|
|
|
|
הפנים של פייסבוק
|
|
איתמר לוין
|
|
מסמכים שחושף העיתון גארדיאן מלמדים על מדיניותה של פייסבוק לגבי תכנים פוגעניים - ובעיקר על כך שהיא עצמה מודה שאינה יכולה לחסום פוסטים של מחבלים או פדופילים. בשל כך מתרבים הקולות הקוראים לרגולציה חיצונית
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
"אין שום דבר כיפי בעבודה הזאת. אתה מתחיל לעבוד בתשע מדי בוקר, מדליק את המחשב ורואה שראשו של מישהו נערף. כל יום, כל דקה, זה מה שאתה רואה: ראשים נערפים". כך מתאר אחד ממפקחיה של פייסבוק (moderator) את שגרת עבודתו, בהמשך הסדרה של גארדיאן שהחלה עם חשיפת מאות מסמכים פנימיים של החברה.
"אנחנו מקבלים מעט מדי שכר ומעט מדי הערכה", ממשיך האיש, שקיבל 15 דולר לשעה תמורת הסרת תכנים תומכי טרור אחרי שבועיים של הכשרה. תמונות, וידאו, פרופילים וקבוצות מסומנים בידי משתמשים או בצורה אוטומטית, ותפקידו של המפקח הוא להחליט מה יירד ומה יישאר. "כל יום מישהו הלך לפסיכולוג. הם לא יכלו לישון או שהיו להם סיוטים", הוא ממשיך.
פייסבוק מספקת תמיכה נפשית למפקחים, אבל גארדיאן מגיע למסקנה שהיא אינה מספקת – כמו שההכשרה אינה מספקת. המפקח שדיבר עם העיתון ציין, כי הסיוע הנפשי אינו חובה וניתן רק למי שמבקשים אותו – מה שכמובן עלול לגרום לכך, שדווקא המקרים הקשים ביותר לא יגיעו אל הפסיכולוגים של החברה. זאת ועוד: חלק ניכר מהעובדים שמועסקים בידי פייסבוק במיקור חוץ, אשר האנגלית שלהם חלשה והם מופקדים על פוסט בשפת האם שלהם, מעדיפים ללכת לטיפול פרטי במקום להסתכן בכך שיפוטרו.
לדברי גארדיאן, יש הטוענים שהגישה של פייסבוק למפקחים אינה עומדת בקני המידה המקובלים בענף. שלושה ארגונים העוסקים בהערכת חומר אינטרנטי שנוי במחלוקת או בלתי חוקי, אומר העיתון, מציעים לעובדיהם הכשרה וסיוע מקיפים בהרבה מאלו של פייסבוק. ארגונים אלו הם הקרן למעקב אינטרנטי הפועלת בבריטניה, המרכז הלאומי לילדים נעדרים ומנוצלים בארה"ב והפורום האינטרנטי Reddit.
הקרן הבריטית שולחת להערכה פסיכולוגית את המועמדים לתפקיד מפקח, לאחר מכן מתקיים ראיון להערכת יכולותיהם המקצועיות ולבסוף הם נחשפים לחומר פדופילי. מי שנותרו מועמדים אחרי כל זה, יושבים עם שני עובדים של הקרן ונחשפים בהדרגה לחומר פדופילי קשה יותר ויותר, כדי לבחון את תגובותיהם ולהחליט האם ניתן לקבל אותם לעבודה. מי שמתקבלים עוברים בדיקת רקע מקיפה לפני שהם מתחילים הכשרה בת שישה חודשים, הכוללת הבנה של החוק, היכרות עם הדארקנט ובמיוחד בניית יכולת להתבונן שוב ושוב בתכנים טראומתיים. בזמן העבודה הם מחויבים להיפגש עם פסיכולוג אחת לחודש, ושגרת העבודה כוללת הפסקות קבועות, שיחות עם עמיתים והתרגעות. כל זה אינו קיים בפייסבוק.
במרכז הלאומי לילדים בארה"ב עוברים מנתחי החומר הכשרה בת ארבעה-שישה חודשים. בריאותם הנפשית נמצאת בפיקוח של תוכנית המשגיחה עליהם משלב הראיונות ועד שהם עוזבים את הארגון. בששת חודשי העבודה הראשונים חייבים האנליסטים להתייצב מדי חודש לטיפול אישי ולקבוצות תמיכה, הכוללות אבחון וסיוע. לאחר מכן פגישות החובה הן אחת לחצי שנה, אבל כל עובד יכול לקבל פגישות בכל עת; מחצית מהעובדים מנצלים זכות זו. הדגש בתוכנית הוא על אבחון מוקדם של סימנים ללחץ, והמרכז מציע את עזרתו לבני/בנות הזוג של עובדיו כך שגם הם יוכלו להבחין בסימנים אלו.
לעבודה בארגונים כאלו, מציין גארדיאן, יש גם יתרון: היכולת לסייע במישרין לקורבנות. "ראיתי אתרים נסגרים וידעתי שאני חיסלתי אותם", אומרת עובדת לשעבר בקרן הבריטית. "קיבלתי מכתבים מקורבנות שעזרתי להם", היא אומרת ומסבירה שילדים ונערים מדווחים לקרן על תוכן פורנוגרפי שלהם שהועלה לרשת כנקמנות.
עבודה בארגונים חדורי רוח שליחות מפצה על הקשיים העצומים הכרוכים בה. ומה לגבי ארגונים למטרות רווח, כמו פייסבוק? מומחים עימם שוחח גארדיאן מציעים לבצע רוטציות, כך שמי שנחשפו לאורך זמן לתכנים מטרידים – יועברו לתפקידים שאינם כוללים תכנים כאלו. בלא אמצעי בטיחות כאלו, תחלופת העובדים היא גבוהה וממילא גם יעילותם פוחתת – ודומה שזה מה שקורה לפייסבוק.
