"תחזיק מעמד ויהיה טוב"

השופטת: נירה דסקין, בית משפט השלום ברמלה

המועד: יום חמישי, 20.4.2017, שעה 10:00

הנושא: בית משפט קהילתי - תיקים פליליים


אחרי הביקור הקודם (והראשון) של המדור בבית המשפט הקהילתי, הצבנו כאן את השאלה העקרונית מדוע הליכי שיקום חשובים אלו צריכים ליטול ממשאביה המצומצמים של מערכת בתי המשפט. הביקור השני במערכת זו - והפעם ברמלה - סייע לענות על השאלה, אם כי הציב קושיה אחרת.

דומה, כי אכן יש חשיבות לבית המשפט כגורם מתכלל - המקום בו נפגשים הנאשם, התביעה, ההגנה, שירות המבחן ויתר הגורמים המטפלים והמשקמים. כאשר צריך למסור דיווח תקופתי מחייב, מטבע הדברים עומדים במסגרות ובלוחות זמנים. אלא שלפחות באולמה של נירה דסקין, צצה השאלה האם בית המשפט מסוגל/רוצה להניף במקרים המתאימים את המקל שברשותו - מעבר להליכים פליליים רגילים. בפעם הקודמת הייתה זו השופטת דרורה בית-אור שדחתה את בקשת שני הצדדים להפסיק את הטיפול הקהילתי בנאשם שלא התייצב לדיונים. הפעם, כפי שנראה, לא התמודדה דסקין כיאות עם נאשם שלמעשה הזהיר שהוא עלול ליטוש את דרך השיקום.

ככלל, לדסקין לא הייתה יותר מדי עבודה. בכל המקרים בהם דנה כאשר שהה המדור באולמה, הגיעו הנאשמים כדי לדווח על התקדמותם, קצין המבחן חיזק את דבריהם, התובעות עודדו אותם להמשיך בדרכם ומובן שהסניגורים התייצבו לימינם. כל שנותר לדסקין היה להוסיף דברי שבח ועידוד, ולדחות את הדיונים להמשך המעקב למועדים שביקשו הצדדים. אין לזלזל בתפקיד זה של בית המשפט, אך דסקין תפקדה יותר על תקן של עובדת סוציאלית מאשר על תקן של שופטת.

בין לבין היה עליה להתמודד עם מחשב סורר: "אני מנסה כל רגע. אני לא מצליחה. כבר ניסיתי כמה פעמים, כיביתי והדלקתי, הוא לא מגיב בכלל", היא מתלוננת בקול. "מאוד קשה לעבוד בלי התיק מול עיני", היא אומרת לסניגור. עד שלבסוף מגיעה מישהי שפותרת את הבעיה ודסקין המחויכת אסירת תודה: "איפה היית עד עכשיו? נהדרת, תודה רבה רבה".

"דברים משמחים אני רוצה לשמוע"

למרות בעיות המיחשוב, דסקין מוכיחה שהתכוננה היטב לדיונים. היא פונה לנאשם: "מה שלומך? שמעתי משירות המבחן שאתה משתף פעולה ומתפקד. עכשיו תספר לי אתה על זה, כי דברים משמחים אני רוצה לשמוע. תספר, תשתף אותנו". היא מקשיבה בתשומת לב, מקפידה לשמוע כל פרט ומעודדת אותו: "טוב שאתה לוקח חלק בתהליך, משתף פעולה". התובעת אומרת שהיא תיפגש עם הסניגור כדי לגבש הסדר טיעון, והסניגור מעיר שהוא דווקא ניסה לקבוע פגישה וש"כבודה לא תחשוב שלא ניסינו". דסקין מגיבה: "חס וחלילה. פנינו קדימה". היא מכתיבה החלטה: "מחזקת אני את ידי הנאשם באשר לשיתוף הפעולה והיציבות ומקווה שימשיך כך ואף ביתר שאת". הדיון נדחה ל-8 במאי ודסקין - כמו בכל התיקים ובצורה נאותה - מזהירה את הנאשם שחובתו להתייצב ובינתיים לשתף פעולה עם גורמי השיקום ולעמוד בקשר עם הסניגור.

לנאשם הבא אומרת דסקין: "אני מקבלת דיווחים טובים בעניינך. אני מבינה שאתה משתף פעולה, אבל אתה צריך עוד יותר לתת אמון בגורמי הטיפול ולהיפתח אליהם, וככל שתתן לגורמי הטיפול יותר לעזור לך - ככה תתקדם. אני רואה שעושים מאמצים, אני מבינה שהיה ביקור בית. אתה מוקף בצוות שרוצה לעזור לך, תיעזר בהם. אתה רוצה לשתף אותי?". הנאשם אומר שעד אתמול היה במצב נפשי לא קל ודסקין עונה: "מושיטים לך ידיים; תשתף, תיפתח, תיעזר בהם". קצין המבחן מעדכן את הנאשם בכך שהשירות בודק כיצד ניתן לשפץ את דירתו, הסניגור מבטיח לו ש"אנחנו כאן כדי לעזור לך" ודסקין מכתיבה:

"הנאשם משתף פעולה ויש לברך על כך. בתוך כך, אני מזמינה את הנאשם להמשיך לשתף פעולה, להיעזר בגורמי הטיפול כדי להתמודד עם קשיים שהוא מדווח עליהם, וככל שימשיך להיעזר בגורמי הטיפול - כן ייטב". הדיון נדחה ל-8 במאי, דסקין מציינת את חובת ההתייצבות ופונה לנאשם: "בבית משפט קהילתי, ככל שנותנים אמון בשירות המבחן ובשירותים הטיפוליים ובסניגור - ההצלחה מובטחת יותר. גולת הכותרת בתהליך הטיפולי הוא קצין המבחן וכל המעטפת שהוא יכול לתת. אני אומרת את זה לכל נאשם, לא רק לך. כל המעטפת - המטרה שלהם לעזור לך. תן בהם אמון וזה יצליח". הנאשם משיב: "אתמול זה הוכח לי ואני אסיר תודה". דסקין: "זה יפה ובהצלחה".

ההכנה הטובה של דסקין באה לידי ביטוי בפנייתה לנאשם הבא: "אני מבינה שמצפה לנו משהו טוב. אתה אמור להיכנס לאשפוזית. אני מאחלת לך בהצלחה. אתה מרגיש טוב עם זה, נכון? אתה מצפה לזה. ככל שאתה מרגיש עם זה יותר טוב, יש יותר סיכוי שתצליח. אני מקווה שתצליח, שתראה טוב בכך". ובהמשך: "אני חושבת שהסניגורית אמרה דבר מאוד חשוב. מחכה לך תהליך לא קל, וככל שתדע [זאת מראש] - יהיה לך יותר קל ולא תקבל הלם".

ההחלטה: "הנאשם עומד בפתחו של תהליך, אומנם לא קל אך חשוב ביותר לעתידו והוא אמור להיכנס לאשפוזית מתוך תקווה שמשם - מדלת לדלת - יעבור לקהילה. מאחלת אני הצלחה לנאשם ובטוחה שככל שיעשה מאמצים ויצליח, בכך יהא שכרו". בתשומת לב נאה לפרטים מציינת דסקין, שהנאשם פטור מהתייצבות לדיון הבא אם אכן יהיה באשפוזית, ואם לא - חובתו להתייצב.

"גבירתי, הרגו אותי"

עד כאן היו תיקים ללא בעיות המצריכות את התערבותה של דסקין. שונה המצב כאשר מתייצב נאשם ובגילוי לב ראוי לשבח מדבר על הקשיים הרבים שהוא חווה בתהליך. האיש נמצא בהוסטל, ומתלונן שאיבד לחלוטין את עצמאותו וגם את סבלנותו לאחר שנה של שיקום. חוץ מזה, הוא מעיר, מייאש לראות שבלוח הדיונים מחוץ לאולם כתוב "סויסה עציר".

על זה יש לדסקין תגובה מיידית: "זו טעות. ככה כתוב בתיק מההתחלה, בפרוטוקול אנחנו משנים. אולי צריך לדבר עם המזכירה הראשית, לגבי כולם. תרשמי לך" - הוא אומרת לקלדנית - "לדבר עם סיגל, לשנות את ההקלדה. המחשב הוא לא בן אדם, הוא עובד בצורה אוטומטית. אל תקח את זה קשה. מזה תתעלם".

הנאשם רומז בצורה ברורה שהוא שוקל להפסיק בצורה חד-צדדית את התהליך. "אני מחזיק בכוח", הוא אומר בתסכול ודסקין משיבה: "תחזיק בכוח. טוב מאוד, תשתדל. תתחזק, יהיה בסדר". קשה לומר שזהו מענה של ממש לבעיות המציאותיות שהציג האיש בכנות כאובה. יותר מזה: דומה שזהו הזמן בו הייתה צריכה דסקין להזכיר - בעדינות ובאכפתיות - שיש לו הרבה מאוד מה להפסיד אם יישבר, משום שאז עניינו יעבור למסלול פלילי רגיל. היא אינה עושה זאת, וגם יתר המעורבים מסתפקים במילות עידוד. הנאשם אף מגלה להפתעתו שבאולם נמצאת מלווה מטעם ההוסטל ואומר: "גבירתי, הרגו אותי". כולם צוחקים ודסקין אומרת: "אתה מספיק זמן בבית משפט קהילתי כדי לדעת שכולם רוצים בטובתך".

גם ההחלטה אינה כוללת את האמצעי בו היה על דסקין להשתמש במקרה זה. "מבינה אני לליבו של הנאשם באשר לקשיים אותם הוא חווה, אך בטוחה אני, כי ככל שיעשה מאמצים ויתגבר על המשברים והקשיים, ייצא נשכר. שומעת אני משירות המבחן, כי ככל שהנאשם ימשיך להראות יציבות והמשך השתלבות, הרי שבישיבה הבאה יוכל להמליץ להיעתר לבקשה לעלות שלב [בטיפול]. כמובן מבלי לקבוע מסמרות, מקווה אני שכך יהיה. תוך שמחזקת אני את ידי הנאשם, נדחה ל-22 במאי". לבסוף פונה דסקין לנאשם: "בהצלחה, תחזיק מעמד ויהיה טוב. ותודה לגברת שמלווה אותך".

השורה התחתונה: הכנה טובה לדיונים וגישה אמפטית - כנדרש בבית משפט ייחודי זה - מאפיינים את התנהלותה של דסקין. לצד זאת, היא לא מצליחה לתת מענה של ממש במקרה היחיד בו מובאים לפתחה קשיים של ממש, ולא בטוח שדברי עידוד בעלמא - שנאמרו מכל הלב - יפתרו את הבעיות.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 8