הבג"ץ עולה על עצמו

במשך שנים חוזרות ועולות טענות על אקטיביזם שיפוטי, טענות על טשטוש גבולות בין הרשויות כאשר בכיר המטשטשים לכאורה הוא בית המשפט העליון.

ובית המשפט הגן על עצמו באמצעות דובריו הבכירים - "אנחנו מרוסנים", "אפשר לספור על כף יד אחת את החוקים אותם ביטלנו" וכו' וכו'.

ומי בכלל סופר חוקים שבוטלו, כי הרי עצם המורא מפני התערבות בוטה של בית המשפט, בין אם יש לה מקום ובין אם לאו, מהווה אפקט מצנן לכל המערכת, אפקט המרתיע את הרשויות מלקבל החלטות, ומהווה גורם די מדרבן להיותו של השירות הציבורי שלנו קפוא על שמריו, בבחינת אם לא נעשה כלום איש לא ייטפל אלינו או בבחינת בואו נמתין לאישור משפטי ואז רק נתחיל לחשוב.

והציבור, חלקו תומך בצד זה, חלקו תומך בצד האחר, יש המתבטאים באורח מכבד, יש המתבטאים באורח ביקורתי ומכבד, ויש אף המתבטאים באורח ביקורתי ומקומם, כמו ההתבטאות של ח"כ יוגב, אשר חשוב להדגיש כי הוא התחרט עליה בפומבי, אותה התבטאות אומללה ומקוממת המחברת בין בית המשפט העליון ובין בולדוזרים.

ועם כל הקושי אני חוזר אל אותה התבטאות, ואולי אני אפילו חוזר על אותה התבטאות, אך מזווית לגמרי אחרת.

טעות מרה

הזווית האומרת "מחרביך ומשנאיך ממך ייצאון" בבחינת אני רחוק מלייחל שאיזה שהוא בולדוזר יעלה על בית כלשהו בישראל, על אחת כמה וכמה אני מתחלחל מהמחשבה שבולדוזרים יעלו על סמלי שלטון בישראל, ובראשם בית המשפט העליון, אך מה עצוב לראות, את מי אם לא שופטי הבג"ץ כאשר הם יושבים על כיסא הבולדוזר ומחממים את המנועים.

שופטי הבג"ץ עולים על עצמם, עם בולדוזרים. שופטי הבג"ץ טועים טעות מרה ואכזרית, הם הם אשר מסכנים את המעמד החשוב של המוסד בו הם עובדים.

התערבות הבג"ץ בהחלטות הממשלה והכנסת בעניין השידור הציבורי, עד כדי הוצאת צווי ביניים, מביאות את הבג"ץ לפתחו של "אופק חדש", אופק בו השר לוין הופך ממוכיח בשער אשר איש לא שועה לדבריו, לנביא אמתי, בבחינת זה אשר צפה את העתיד לקרות, ואנחנו נרדמנו על משמרתנו, אנחנו חרפנו חרופ אדיר על זרי הדפנה.

האם מישהו יתפוס את עצמו? קשה להאמין. המערכת הזו ביצרה עצמה בשכפצי"ם לרוב, המתחילים בשיטת המינויים, עוברים דרך חוקי היסוד המקנים לשופטים סמכות חקיקה בפועל, עוברים דרך אג'נדה אישית ונפוטיזם ערכי – ואין כל תקווה באופק. מכסא הבולדוזר העולם נראה קטן, כמו קופסת גפרורים, בית המשפט העליון, הכנסת והממשלה נראים כמו מיני ישראל, האם רגע לפני שיכניסו להילוך הראשון ידממו השופטים את המנועים? האם הם יבינו שאויר ההרים שהם נושמים ממרום כיסא הבולדוזר הוא אויר שיכרי, ושיקרי בכף, ובקוף - ונכון לעצור ולצעוד צעד משמעותי לאחור? קשה להאמין.

קשה בייחוד להאמין כאשר פוליטיקאים קטנטנים, אשר ציבור גדול ומאד תמוה תומך בהם, מביטים אל הבולדוזרים מלמטה למעלה ומוחאים להם כפיים.