כל אחד מהנושאים שיידונו בכנס השבוע הוא חלק בפאזל הגדול שנקרא שלטון החוק במדינת ישראל.
אכן, שלטון החוק מתייחס לא רק לשאלות חוקתיות דרמטיות, או לחקירות של אישי ציבור, אלא הוא מתייחס גם למסורבת הגט שמחכה שנים רבות להתרת נישואיה - נושא שנדון בכנס; או למי שנפגע מפרסום מכפיש באינטרנט - נושא שאף הוא נדון בכנס; ועוד.
כל מי שנמצא פה היום, הוא נציג של "שלטון החוק", וממלא תפקיד בהוצאתו אל הפועל.
למרות שהיועץ המשפטי לממשלה אמון, מתוקף תפקידו, על שמירת שלטון החוק במדינה, משימה שאני מנסה לקיים מדי יום בחרדת קודש של ממש, ומתוך אחריות לאומית; הרי שהאינטרס בקיומו של שלטון חוק במדינה, איננו אינטרס אישי של היועץ המשפטי לממשלה. האינטרס הזה אפילו לא מוגבל למערכת המשפט במובנה הרחב, הכוללת את הרשות השופטת ואת רשויות אכיפת החוק במדינה.
זהו אינטרס לאומי ממש.
של הדרג המדיני - ראש הממשלה ושריה.
של הרשות המבצעת בכללותה, המקיפה את כל משרדי הממשלה.
של הרשות המחוקקת.
של אזרחי המדינה כולם.
האלטרנטיבה לשלטון החוק היא "שלטון החזק".
אמנם, מדובר בהבדל מילולי של אות אחת עוקבת, אבל במציאות ההבדל הוא מכריע.
שלטון החוק הוא לא רק כיבוד הכרעת הרוב, שעלולה כפי שלמדנו מן ההיסטוריה להפוך לעריצות הרוב - אלא הוא גם טומן בחובו עקרונות דמוקרטיים בסיסיים של הגנה על מיעוטים ועל אוכלוסיות מוחלשות.
ושלטון החוק נדרש להתמודד עם אתגרים לא פשוטים בתקופה האחרונה.
ניתן להזכיר בהקשר הזה למשל את היוזמה למנוע - בחוק של הכנסת - מהיועץ המשפטי לממשלה, להתייצב בפני בית המשפט, בהליכים משפטיים שבהם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה מנוגדת לעמדת הדרג המדיני.
כפי שאתם בוודאי יודעים, בהתאם לתפישת עולמי המקצועית, המבוססת על דוח ועדת שמגר לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו, המצבים הללו - בהם היועץ המשפטי לממשלה קובע כי קיימת מניעה משפטית מפני פעולה מסוימת אותה מנחה הדרג המדיני לבצע, הינם בגדר חריג שבחריג.
על-פי תפישת עולמי, אותה אני פועל לחזק ולהנחיל בקרב כלל הייעוץ המשפטי הציבורי, נקודת המוצא היא שהיועץ המשפטי נדרש לסייע לדרג המדיני לממש את מדיניותו במסגרת החוק, בגבולות הדין.
במסגרת זו, נעשים מאמצים לא פשוטים למצוא פתרונות משפטיים, גם יצירתיים, לשאלות מורכבות, וכן, להציע לדרג המדיני דרכי פעולה אלטרנטיביות להשיג את מבוקשו, בגדרי החוק; וככלל, מאמצים אלו נושאים פרי, ונמצאת הדרך להגשים את מדיניות הדרג הנבחר. הכל כאמור, במסגרת החוק.
הקביעה כי קיימת מניעה משפטית היא חריגה, ומיוחדת לאותם מקרים חמורים בהם הפעולה המבוקשת - חקיקה או פעולה מנהלית - פוגעת בזכויות יסוד מוגנות, באופן שאיננו מקיים להבנתנו את הדרישות החוקתיות.
ודווקא במקרים החריגים והקשים הללו, מבקשת הצעת החוק להשתיק את היועץ המשפטי לממשלה, פן עמדתו חלילה תוצג בפני בית המשפט.
ההצעה הזו משקפת הבנה שגויה של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, סותרת לחלוטין את הנאמר בדוח שמגר, הנוטלת ממנו את אחריותו הכללית לשלטון החוק ולאינטרס הציבורי בכללותו. יש בה כדי להחליש את שלטון החוק.
לכאורה מדובר בעניין פשוט: אם חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה היא רק "דעה", שהרי המשפט איננו מדע מדויק - אז נביא מישהו אחר שינפק לנו "דעה" אחרת, ויטען אותה בפני בית המשפט, והיועץ המשפטי לממשלה ישמור את "דעתו" לעצמו; מה הבעיה?
אלא שדווקא משום שהמשפט אינו מדע מדויק, ודווקא משום שניתן לנסח טיעון משפטי להצדקת כמעט כל דרך פעולה מבוקשת, השמירה על שלטון החוק מחייבת כי בנושאי משפט, המדינה תדבר בקול אחד, הוא קולו של היועץ המשפטי לממשלה, מי שהממשלה עצמה מינתה למלא את התפקיד הזה. אין דרך אחרת להבטיח את שלטון החוק במדינה. כך היה וכך יהיה.
הצעה אחרת שיש בה כדי להחליש את שלטון החוק, היא זו הקובעת כי יועצים משפטיים של משרדי הממשלה יהיו משרת אמון של השר, בדומה למנכ"ל המשרד או למשנה למנכ"ל.
מדובר למעשה בהצעה לביטול הפונקציה של ייעוץ משפטי למשרדי ממשלה, שכן אין שום ערך ליועץ משפטי שאיננו יכול לתפקד גם כשומר סף, הואיל ולא מתקיימות בו דרישות היסוד של עצמאות שיקול הדעת המשפטי, וכפיפות מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה בלבד.
ההצעה הזו, בדומה לקודמתה שתיארתי, משקפת לטעמי הבנה שגויה של מושג המשילות. אני בעד משילות.
משילות בחברה דמוקרטית מתייחסת ליכולתו של הדרג המדיני להוציא אל הפועל את החלטותיו בגבולות החוק.
קיומו של ייעוץ משפטי לממשלה מקצועי, עצמאי, נטול פניות, שעמדתו המשפטית בעלת תוקף מחייב, הינו תנאי בלעדיו אַין ליכולתו של הדרג המדיני למשול בחברה דמוקרטית.
אכן, דמוקרטיה היא לא רק שיטת בחירות. היא מחייבת גם הגנה על זכויות יסוד, בפרט של חברי הקבוצות החלשות בחברה.
דמוקרטיה מחייבת איזונים ובלמים בין רשויות השלטון השונות, על-מנת להבטיח שערכיה הבסיסיים יישמרו.
תפקיד מרכזי בדמוקרטיה הישראלית שמור לבית המשפט העליון, שמהווה אבן יסוד בהגנה על שלטון החוק במדינה.
מקומו של בית המשפט העליון לא נפקד גם כן ביוזמות להחלשת שלטון החוק.
ניתן להזכיר בהקשר הזה את ההצעה שעלתה לאחרונה להגביל בחקיקה את זכות העמידה בפני בג"ץ, כך שהעותר יידרש להראות "עניין אישי" שנפגע, שאיננו משותף לכלל הציבור או לקבוצה בלתי מסוימת בו.
כמו ההצעה למניעת התייצבות היועץ המשפטי לממשלה במקרים בהם הממשלה איננה מקבלת את עמדתו, גם ההצעה הנוגעת לזכות העמידה, מכוונת דווקא למקרים הקשים ביותר, למשל, כשהנפגעים הם חברי קבוצה מוחלשת בחברה שלא יכולים או שחוששים מפני פנייה לערכאות.
פעמים רבות, אבני היסוד הפסיקתיות של ההגנה על זכויות אדם בישראל נבנו על בסיס עתירות שהוגשו ע"י מי שאינם בעלי עניין אישי ייחודי שנפגע, כדוגמת נושאים של שוויון בנטל, שוויון לנשים, מניעת אפליה בחלוקת משאבים ותקציבים, נושאים ביטחוניים ועוד. חשוב להזכיר כי פסקי הדין בנושאים הביטחוניים סיפקו למדינת ישראל "חומת מגן" משפטית בהקשר הבינלאומי.
חשוב לומר כי השיח בנוגע למהות המקרים בהם נכון לאפשר דיון בעתירה בהרכב של בג"ץ בהעדר עותר בעל עניין אישי הינו שיח ראוי וחשוב. בכל הכבוד, אני בהחלט סבור כי יש מקרים בהם ראוי שבית המשפט ידחה עתירות כאמור על הסף. אך מכאן ועד הגבלת זכות העמידה בפני בג"ץ המרחק רב ואני ממליץ להימנע ממנו.
ההצעה האמורה יש בה, אם כן, משום פגיעה בבית המשפט העליון ובהגנה על שלטון החוק, במיוחד במקרים הקשים ובנוגע לאוכלוסיות מוחלשות.
אל מול היוזמות השונות להחלשת שלטון החוק נדרשת חזית אחידה.
זהו אינטרס לאומי ראשון במעלה.
ישנם שותפים רבים לחזית הזו, גם בדרג המדיני.
שותפים אלה מבינים כי באמצעות עבודה משותפת עם הייעוץ המשפטי לממשלה ניתן להגשים את מדיניות הממשלה בגבולות החוק.
חשוב להדגיש, כי ההקפדה על שלטון החוק מטילה גם עלינו - כל מי שמעורב בייעוץ משפטי לממשלה ולמשרדי הממשלה - אחריות מקצועית בעבודתנו.
עלינו לפעול, כפי שציינתי, כל העת, על-מנת לנסות ולסייע לדרג המדיני להגשים את מדיניותו בגבולות החוק.
עלינו להבחין, הבחן היטב, בין עמדה משפטית שאותה אנחנו מציגים בפני הדרג המדיני והדרגים המקצועיים, ואשר היא בעלת מעמד מחייב מבחינתם, לבין עמדה או עצה מתחום המדיניות ששיקול הדעת אם לקבלה נתון לגורם הממשלתי הנוגע בדבר, שהוא הדרג המדיני שנבחר על-ידי העם, וככזה הוא הגורם המוסמך לגבש מדיניות. אני חושב שאנחנו עומדים במשימה זו.
כמו-כן, בכל הנוגע לעמדה המשפטית שאנו מציגים, עלינו להבחין בין מניעה משפטית. כלומר, אמירה כי הפעולה המסוימת אותה מבקש הדרג המדיני לבצע איננה אפשרית לפי הדין הקיים; לבין קושי משפטי. כלומר, אמירה כי הפעולה המבוקשת מעוררת קשיים כאלה ואחרים, אולם הדרג המדיני יהיה רשאי לנקוט בה לאחר ששקל את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין.
עלינו להקפיד על כך שהעמדה המשפטית תינתן על-פי הכללים האמורים, גם כאשר - ברמה האישית - אנחנו חושבים כי הפעולה אותה מבקש הדרג המדיני לבצע איננה ראויה, או אולי אפילו שגויה. העמדה הזו איננה רלוונטית.
האמירה כי אין מניעה משפטית מלנקוט בצעד מסוים, אין משמעה שאנו תומכים בו או סומכים עליו את ידינו. צניעות היא מילת המפתח. אנחנו לא מתיימרים לנהל את המדינה.
אם קיימת מניעה משפטית, דבר המהווה בפועל מצב חריג - נאמר זאת בקול רם וצלול.
ובמידת הצורך, כפי שאירע ביחס לחוק ההסדרה, אני לא אהסס מלהתייצב בבג"ץ על-מנת להציג את עמדתי המשפטית, הגם שאין ספק בעיניי כי מדובר במקרה חריג שבחריגים.
אם לא קיימת מניעה משפטית, והדרג המדיני בוחר לפעול למרות קיומם של הקשיים המשפטיים אותם הצגנו בפניו - נתייצב להגן על החוק או על הפעולה המבוקשת, גם אם כאמור ברמה האישית אנו סבורים כי היה מקום לפעול אחרת.
הכל, מתוקף אחריותנו המקצועית לשלטון החוק במדינה, על-פי הכללים מקדמת דנא.
האחריות המקצועית הזו מתקיימת, כידוע, גם בכובע שלי כמי שעומד בראש התביעה הכללית.
מטבע הדברים, אינני יכול להרחיב בעניינן של החקירות המתנהלות ביחס לאישי ציבור במדינה.
כל שאומר הוא שהשיקול היחיד המנחה אותי ואת יתר העוסקים במלאכה, הוא הגעה לחקר האמת, במקצועיות, באחריות וביושר, על-מנת לקבל את ההחלטות הנכונות בהתאם לממצאים הראייתיים ובהתאם להם בלבד.
שום דבר לא יסיט אותנו מהשיקול הזה. שום דבר.
החקירות נמשכות בקצב ובמהירות האפשרית.
ישנן פעולות רבות שהציבור אינו ער להן. הכל נעשה בשיתוף פעולה הדוק עם המשטרה, ובפרט עם אגף החקירות והמודיעין בראשות ניצב
מני יצחקי.
בהקשר הזה אציין כי התנגדתי רק לאחרונה להצעת חוק שביקשה לקיים בדיקות פוליגרף לכל חוקרי אגף החקירות במשטרה, משום שאני סבור כי היא פוגעת פגיעה בלתי חוקתית בזכויות יסוד, ומחלישה מוסד מרכזי במערכת השמירה על שלטון החוק במדינה.
כפי שכבר מסרתי בעבר, בבוא העת, המידע הרלוונטי בנוגע לחקירות המתנהלות גם יתפרסם ברבים.
