עיניים לחות. אני מודה. אותיות על המקלדת מתערפלות. משהו מאוד לא תקין קורה לנו. דומה עליי כי הרחוב הישראלי מתרוקן מן האנשים שהילכו בו מבעד למסך, בשחור לבן, בנעורים, בתעוזת נערים ונערות, בעברית עם רי'ש, בהגיה מדויקת, בדעתנות, בהומור, ברישול מתחת לחליפות וצווארונים מעומלנים, בהעמדת פנים כי אנחנו על הירקון מדברים מן הסיין, מספרים עצב, מספרים גבורה, מספרים רגעים שבנו עיר, שהפילו מטוסים, פרצופים מוכרים אהובים, מעוררי מחלוקת, מהם מרגיזים, מהם זורקים מילה שהופכת תרבות, לוחשים, מרימים קול, עושים את ישראל לזירה של אומנות וספורט וספרים ושירה ושירים וגם קיץ' והבלים, וכל מיני דברים שמאז 1968 היו שיחת היום.