הפתק המעיד

האם פתק שנכתב על-ידי עד ראיה אלמוני, המספר על כך שרכב מסוים פגע ברכב אחר וברח מבלי להשאיר פרטים, יכול להיות ראיה קבילה בבית המשפט? מדובר בסוגיה מעניינת הנוגעת לדיני הראיות, ובפרט כאשר זהות כותב הפתק איננה ידועה ולא ניתן להביאו לעדות. הפתק הוא למעשה "עדות מפי שמועה" אשר כידוע לא תתקבל אלא במקרים חריגים. בכך עסק לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב.

רופאה יצאה מעבודתה בבית החולים כפר שאול והופתעה לגלות, כי רכבה נפגע. על שמשת הרכב המתין לה פתק ובו נכתב: "היי, ראיתי את מי שפגע לך ברכב, לוחית רישוי 39-393-15 (משאית), בהצלחה". הפתק נשא גם תאריך ושעה, אך לא כלל פרטים לגבי זהות כותבו.

בעלת הרכב דיווחה לחברת הביטוח על המקרה וציינה, כי היא איתרה את נהג המשאית שהכחיש שפגע ברכבה. הרופאה סיפרה שקצין הביטחון במקום עבודתה העיד בפניה, כי משאית שזהו מספרה אכן נכנסה לשטח בית החולים ביום המדובר. חברת הביטוח שילמה למבוטחת את תגמולי הביטוח בגין נזקי הרכוש, ופנתה בתביעת שיבוב נגד החברה שהמשאית בעלותה (ונגד חברת הביטוח שלה). הנתבעות טענו, כי לא ניתן להתבסס על הפתק כדי להוכיח קשר בין המשאית למקרה.

כאמור, הפתק הוא עדות שמועה. עדות כזו לא יכולה לעמוד לבדה ועל-מנת לקבל אותה יש להוכיח שמתקיימים לגביה חריגים מסוימים או שנסיבות המקרה מצדיקות את קבילותה. במקרה שלנו, בית המשפט קבע, כי חברת הביטוח הצליחה להוכיח (לפי הרף הדרוש במשפט אזרחי) כי הפתק אכן תיאר נכונה את הדברים כהווייתם, וזאת מחמת מספר טעמים.

אירוע "מרגש ומסעיר"

ראשית, טעם פורמלי. הנתבעות לא התנגדו לפתק במועד הגשתו כראיה ועל כן יש לראותן כמי שוויתרו על זכותן להתנגד לראיה. טענת העדר קבילות הושמעה רק בשלב הסיכומים והיה זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. הטעם השני נבע מתוך כלל ידוע בעדות מפי שמועה והוא חריג ה"רס גסטה" (Res Gestae): עדות שמועה יכולה להיות קבילה כאשר היא נמסרת באופן ספונטני, בסמוך למועד האירוע שאליו היא מתייחסת וכאשר מדובר על אירוע "מרגש ומסעיר". השופט טל חבקין קבע, כי סביר שהפתק נכתב בסמוך למועד הפגיעה ברכבה של הרופאה, ושהוא ביטא אירוע מסעיר ומרגש. כותבו היה ככל הנראה עד לתאונה שגרמה נזק לרכוש, כאשר הנהג נמלט מהמקום (מעשה שהוא גם עבירה פלילית לפי פקודת התעבורה ותקנות התעבורה).

בית המשפט מצא טעם נוסף לקבלת הפתק כראיה קבילה והוא הניתוח הראייתי של האירוע. נכון, הנתבעות לא יכלו לחקור את כותב הפתק והדבר פגע באפשרות שלהן להתגונן מהאמור בו. ייתכן אפילו שהכותב טעה בכתיבת מספר הרישוי, לא הבחין היטב בפגיעה, ואולי בכלל מדובר בזיוף או קנוניה וכו'. עם זאת, קבע בית המשפט, כי בהתחשב בנסיבות ובמיוחד לאור התנהלותם של נהג המשאית והחברה שהמשאית בבעלותה, הפתק אכן אמין וקביל. השיקולים היו אלה:

• נוכחות המשאית במקום האירוע - קצין הביטחון של בית החולים אישר שמשאית שמספרה זהה למספר המצוין בפתק אכן נכחה באותו היום בשטח בית החולים.

• השיחה עם הנהג לאחר האירוע - בעלת הרכב איתרה את הנהג ושוחחה עמו, ועל כן ברור שלא הייתה כל טעות ברישום מספר הרישוי בפתק. מה גם שבפתק צוין במפורש שמדובר ב"משאית".

• הכחשה גורפת - הנתבעות הגיבו לטענות כלפיהן בהכחשה גורפת וכללית שלא התייחסה להיבטים כמו נוכחות המשאית במקום או נוכחות הנהג במועד התאונה.

• התנהלות נהג המשאית במשפט - נהג המשאית התנהג באופן מעורר תהיות בזמן המשפט. ראשית, הוא לא הגיע למתן עדות אלא לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. שנית, בעדותו טען שאינו זוכר דבר - לא את העובדה שנהג במשאית הספציפית, לא שביצע עבודות בבית החולים וכמובן שלא זכר כל מעורבות בתאונה. "העדר הזיכרון הגורף שאפיין את עדותו של הנהג מטיל צל על מהימנותה, והותיר רושם שהוא נועד להרחיק את עצמו מהאירוע והקשור בו".

• אי התייצבות עדים מטעם הנתבעת - החברה שהמשאית בבעלותה לא הביאה לעדות אף לא נציג אחד מטעמה. מצב זה לא אפשר לה להוכיח מה היה מסלול המשאית ביום המדובר, ואף העלה סברה שההתחמקות ממתן גרסה הייתה משום שהחברה ידעה, כי הדבר עלול להזיק לה.

• התייצבות בעלת הרכב לדיון - בעלת הרכב, ששילמה כבר את דמי ההשתתפות העצמית ולא הייתה צד בהליך, נטלה במשפט חלק פעיל. היא התייצבה לדיונים, מסרה את גרסתה ותרמה מזמנה היקר למשפט. זאת, למרות שאין לה כל אינטרס בהליך ואין כל סיבה נראית לעין שתביא אותה לזייף פתק או להעיד עדות שאיננה אמת.

נפסלו בעבר, קבילות כיום

אם נצא מהפרספקטיבה של המקרה הספציפי נוכל לראות, כי פסק הדין שלפנינו מבטא פעם נוספת את התמורות שחלות במשפט הישראלי בנוגע לקבילותן של עדויות מפי שמועה. הכלל הנוקשה לפיו יש לפסול עדות מפי שמועה, נתון תחת ביקורת חריפה בפסיקה ובספרות. עם השנים, חל בפסיקה מעבר הדרגתי להקלה בהתייחסות לעדויות מפי שמועה, כאשר ראיות אשר נפסלו בעבר נמצאו קבילות היום.

המגמה היא להרחיב את תחולתם של החריגים לכלל הפוסל ולהתיר בהתאם לנסיבות את קבילותן ומשקלן של עדויות מפי שמועה. זאת, במיוחד כאשר עדות כזו יכולה לתרום באופן ממשי לפתרון הבעיות המצויות במחלוקת. אמור מעתה: אם עדות מפי שמועה עשויה לסייע להליך המשפטי לביאור האמת, בית המשפט צריך לבדוק עד כמה גדול החשש שהיא איננה מהימנה. ככל שהחשש קטן יותר, וככל שהנחיצות של הראיה לתיק גבוהה יותר, כך גדלים הסיכויים שהיא תתקבל.