לקראת הכרזתו של הנשיא דונלד טראמפ על החלטתו בנוגע להשתתפותה של ארה"ב בהסכם פריז בנושא האקלים (יום ה', 1.6.17), מסביר ניו-יורק טיימס במה מדובר.

מה קובע הסכם פריז?

ההסכם נחתם בשנת 2015 בידי 200 מדינות, כאשר רוסיה היא המדינה החשובה היחידה שלא הצטרפה אליו. מטרתו של ההסכם היא להביא לכך שהטמפרטורה העולמית תהיה גבוהה בשתי מעלות בלבד מעל זו שנרשמה לפני העידן התעשייתי. בניגוד להסכם הקודם, אמנת קיוטו שלא עלתה יפה, הסכם פריז אינו כובל את המדינות ואינו כולל עונשים למי שיפרשו ממנו. יש סימנים לכך שהדיפלומטיה הרכה העומדת בבסיסו של ההסכם אכן עובדת וחלק מן המדינות החתומות על ההסכם כבר מציבות יעדים שאפתניים יותר מאלו אליהם התחייבו.

ארה"ב התחייבה להפחית את פליטת גזי החממה בשנת 2025 ב-28%-26% מתחת לרמות של 2005. ממשל אובמה גם הבטיח להעניק 3 מיליארד דולר עד שנת 2020 למדינות עניות כדי לסייע להן לבצע את ההפחתות שלהן; שליש מהכסף כבר הועבר. סין - המזהמת הגדולה ביותר בעולם - התחייבה שתוריד את פליטת הגזים החל ב-2030 ושבשנה זו ייוצרו 20% מהחשמל שלה ממקורות שאינם מזהמים (בעיקר גז טבעי).

כיצד יכולה ארה"ב לפרוש מההסכם?

מאחר שההסכם אינו כובל, יכולה ארה"ב לפרוש ממנו ללא כל מחיר. מנגנון הפרישה הקבוע בו מאפשר לכל מדינה להפסיק את מילוי התחייבויותיה במנגנון שנמשך ארבע שנים, ולהפסיק מיד להשתתף בכל הדיונים הנוגעים ליישום ההסכם. ממשל עתידי יוכל לחזור ולהצטרף להסכם.

ממשל טראמפ יכול לבצע צעד דרמטי עוד יותר, מציין ניו-יורק טיימס, ולפרוש מאמנת האו"ם לנושא שינוי האקלים ובכך להפסיק להשתתף בכל הדיונים בנושא הנערכים במסגרת האו"ם. כיום רק שתי מדינות אינן שותפות לאמנה זו: סוריה וניקרגוואה.

התוצאות הדיפלומטיות של פרישה אמריקנית, מאחד ההסכמים או משניהם, עשויות להיות רציניות. האיחוד האירופי, סין ומדינות אחרות יכולות לפרוש מדיונים בנושאים החשובים לממשל טראמפ, ואולי אף להטיל מכסים על תוצרת אמריקנית שייצורה כרוך בזיהום אוויר.

מה המשמעות מבחינת ארה"ב?

ממשל טראמפ צפוי בכל מקרה להמשיך בפעולותיו להפוך את מדיניות שמירת האקלים של ממשל אובמה. הוא יכול לבטל את החוק להפחתת פליטת הגזים מתחנות כוח ותקנות שונות העוסקות בדליפות נפט וגז. עם זאת, לפחות לחלק מהצעדים יהיה צורך להשיג רוב בקונגרס, ופעילי איכות הסביבה כבר הודיעו שבמידת הצורך יפתחו בהליכים משפטיים.

פרישה מהסכם פריז לא תשים קץ לפעולות שמבצעות מדינות שונות בארה"ב מכוח סמכותן הפנימית. שתי המדינות הגדולות ביותר בארה"ב, קליפורניה וניו-יורק, מתכוונות להמשיך בפעילותן להפחתת הזיהום שגורמים תחנות כוח וכלי רכב. גם המגזר הפרטי עובר יותר ויותר לאנרגיה נקייה, מהסיבה הפשוטה שהגז הטבעי זול יותר מאשר הנפט והפחם.

עם זאת, לפרישה מהסכם פריז תהיה משמעות מעשית רבה. ההערכה היא שבלי הסכם זה, פליטת הגזים תצטמצם ב-19%-15% בלבד, ובהינתן העובדה שארה"ב היא המזהמת השנייה בגודלה בעולם - ברור שהדבר יפגע בצורה ממשית במאמץ הגלובלי להקטין את אפקט החממה.

כיצד יגיבו מדינות אחרות?

מנהיגי סין, הודו והמדינות החשובות באירופה כבר התחייבו להמשיך במילוי התחייבויותיהן של ארצותיהם לפי הסכם פריז, גם אם ארה"ב תפרוש ממנו - אך האופי המדויק של השיחות העתידיות עודנו לוט בערפל. חשש מרכזי הוא שאם המזהמת השנייה בגודלה תפרוש, מדינות אחרות ירגישו חופשיות שלא למלא במלואן את התחייבויותיהן-שלהן - בין היתר משום שמפעלים מתחרים בארה"ב יוכלו להוזיל את מוצריהם, בשל הפחתת ההוצאות למניעת זיהום. הדבר נכון במיוחד לגבי מדינות מתפתחות כמו הודו, אינדונזיה והפיליפינים, אם ארה"ב לא תעמוד בהתחייבותה לסייע להן במימוש ההסכם. מצד שני, אומר העיתון, ישנם מומחים הסבורים שההפך יקרה ומדינות אחרות יגבירו את מאמציהן להפחית את הזיהום, כדי לכסות ולו חלקית את הפער שתגרום פרישה אמריקנית.

לסין צפוי מקום מרכזי בשיחות עתידיות. המדינה מבצעת השקעות ניכרות במקורות אנרגיה חילופיים - אטום, רוח ושמש - לא רק מסיבות אקלימיות, אלא גם כדי להפחית את התלות בצריכת הפחם הבלתי-יציבה. אולם לא ברור האם וכיצד יפעלו מנהיגי סין כדי לשכנע מדינות אחרות להעמיק את ההפחתה שלהן.

לעולם כולו יש נטל כבד, מדגיש ניו-יורק טיימס. ההתחייבויות הנוכחיות אינן מספיקות כדי לעמוד ביעד הבסיסי של הסכם פריז, וההערכה היא שהן יביאו לעלייה של שלוש מעלות אל מול התקופה הקדם-תעשייתית - במקום לירידה של שתי מעלות. זה אומר שקיים סיכון ממשי להמסת קרחונים בגרינלנד ובאנטרקטיקה, עלייה של מפלס מי הים, יותר גלי חום הרסניים ואובדן האיזון החיוני בשוניות האלמוגים.