באופן מוזר הצליח שר האוצר
משה כחלון, למרות כישלונותיו הרבים בתפקידו הנוכחי, להציג עצמו בפני ציבור רחב כמין רובין הוד, המפקיע דירות שלישיות מידי "העשירים" לטובת "העניים" חסרי הדיור. ובכן - השר הנכבד כשל עד כה בכל מעלליו בתחום הדיור, ובתחומים חשובים אחרים, בעלי הדירות השלישיות ברובם אינם עשירים ומרבית המבקשים לרכוש
דירה אינם עניים, אלא רובם זוגות צעירים בראשית חייהם המשותפים. השר חמק מלטפל בנושא החיוני של הגז, בטענה של היכרות עם הטייקון
יצחק תשובה, גם באשר שניהם ממשפחות יוצאי לוב, בכך תרם חלקו לטיפול הנפשע במישור הלאומי בסוגיה זו, שהסכומים שניתן היה להשיגם לקופת המדינה בטיפול ראוי יכלו לפתור הן את בעיות הדיור, כמו גם את בעיית העלאתן של קצבאות הנכות - עוד סוגיה בה השר כָּשַׁל. אם אתה שר אוצר עליך להעדיף את תפקידך הרם וְהַכֹּה חשוב על כל מיני שיקולי חֲבֵרוּת ושיקולים אחרים ולפעול ללא מורא מִטָיְיקוּנִים וחברות ענק וללא משוא פנים.
לתדהמתי קראתי בעיתון
ישראל היום, מיום שישי 19.5.2017. במדורו של
מרדכי גילת, שבד"כ מיטיב להתריע על שחיתויות וכשלים במדינה, שיר הלל לשר כחלון. חבל, כי דומני שמר גילת הנכבד אינו מבין כלל את סוגית המס על דירה שלישית ועל כן טרחתי לשוב ולסכם את הכשל הנורא הזה.
חוק המס על דירה שלישית חוּקָּק בהליך בלתי תקין באופן קיצוני, כאשר אינו בשל ואינו מוכן לחקיקה ומבלי שהסוגיות הכרוכות בו, משפטית, מוסרית או אפילו הגיונית, נדונו לעומק וכהלכה.
בכל ה
כבוד, בדין ובצדק נתן בית המשפט צו על תנאי כנגד המדינה.
החוק הועבר בכנסת כחלק מהדיון בתקציב המדינה בניגוד לדעת ורצון מרבית חברי-הכנסת, תוך שנכפתה על חברי הקואליציה המשמעת הקואליציונית הר כגיגית. בכדי "להקל" על המתנגדים "לבלוע את הצפרדע" ולהצביע בניגוד לרצונם
שוחדו חברי הכנסת בסכומי עתק שהועברו להם "לשימוש חופשי" לפי רצונם, בסכום כולל של כ-295 מיליוני שקלים מהקופה הציבורית!
מצער הדבר ששר-האוצר לא ניצל את הסולם שהציב לו בית המשפט העליון לצאת בכבוד מהתסבוכת שגרם ובלשון העם: "לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס" וסירב להחזיר את החוק לדיון כיאות לגופו ולעומקו. עדיין אין זה מאוחר להתפכח משכרון הכח ולהקשיב לקול ההיגיון.
פָּסְלוּתוֹ המלאה של חוק המס על דירה שלישית נובעת, בנפרד, משני היבטים, שדי גם באחד משניהם כדי להביא לפסילתו:
ההיבט הראשון הוא בדרך חקיקתו. ההיבט השני הוא בתוכנו הבלתי חוקתי, הלא דמוקרטי והפסול.
לגבי ההיבט הראשון, דרך החקיקה. הרי שבנוסף לאמור לעיל, שדי גם בו להצדיק פסילת החוק, הנה פה נעשה נִיסָּיוֹן לעקוף את חובת הכנסת וסמכותה לדון בתוכנו של כל חוק, לְלַבְּנוֹ ולהצביע עליו לפי הַהִיגָּיוֹן, טובת הציבור והמצפון. לא רק שהחוק הוצמד כאמור לחוק ההסדרים בו הוטלה כאמור משמעת קואליציונית, אלא שהוא הובא לחברי הכנסת רק שעתיים לפני ההצבעה עליו, כשנבצר מח"כ אפילו לקראו כיאות, אחרי יומיים וְלֵיְלוֹתָּיִים ללא שינה בשל התמשכות הדיונים על תקציב המדינה.
באופן זה הפכה הקואליציה בממשלה ובכנסת לחותמת גומי המחויבת לחתום על חוק-נֵפֶל שהרה והוליד שר האוצר מבלי לאפשר להן בחינתו ובדיקתו כמתחייב מהחוק וההלכה.
לעניין ההיבט השני, שהוא עצם תוכנו של החוק, הנה החוק פסול בשל כל אחת מאלה:
החוק מנוגד להיבט הדמוקרטי המונע פגיעה ברכושו החוקי של אזרח שנרכש כחוק. במדינות דיקטטוריות השלטון מבצע החרמות רכוש, פינוי אנשים מבתיהם והפקעת אדמותיהם ורכושם, כמו שסטאלין כפה "קולקטיביזציה" ברוסיה ובאוקראינה, הפקיע את אדמות האיכרים (שזכו בפיו לכינוי "קוֹלָאקִים") לשם הקמת ה"קולחוזים", וְהֵמִית או הִגְלָה לסיביר את המתנגדים. כך סין נישלה מאות אלפי איכרים לשם הקמת מפעלים, כמו אגמים מלאכותיים ליצור חשמל ושוב, לפני האולימפיאדה בבייג'ין, סילקה אלפי אנשים מבתיהם שנהרסו כחלק מפינוי ובניה לצורכי האירוע. כך גם נאצר סילק אלפי איכרים מצריים מאדמתם להקמת אגם נַאצֶר וסכר אסואן. שָׁם המטרה מקדשת את האמצעים. בישראל הפקעת מקרקעין נעשית רק במקרים מחויבים לטובת הציבור, בהליכים משפטיים מדוקדקים תוך תשלום פיצויים ובחינה משפטית של כל מקרה לגופו. בעיקרון גם אין מפקיעים רכושו של יחיד על-מנת לְהָעֲנִּיקוֹ ליחיד אחר, שזו בעצם מהותו של חוק זה.
החוק אינו חוקתי באשר הוא נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, המעניק חוקתית הגנה על זכות הקנין וחרד לשוויון האזרחים פני החוק: החוק מפלה לפחות 3 אפליות גסות, בלתי חוקיות ובלתי מוסריות בין שָׁוִוים: - הוא מפלה בין בעלי מקרקעין לבין בעלי כל רכוש אחר: מניות, מפעלים, יאכטות, רכוש בחו"ל;
- הוא מפלה, בתוך תחום המקרקעין, בין בעלי דירות לבעלי מקרקעין אחרים, כמו: מספר חנויות, קניונים ומשרדים רבים;
- הוא מפלה בין בעלי דירות יקרות, בעיקר במרכז הארץ, לבין בעלי דירות זולות, המעלות שכר-דירה נמוך מאד, בהטילו הן על היקרות והן על הזולות מס מֵרַבִּי אחיד בגובה 18.000 שקלים לשנה; בנגב מושכרות דירות גם ב-2.000 שקלים לחודש ופחות. אם הן עומדות ריקות בין השכרה להשכרה, או לצורך שיפוץ, המס עולה על ההכנסה השנתית משכ"ד, וזה לפני הוצאות ארנונה, אחזקה, ביטוח, פרסום וכיוצ"ב;
החוק נוגד עקרונות מדיניות אחרים של משרד האוצר (ובנסיבות אלה הוא נוגד את ההגיון הפשוט): - לפני הַקְּנַיָּת בעלות על דירה יש כוונה וצורך לאפשר מגורים לחסרי דיור, וזה ע"י השכרה. הדיור הציבורי הוזנח משך שנים ובמספר חברות ציבוריות נעשה שימוש פגום, ואף פלילי לעתים, בדירות שהופקדו בידן לצורך זה, כמו השכרתן לבני משפחה של העובדים, ל"גרעינים בעיר" של נוער. הדירות השלישיות, רובן ככולן, מושכרות לציבור במחירי השוק הסבירים מאוד [פרט למחירים המופקעים בלב תל אביב] ; גם בדירות סבירות להשכרה יש מחסור.
- האוצר מחפש בימים אלו דרך להבטיח פנסיה לחסרי הפנסיה, לרבות לעצמאים הקטנים. רבים רכשו דירות אלו כדי להבטיח את זקנתם ולהתקיים מדמי-השכירות. עתה שולל האוצר קרנות מחיה אלו.
- האוצר מנסה בימים אלו ליצור קרנות לילדים על-מנת שתהיה בידם קרן הון ראשונית לכשיתבגרו. לשם כך הוא מממן כיום תשלום חודשי לכל ילד. ילדיהם של בעלי דירות שלישיות לא יעמדו בפני בעיה זו כשיתבגרו עת יקבלו ממשפחתם אותן דירות שלישיות. לעומת זאת חוק מס דירה שלישית מחייב את בעלי הדירות למכור את הדירות עתה, לשלם הון כמס שבח, הון שֶׁיִגָּרָע מן ההון המשפחתי שלכאורה האוצר מבקש ליצור, ויחייב את אותם ילדים שהתבגרו להצטרף לקהל מחפשי הדיור...!
- האוצר יצא במדיניות לבניית דירות במחירים מוזלים ותוך הענקת משכנתאות גבוהות (עתה - רק עד 76 אחוזים ממחיר הדירה, [בעבר- גם עד מאה אחוזים). מה ההיגיון לזוג צעיר חסר-דיור לרכוש דירה ישנה החייבת שיפוץ, בעוד תקוותם לזכות בהגרלה ולקבל דירה חדשה לחלוטין? התוצאה, אגב, הייתה שהצעירים המתינו זמן רב לזכיות אלו ובינתיים מחירי הדיור טיפסו וטיפסו...
ה. החוק מנוגד לכל עקרונות החקיקה בכלל, ולחוקי מס בפרט: - חוקי מס לעולם אינם רטרואקטיביים ותחולתם ממועד החקיקה, או מועד מאוחר יותר. כאן הוטל המס למפרע על אזרחים שרכשו את הדירות כדין ופתאום הפכו, לפי פרסומי האוצר, לסוג של "אויבי הציבור";
- בהטלת מס חדש יש לתת זמן מספיק לנישומים לִנְשׁוֹם וּלְהֵעָרֵךְ לחוק החדש. מן הראוי היה לתת לפחות שנתיים למכירת הדירות השלישיות ובפטור מלא בתקופה זו ממס שבח בכלל. לפי העיתונות כבר עתה ממתינים בעלי דירות משומשות החפצים למכרן מעל לששה חודשים בממוצע למציאת קונה.
משרד האוצר, שהעניק בחוק פטור חלקי מאוד מהמס, טוען כי בעלי דירות הִרְוִיחוּ מעלית המחירים מבלי שהשקיעו בכך דבר. בכל הכבוד זו טענה בטלה: ראשית - בדיוק למטרה זו נועד מס השבח הדרקוני במכירות "הרגילות", ושנית: כך "התעשרו" כל בעלי המקרקעין, ובעלי שלושת המשרדים והחנויות בפרט. כאן טמונה האפליה הרביעית במספר. אם הכוונה היא לשחרר מהר דירות לשוק, ולא לסחוט סוג אזרחים שאינם מאוגדים ואין מי שיגן עליהם משוד-לאור-היום הזה, הנה פטור ממס שבח ישיג במהרה ריבוי הדירות בשוק.
עד כאן נמנו רק חלק מהפגמים בחקיקת החוק הנוכחי.
מה ההצעה לאוצר ולשר העומד בראש? - ההצעה הבסיסית היא לבטל בהסכמה את החוק הפגום מיסודו. אולם, אם שר האוצר עדיין רואה את החוק כְּבַבַּת עינו, ומאחר שחלק ממטרותיו כבר הושגו והמשקיעים "החדשים" יצאו בחלקם הגדול מענף זה, (אולי משום שהחזיקו בדירות השקעה אלו זמן קצר ועל כן מס השבח שנוצר עדיין קטן ביחס).
ראוי לחוקק כך: 1. החוק בעיקר מתכונתו כיום יחול רק על רוכשי דירה שלישית מהיום ואילך;
2. בעלי דירות שימכרו דירותיהם הנוספות [מֵהַשְּׁנִיָּה והלאה, ולא דווקא מהשלישית] יהיו פטורים מתשלום מס שבח במכירה במשך השנה, ומוטב השנתיים הקרובות. זה יהיה תמריץ גדול לשחרר דירות רבות לשוק מבלי לפגוע קשות באזרחים ומבלי לפגוע בעקרונות חוקתיים וחקיקתיים.
3. יוטל מס סביר על מחזיקי דירות ריקות, שאינן מושכרות;
4. תינתן משכנתה מוגדלת לרוכשי דירה ראשונה משומשת, בכדי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בידם אמצעים לביצוע שיפוצים, וכך יסירו אותם מקהל הממתינים לִזְכִיָּה בדירה חדשה דווקא.
5. אחרי תקופת מבחן של 4-5 שנים ישקל הצורך בהמשך קיומו של חוק זה ככל שלא יבוטל קודם.
לחלופין בלבד - יש לקבל את הצעת בית המשפט העליון ולהחזיר החוק לכנסת על-מנת שתראה ותבחן כראוי, (וללא לחץ קואליציוני או אחר, וללא פיתויים כספיים למצביעים) אם יש צורך בו בכלל ואם כן- שתקיים הליך ראוי של חקיקה.
ואל לשכוח - יש לעצור ולבטל מיד את תשלום הסכומים [אשר לדעתי הם בגדר שוחד לכל דבר] ששר האוצר הבטיח לאותם חברי הכנסת שהתנגדו לחוק על-מנת שיצביעו עבורו.
