בתחילת השבוע הלך לעולמו עו"ד חיים קאזיס, בן 98 היה ונשמתו נלקחה על-ידי המלאך סדרכין, מקטני המלאכים אבל ממזר גדול, האחראי לנשמות הסניגורים, לבוש גלימה שחורה וממורטטת התייצב בראש מיטתו של עו"ד קאזיס ואמר "הגיע הזמן", וקאזיס אמר ומה עם ערעור ורשות ערעור ודיון נוסף ומשפט חוזר וחנינה, כי עו"ד קאזיס לא היה מוותר אף פעם, אבל סדרכין אמר: מצטער כל הערעורים נדחו.
ביום הולדתו נלקחה נשמתו, אות האומר לאדם כי השלמת את משימתך בעולם. עו"ד קאזיס היה עבורי שנים רבות הדוגמה לעו"ד פלילי מלא על מלא. בכבודו לא אפגע אם אומר כי לא היה מלומד גדול, לא שולט בכל רזי פסקי הדין, לא ציטט פסקי דין אוסטרליים ולא קנדיים, וגם ארמית או לטינית לא היו שגורים על לשונו, רק פעם אחת ראיתי אותו בדיון מחזיק בכרך בלוי של מהדורה ישנה של הדין הפלילי של קדמי, שאותו אפילו לא פתח. הוא היה מצטט רק פסקי דין שהוא הופיע בהם, רצוי עד שנת 1980, שאז מבחינתו המשפט עצר במקומו וטוב שכך.
תכונתו הראשונה במעלה הייתה שהוא האמין באופן מוחלט בחפות של הלקוח שלו, לא היו אצלו פנים לכאן ולשם, ספיקות הסתייגויות, טענות חלופיות היו בעיניו נחשים קטנים שממהרים להכיש אותך בעקב. מי שלא ראה שהלקוח שלן חף מפשע, היה עוור, רשע או שופט. השופטים לא אהבו אותו, ראו בו לפעמים מטרד, אין טיעון שלא טען, הוא לא נענה לאותו קוצר הרוח שיפוטי המתחיל במבט חטוף בשעון ואחריו תנועת יד עצבנית, עיוות הפנים, כאילו בלע השופט זה עתה לימון חמוץ במיוחד וקולות כמו נו ונו וטששש המתקבל מדחיקת הלשון בגג החיך ונשיפה מבוקרת של האוויר, שהפגין השופט כלפיו, הוא לא סיים את טיעוניו עד שהגיע לאחרון שבהם, שהיה בדרך כלל סיפור זיכויו של אליעז בולקין בבית המשפט העליון.
בכל חייו לא שכח את מה שכתב עליו השופט אגרנט בפסק הדין שהיה יהלום הכתר של הקרירה המקצועית שלו מדינת ישראל נגד אליעזר בולקין שהורשע בבית המשפט המחוזי ברצח שושנה פליגלמן: "מר קאזיס מצדו טען לא רק למערער המיוצג על ידו, אלא גם לעצמו, וקבל מרות על הביקורת שבית המשפט המחוזי מתח על דרך טיעונו ועל צורת הופעתו בבית המשפט ובשלב החקירה המשטרתית. צר לי לומר שביקורת זו הייתה מוצדקת, ואחרי שאנו היינו עדים להופעתו של מר קאזיס במשך הימים הארוכים של שמיעת הערעור הזה, אוכל להבין לרוחם של השופטים המלומדים בבית המשפט המחוזי. מר קאזיס הרצה את טענותיו בצורה רעשנית ורגשנית, הרחוקה ממידת השליטה העצמית הנדרשת מעורך הדין הטוען, וכך מנע מעצמו את היכולת של טיעון מסודר, עד שלפעמים קשה היה לעקוב כראוי אחרי מהלך דבריו. צורת הופעה כזאת אינה לתועלת העניין, אלא להפך, וחלילה לנו שכמותה תשתרר בבתי המשפט של מדינתנו".
כמה נכון וכמה מוטעה, בולקין זוכה בשל עבודת סניגוריה וחקירה נגדית למופת שהוכיחה כי הראיות הפורנזיות שהביאה התביעה היו מוטעות וכי מסדר הזיהוי שנערך למר בולקין היה מזוהם. רובם של עורכי הדין, גם המעולים שבהם לא ממש מאמינים ללקוחות שלהם, לא כך קאזיס, האם עורך דין מנומס, ותרן ופשרן היה מזכה את מר בולקין שהכל האמינו באשמתו, חוץ מקאזיס ודרור מקרין שסייע לו והוא אחד מן הענפים של העץ הסניגוריאלי המשתרג מעו"ד קאזיס וביניהם צבי לידסקי המנוח ומשה מרוז יבדל לחיים ארוכים. אני בטוח שכאשר הוביל אותו המלאך סדרכין לבורא עולם, היו מילותיו הראשונות של קאזיס "אני מתנגד".
למה לשכת עורכי הדין תקועה לי בראש כמו מסמר חלוד עקום. באותו שבוע שבית הדין המשמעתי משעה את ברק כהן לשנה וחצי, על-אף שטרם הורשע בבית הדין, בגין עבירות על
חופש הביטוי וחופש ההפגנה, נפטר עו"ד קאזיס, זקן עורכי הדין הפעילים בארץ. אתמול התקיימה ההלוויה, צנועה מכבדת, השופטת ד"ר עדנה קפן הגלר אמרה כמה מילים טובות לזיכרו, ציון עמיר הזכיר שקאזיס היה האב הקדמון, החוליה החסרה של כל עורכי הדין הפלילים בארץ, גם אני אמרתי כמה דברם לזכרו, ובזמן שדיברתי עיני שוטטו בקהל וחיפשו את ראשו הזחוח של אפי נווה יו"ר הלשכה, שבדרך כלל, כמו חיוך החתול מצ'שייר, מציץ מאחורי כל עץ רענן, אני עצמי ספרתי את תמונתו ארבע פעמים עמוד אחרי עמוד בביטאון לשכת עורכי הדין, הוא לא היה שם, גם הצלע השנייה והשלישית של ראשי הלשכה לא היו, מה להם ולעורך דין קשיש שכבר לא יצביע בלשכת עורכי הדין ולא יבוא לכנס הרהבתני באילת והוא כבר לא זקוק לפוליסת ביטוח חיים או ביטוח מקצועי מחברת מנורה.
