשתו החשודה לא רק בעבודה פיקטיבית כעוזרת פרלמנטרית כי אם גם כמבקרת ספרות. כתב עת ספרותי שולי בבעלותו של חבר קרוב של בעלה העניק לה שכר נדיב במיוחד על שני דוחות קריאה קצרים, שפורסמו תחת שם בדוי. מנגד טוענת פנלופ שקראה ספרים רבים, טרחה וכתבה עליהם ביקורות, שלא פורסמו.
ובאשר לעבודתה כעוזרת פרלמנטרית, פנלופ טוענת שמיינה את הדואר של בעלה, ענתה לאנשים שפנו אליה, קישרה ביניהם לבינו, הכינה לו סיכומים, תיקנה את נאומיו, ייצגה אותו באירועים כשלא היה נוכח, ביחוד באירועים תרבותיים שפחות עניינו אותו. רוב עבודתה התנהלה מביתה, במחוז הסארת, לפי דבריה.
פרשות חדשות צצו כנגד פיון ומשפחתו לבקרים, טענות דומות על כספים שטמן בכיסו. והמפתיע ביותר הוא שלמרות כל הפרשות המכתימות את שמו, הסכים פיון לקבל במתנה חליפות יוקרה מידידו עורך הדין רובר בורז'י, בלי כל חשש. "נו, אז מה", הגיב כשהפרשה הנוספת והמיותרת התפוצצה.
העם הצרפתי לא אהב את העובדה שפיון הציג את עצמו כאדם טהור ונקי ללא רבב והציע תוכנית לשיקום המדינה הדורשת הידוק חגורה רציני בעוד שחשדות כבדים עלו נגדו ובעודו נהנה מחיי רווחה. הקמפיין העלה אל מרכז הדיון הציבורי את נושא רמת המוסר של נבחרי הציבור שיוחזר ויושם על השולחן לאחר היבחרות הנשיא החדש. נשמעו קולות שדרשו לאסור העסקת קרובי משפחה כעוזרים פרלמנטריים. כמו-כן נשמעו טענות בדבר השתלטותן של פרשותיו של פיון על הקמפיין. במקום לדבר על הצעותיהם ותוכניותיהם של המועמדים לגבי עתידה של צרפת וחייהם של אזרחיה, לא דיברו אלא על הסתבכויותיו של המועמד הזועם שראה עצמו כקרבן של התנכלות העיתונאים, השופטים וארמון האליזה: "קבינט שחור" שמושבו באליזה זמם נגדו מזימות והעליל עליו עלילות כדי לגזול מידיו את הנשיאות.
למרות שחלק ניכר ממפלגתו דרש את התפטרותו, התעקש פיון להמשיך במרוץ. "אני לא מבקש מכם לאהוב אותי, אני מבקש מכם לתמוך בי", ביקש מציבור הבוחרים. בקשתו לא התקבלה והוא הגיע למקום השלישי ולא העפיל לסיבוב השני. הרפובליקנים, שראו עצמם בשלטון, חשים מי זעם, מי אכזבה.
גם השמאל מפתיע
הפתעה נוספת, בפריימריז של המפלגה הסוציאליסטית, ב-29 לינואר, היא נצחונו הגדול של בנואה אמון, ממתנגדי מדיניותו של
פרנסואה הולנד וממכשיליו. בנואה אמון גבר על המועמד המועדף, מנואל ולס, ראש ממשלתו שלשעבר של הולנד, שהתפטר מתפקידו בתקווה לזכות בנשיאות. עוד מאוכזב קשות מהבחירות, ולס השאפתן והנמרץ, שהיה רוצה מאוד להיות כיום במקומו של
עמנואל מקרון אך נותר מאחור.
הפתעה נוספת היא עלייתו של ז'אן-לוק מלנשון, מנהיג מחנה השמאל הקיצוני, שניהל קמפיין מוצלח, רצוף נאומים רהוטים ושימוש נכון באמצעי הטכנולוגיה החדשניים. מי לא שמע על ההולוגרמה של מלנשון שאפשרה לו להפיץ את אספת הבחירות שלו שהתקיימה בדיז'ון כמו היה גם בעת ובעונה אחת בשבע ערים נוספות. מלנשון, המוגדר ככריזמטי, הגיע לאכזבתו למקום הרביעי ולא עלה לסיבוב השני. מלנשון לא קרא, כמו פיון, לבחור בעד מקרון כדי לחסום את הדרך לימין הקיצוני. הוא הסתפק בכך שהודיע שלא יצביע בעד מארין לה-פן, שקראה לבוחריו לעבור לצדה. גם הוא היה רוצה מאוד להיות במקומו של מקרון, מה גם שמלנשון הוא כבר בן 65 וקרוב לוודאי שתקוותו להיות אי-פעם נשיא לא תתגשם.
המטאור עמנואל מקרון
בסיבוב השני מתמודדים אם כן מארין לה-פן, מנהיגת "החזית הלאומית", ועמנואל מקרון, המועמד המועדף שהקים תנועה עצמאית, לא שמאל ולא ימין, גם שמאל וגם ימין. הפעם לא מיוצגות המפלגות הגדולות, לא מפלגת השמאל הסוציאליסטית ולא מפלגת הרפובליקנים הימנית, ששתיהן, אגב, מפוררות למדי, דהיינו מפנה היסטורי בחיים הפוליטיים של צרפת.
בעוד שעלייתה של מארין לה-פן לסיבוב השני לא הייתה בגדר הפתעה, פריצתו של האלמוני עמנואל מקרון תוך שנתיים בלבד אל לב הזירה היא תופעה ייחודית בפוליטיקה הצרפתית. שר כלכלה במשך שנתיים לאחר ששימש כיועץ לפרנסואה הולנד, מקרון החליט לייסד תנועה בלתי מפלגתית, להתפטר מהממשלה ולרוץ לנשיאות. "עמנואל מקרון אינו אלא הולוגרמה, בלון שעוד מעט יצא ממנו האוויר", ניבאו מתנגדיו. "עמנואל מקרון הוא צעיר חסר ניסיון, מעולם לא נבחר על-ידי הציבור, מקרון הוא מייצגה של העלית", טענו אחרים. הגדיל לעשות פרנסואה פיון שכינה אותו "פרנסואה מקרון" ו"עמנואל הולנד", כדי להמחיש את עובדת היותו כביכול יורשו של נשיא המדינה היוצא, פרנסואה הולנד, שהפופולריות שלו נמצאת בתחתית המדרגה. אך עמנואל מקרון הכריזמטי והנלהב לא נרתע והמשיך לעשות נפשות לתוכניתו שאותה הוא מגדיר כפרוגרסיסטית ופתוחה אל העולם, שאותה הוא מנגיד לשמרנות, ללאומנות, לסגירות ולתבוסתנות של יריבתו. כל יום ויום התבשר הציבור על הצטרפותה של אישיות ידועה זו או אחרת, ממפלגה זו או אחרת, מזרם זה או אחר, אל תנועתו של מקרון הצעיר, עד שזה הצהיר שלא הקים בית הארחה. ואכן, בהמשך הקמפיין, לא הסכים להצהיר על נכונותו לעשות ויתורים ושינויים כדי למשוך את תומכי מלנשון. מקרון נשאר נאמן לתוכניתו ההתחלתית ולאלה שהצביעו בשבילו עבורה.
עימות טלוויזיוני קיצוני
הפתעה נוספת בקמפיין הסוריאליסטי היא האגרסיביות הרבה שאפיינה את העימות הטלוויזיוני בין שני הפיינליסטים, עימות שעד כה נוהל בנימוס ובדרך ארץ. האחראית לכך היא מארין לה-פן שהשתלחה ביריבה ללא מעצורים ואכזבה בכך אף חלק ניכר מחברי מפלגתה שלה. עמנואל מקרון לא איבד את קור רוחו וענה לכל נקודה ונקודה בסבלנות של מורה הפונה לתלמידה שסרחה תוך שחזר בלי הרף ובכמה גרסאות על המשפט "מאדאם לה פן, את מדברת שטויות".
רגע סוריאליסטי במיוחד התמיה את הצופים כשמארין לה-פן הפטירה לעבר מקרון, בארשת של "אחת שיודעת" (המועמדת לנשיאות בתפקיד של טרול מצוי המתייחס לפייק ניוז שמסתובבות ברשת): "אני מקווה שאין לך חשבון בנק אופשור באיי בהאמה!" מקרון הרים גבות והשיב מיד:"זוהי הוצאת דיבה" ולמחרת הזדרז להגיש תביעה.
מנהיגת "החזית הלאומית", שלא עלה בידה להוציא את היושב ממולה מכליו, החמיצה את ההזדמנות להפגין שיעור קומה של נשיאה. "אינך ראויה לייצג את צרפת", חתם עמנואל מקרון שהסקרים חזו את בחירתו לנשיאות. ואכן במקרה זה צדקו.
