הכרזתו של דונלד טראמפ על פרישתה של ארה"ב מהסכם פריז להפחתת פליטת גזי חממה הייתה עמוסה בטענות בלתי מאוזנות, שגויות ואף כוזבות – מעלה (2.6.17) ניתוח של וושינגטון פוסט. לדברי העיתון, טראמפ הציג רק את העלויות מבחינתה של ארה"ב והתעלם לחלוטין מן היתרונות שהיו אמורים לצמוח לה מן ההסכם, כולל בתחום היקר ביותר לליבו – משרות.

טענה מרכזית של טראמפ הייתה, שההסכם מתייחס לארה"ב בצורה לא הוגנת. אלא שהוא התעלם מכך שכל אחת מ-200 המדינות החתומות על ההסכם קיבלה על עצמה התחייבויות שהיא עצמה יצרה, כך שחלקה של ארה"ב אינו תוצאה של כפייה בינלאומית כלשהי אלא של החלטות מצד ממשל אובמה. אכן, יש יחס שונה למדינות מתפתחות – וזאת מהסיבה הפשוטה שהאמצעים העומדים לרשותן פחותים בהרבה. נתון חשוב ממנו התעלם טראמפ: במדידה לנפש, ארה"ב ייצרה בשנת 2015 כפליים גזי חממה מאשר סין ופי שמונה מאשר הודו.

וושינגטון פוסט ניתח חלקים מרכזיים מנאומו של טראמפ, וכאמור – מסקנתו היא, שכמו במקרים רבים בנאומיו של הנשיא, האמת והדיוק אינם תמיד מצויים בדברים.

טראמפ: "אנחנו פורשים, אבל רוצים להתחיל לדון מחדש ונראה אם נוכל להגיע להסכם הוגן יותר".

האמת: תנאי הסכם פריז הם וולונטריים לכל מדינה. טראמפ היה יכול להודיע מיידית וחד-צדדית על שינוי ההתחייבויות שארה"ב נוטלת על עצמה ולהישאר במסגרת ההסכם. יתר המדינות החשובות החתומות על ההסכם כבר הודיעו שאינן מוכנות לנהל מו"מ מחודש על המסגרת שלו.

טראמפ: "לסין יהיה מתותר לבנות מאות תחנות כוח פחמיות, ולנו אסור. הודו תוכל להכפיל את תפוקת הפחם שלה עד 2020".

האמת: כאמור, תנאי ההסכם אינם כפויים. ארה"ב יכולה לבנות גם היא תחנות כוח פחמיות. מה שהביא אותה לסגור תחנת כוח כאלו הוא תנאי השוק ובראשם הכמויות הגדולות של גז טבעי שהוא זול בהרבה מאשר פחם. סין הודיעה השנה שהיא מבטלת תוכניות לבניית 100 תחנות פחמיות. גארי כהן, יו"ר המועצה הכלכלית הלאומית של טראמפ, אמר לאחרונה שאין היגיון כלכלי בשימוש בפחם.

טראמפ: "ציות להוראות ההסכם יעלה לארה"ב באובדן של 2.7 מיליון משרות עד 2025, כולל 440,000 משרות בתעשיה. עד 2040 יישום ההסכם יעלה באובדן תוצר של 3 טריליון דולר".

האמת: טראמפ ציטט נתונים של משרד המסחר ושל American Council for Capital Formation, המתנגדים שניהם להסכם פריז. התחזיות הללו התבססו על הטענה לפיה ארה"ב תפחית כבר עד 2025 את פליטת הגזים ב-28%-26% - טענה שאין לה אחיזה במציאות. המחקר שציטט טראמפ מציין במפורש, שהוא לא הביא בחשבון את ההשלכות החיוביות של ההסכם ואת הטכנולוגיות העשויות להתפתח כתוצאה מיישומו. המחקר גם יוצא מתוך הנחה שבעוד השימוש בפחם ייעלם כמעט לחלוטין, הפיתוח של אנרגיות חלופיות יואט במידה ניכרת. ייתכן שזה נכון, אבל גם ייתכן שלא – וטראמפ בחר להציג רק את הצד הזה של התחזיות.

טראמפ: "אפילו יישום מלא של הסכם פריז יוריד את הטמפרטורה ב-0.2 מעלה בלבד עד 2100. זה ממש קטנטן".

האמת: טראמפ הסתמך על מחקר משנת 2015 של MIT. החוקר המוביל, ג'ון ריילי, אמר בתגובה, כי אינו מסכים עם טראמפ שמדובר בירידה קטנטנה שלא כדאי לשאוף אליה. ההסכם קובע, כי אחרי 2030 יוכלו המדינות החתומות עליו לבדוק את ההשלכות ולהתאים את מדיניותן. כוונת המחקר, מדגיש ריילי, הייתה להראות שהסכם פריז מהווה צעד קטן ושיש לנקוט צעדים נוספים בטווח הארוך. "הטיעון לפיו 'זה לא מקדם אותנו הרבה בבעיה רצינית ולכן לא נעשה דבר' אינו הגיוני בעיני. המסקנה צריכה להיות – וזו הייתה הכוונה שלנו – שלא צריך להתלהב יותר מדי מהסכם פריז, כי יש עוד מסע ארוך לפנינו", מדגיש ריילי.

טראמפ: "הקרן הירוקה מחייבת את ארה"ב לתרומה פוטנציאלית של עשרות מיליארדי דולרים והיא כבר העניקה למעלה ממיליארד דולר. אף אחד אחר אפילו לא קרוב לזה. רובם לא שילמו כלום. זה בא מתקציב אמריקני שנועד למלחמה בטרור".

האמת: 43 מדינות, כולל מדינות מתפתחות, התחייבו להכניס 10.13 מיליארד דולר ל"קרן האקלים הירוק"; ההתחייבות של ארה"ב עומדת על 3 מיליארד דולר. התרומה האמריקנית לא באה מתקציב הביטחון אלא מתקציב מחלקת המדינה, מהסעיף המיועד לקדם קיימות כלכלית או פוליטית בהתאם לאינטרסים של ארה"ב. הרפובליקנים הם שטענו שהכסף צריך לבוא ממקורות אחרים.

טראמפ: "סין תוכל להעלות את פליטת הגזים שלה במשך 13 שנים נוספות ולעשות כרצונה. הודו מתנה את השתתפותה בקבלת מיליארדים רבים של סיוע ממדינות מפותחות".

האמת: סין התחייבה להפחית עד 2030 את פליטת הגזים ב-65%-60% ביחס ל-2005, במונחים של תמ"ג. הודו התחייבה להפחתה של 35%-33% במונחי תוצר באותו פרק זמן, ללא סיוע חיצוני. שתי המדינות כבר נוקטות בצעדים עתירי השקעות כדי לעמוד ביעד שהציבו לשנת 2030.

טראמפ: "בתור מי שהסביבה מאוד חשובה לו, אני לא יכול מבחינה מצפונית לתמוך בעסקה שמענישה את ארה"ב".

האמת: טראמפ מציין במשך שנים את תמיכתו באיכות הסביבה, אך יש מעט ראיות שיתמכו בכך. בין היתר טען שקיבל פרסים על כך; לאורך עשרות שנים של קריירה עסקית, קיבלו פרויקטים שלו שני פרסים סביבתיים – ב-2007 וב-2010. אבל ב-2007 הוא קיבל פרס על תרומה של מאות דונמים להקמת פארק בניו-יורק; הפארק מעולם לא הוקם. במקביל, תומכי איכות הסביבה מתחו ביקורת על רבים מן הפרויקטים.