בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שחררו האמנות מכבלי הפוליטיקה
|
אין חולקים אנו על זכותו של כל אמן ואמנית בישראל, להחזיק בדעות פוליטיות אלה או אחרות. עם זאת, אמנים אינם חברי כנסת והם לא דרשו אמון הציבור, בהצטרפם למפלגה פוליטית זו או אחרת. אמנים ואמניות מציעים לציבור מרכולתם האמנותית ולא זו - הפוליטית. לכן, שחררו אותנו, בבקשה, מהערבוב הבלתי ראוי והבלתי מוסרי של אמנות בפוליטיקה
|
הזמר עמיר בניון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
פרסום הודעתה של תנועת " שלום עכשיו", לפיה יוצאת היא חוצץ נגד המופע הצפוי של הזמר, רמי קלינשטיין, האמור להתקיים השבוע, למרגלות מערכת המכפלה, בו אמור להופיע גם הזמר, עמיר בניון, מהווה ניסיון מכוער של הכפשה ("שיימינג") של תנועת "שלום עכשיו", כלפי הזמר, רמי קלינשטיין. בעוד שכפי הזמר, עמיר בניון, שדעותיו הימניות ידועות ומפורסמות, ברבים, אין מפרסמת תנועת "שלום עכשיו", קול קורא שכזה להימנע מלהשתתף במופע זה, הרי כלפי קלינשטיין עושה היא זאת. למה? בגלל, שלקלינשטיין יש ציבור אוהד, שאינו מזוהה עם הימין והימין הקיצוני? האם במטרה להביא וליצור לחץ על קלינשטיין, מחשש שהוא יאבד מאהדת הציבור התומך בו ולכן ייסוג ולא ישתתף במופע המתוכנן בחברון?. כן. כן. למה, רק כלפי קלינשטיין ולא כלפי כל מי כלל האמנים האמורים להשתתף באירוע? מנכ"ל שלום עכשיו" פרסם הודעה - על-רקע פרסום הקול הקורא לזמר, רמי קלינשטיין, שלא להשתתף באירוע, המוגר כ" חגיגות היובל לשחרור חברון, יהודה ושומרון" ולפיו: "בשנים האחרונות עובר מסר ברור לאמני ישראל לפיו עליהם להימנע מביטוי עמדות בעד שלום ונגד 50 שנה של כיבוש". הוא ציין, כי: "המסר הזה, ששיאו בקמפיין 'שתולים בתרבות', זוכה לחיבוק חם מצד השרה מירי רגב. הופעתו של רמי קלינשטיין לציון הכיבוש הישראלי בחברון, סמל הכיבוש והדיכוי, היא שיא של התקרנפות מצד אמן שהופיע בעבר באירועים למען השלום. לא מפתיע כשרואים את המתקפה המתוזמנת ושלוחת הרסן על אמנים אמיצים כמו אחינועם ניני, רבקה מיכאלי, אורנה בנאי וגילה אלמגור". אין חולקים אנו על זכותו של כל אמן ואמנית בישראל, להחזיק בדעות פוליטיות אלה או אחרות. עם זאת, אמנים אינם חברי כנסת והם לא דרשו אמון הציבור, בהצטרפם למפלגה פוליטית זו או אחרת. אמנים ואמניות מציעים לציבור מרכולתם האמנותית ולא זו - הפוליטית. לכן, שחררו אותנו, בבקשה, מהערבוב הבלתי ראוי והבלתי מוסרי של אמנות בפוליטיקה. זה שילוב שהיה מקובל בתקופת הנאצים, בגרמניה, הפשיסטים, באיטליה והקומוניסטים, ברוסיה. אם זו היא האידיאולוגיה בה דוגלת תנועת "שלום עכשיו" אז שתביע הוא אותה, בפומבי ובשער בת-רבים. יכולים אמנים, זמרים ושאר אנשי תרבות דוגמת: אחינועם ניני, עמיר בניון, רבקה מיכאלי, מאיר אריאל וגילה אלמגור, להחזיק בדעות פוליטיות אלה או אחרות ואף לפרסמם ברבים. זה הוא עניינם האישי והפרטי. עם זאת, מכאן ועד הפעלת לחץ על אמן, המתפרנס מהופעותיו הפומביות, שלא להשתתף בהופעה פומבית, ששכרו מובטח לו עבורה (ואם יבטל הוא אותה, סמוך לקיומה, צפוי הוא אף להיתבע לדין, בגין כך), עדיין רחוקה הדרך מרחק רב. למה אין תנועת "שלום עכשיו" מתחייבת לשאת בכל ההפסדים הכספים והאחרים - לרבות אובדן מוניטין - שייגרמו לזמר, רמי קלינשטיין, נוכח עובדת היות ההופעה המתוכננת שלו, להתקיים השבוע והביטול הקרוב הנדרש ממנו, על ידה? על-רקע קריאתו זו של מנכ"ל תנועת "שלום עכשיו" לזמר, רמי קלינשטיין, שלא להקיים הופעתו המתוכננת להתקיים, השבוע, למרגלות מערת המכפלה, בחברון, נזכרנו בהוראת סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינה איומים והקובעת דברים, בזו הלשון: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים". אולי יתחילו, סוף-סוף, למצות הדין והחוק, בקפידה, נגד גופים פוליטיים, דוגמת תנועת "שלום עכשיו", המפרסמות הודעות לחץ פומביות כלפי אמנים אהודים ומפורסמים, כדי שהם יפעלו, לפי תפישותיה הפוליטיות של תנועה פוליטית זו, דווקא. אולי דווקא מיצוי הדרך המשפטית - ואולי גם הפלילית - נגד מי החושבים, כי בשם " חופש הביטוי" ניתן לפגוע בהכנסותיו, בדמותו הציבורית ובאהדה הציבורית של מי שאינו פועל, לפי דרכם ותפישותיהם הפוליטיות, היא הדרך למנוע התנהלות בלתי ראויה ובלתי מוסרית, בעליל זו, לפי דרכנו ותפיסת עולמנו אנו.
|
|
הכותב הוא השותף-המייסד של ד"ר חיים שטנגר, משרד עורכי דין ומשרדו מתמחה בתחום המשפט הפלילי, דיני מעצרים, כמו-גם בתחומי המשפט העסקי, דיני חברות, פירוקים ופשיטות-רגל, דיני ירושות וסכסוכים עסקיים-משפחתיים ודיני משפחה, כמו-גם בהופעות בבג"ץ ובענייני עתירות מנהליות, קניין רוחני ומקרקעין.
|
|
תאריך:
|
22/05/2017
|
|
|
עודכן:
|
22/05/2017
|
|
חיים שטנגר
|
שחררו האמנות מכבלי הפוליטיקה
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יואב צור
|
22/05/17 13:18
|
|
התנהלותם המטופשת - בפירוש המטופשת של דיפלומטים אמריקנים מהקונסוליה האמריקנית, שבירושלים, שסירבו בשבוע בחולף לדון עם נציגי לשכת ראש הממשלה בדבר סידורי התקשורת בביקור דונלד טראמפ בכותל המערבי, בטענה שמדובר באתר הנמצא בגדה המערבית, ולכן לממשלת ישראל אין סמכות עליו כפי שדווח בחדשות ערוץ 2, הופכת לעניין מהותי, עת דיפלומטים אמריקנים סבורים, כי הכותל המערבי הינו חלק מהגדה המערבית.
|
|
|
הודעתו של ראש ממשלת ישראל, בנימין (ביבי) נתניהו, בדבר כוונתו למנות את שר התיירות, יריב לוין, לשר תקשורת, במקומו של צחי הנגבי, המסיים תקופת שלושה חודשים תמימים ורצופים של מילוי מקומו של ראש-הממשלה, כשר תקשורת, בתחילת השבוע הבא, תואמת במלואה הוראות חוק יסוד: הממשלה.
|
|
|
בעוד שבוושינגטון הפוליטית ומסדרונות הקונגרס וסנאט בעיר הבירה האמריקנית, רוחשות - רוחפות שמעות מה הוא טיב הסוד המסווג בדרגת "סודי ביותר", שהדליף נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בפגישתו עם שר החוץ הרוסי, סרגי לברוב ושגריר רוסיה בארה"ב ואם אומנם מדובר בחשיפת הסוד של ניסיון של ארגון הטרור דאעש לחבל בטיסות הסדירות, באמצעות החדרת מטענים למחשבים-נישאים ("לפטופים"), הרי מפרסם העיתון "וושינגון פוסט", כמו-גם העיתון "ניו-יורק טיימס". כי המדינה שהעבירה מידע חסוי לארה"ב היא מדינת ישראל. עוד מפרסמים שני עיתונים אלה, כי ארה"ב נדרשה לשמור - בקפדנות - על מידע סודי זה, מחשש לחייו של המקור שהעביר מידע חסוי זה.
|
|
|
מי שקרא אתמול, לעומק, המסמך התמוה, בכל הכבוד הראוי, שהוכתר בכותרת: "הודעה מטעם המדינה", שהגישה המדינה לבג"ץ, להצעת נשיאת בית המשפט העליון, העומדת בראש הרכב השופטים, הדן בעתירות המבקשות להביא לביטולו של חוק ריבוי דירות, לפיה החוק, לא יבוטל, אלא יוחזר לוועדת הכספים, שתתבקש לדון בו, מחדש ואז יעבור הוא לקריאה שנייה ושלישית, בו נדחתה ההצעה, בלאו רבתי, אינו יכול שלא לתמוה, נוכח הנימוקים הכלולים במסמך זה. הנימוקים הינם ראש וראשונה נימוקים פוליטיים, בכל הכבוד הראוי, בכיסוי של נימוקים משפטיים. כ"קינוח" מובא נימוק משפטי, לפיו דבר חקיקה שהתקבל ופורסם ב"רשומות", יש לבטלו, בפסק-דין ולא בהסכמה.
|
|
|
אתמול היה לי חלום מוזר. התקשרתי לאלוהים. אני לא זוכר אפילו אם זה היה מטלפון קווי או סלולרי, אם מאפל או אנדרואיד. מאז שכחלון עשה את הרפורמה בשוק התקשורת, כל זה נראה לי פוליטיקה לא חשובה. בכל אופן אלוהים ענה, מה שמוכיח שדברים השתנו מאז שיעקב בודו, במערכונו המפורסם 2222, התקשר לאלוהים וזה טען שאין לו עדיין טלפון...
|
|
|
|