שבירת עול הבג"ץ וניתוק מוסרותיו

מעקב אחר הקרב המרתק הניטש בין שרת המשפטים איילת שקד לבין נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור היה יכול להיות סוג של בילוי מעניין בעלמא שכן יש בו מתח, דומה שיש בו יצרים, בוודאי יש בו אגו ופשיטא שמאבק כוח מתחולל לנגד עינינו.

אלא שעניין חשוב מאין כמותו ואם יורשה לי לומר, אפילו הרה גורל, תלוי ועומד בחללו של עולם. לשמחת רבים אנו מצויים בצומת ממנו ניתן לצאת לשתי דרכים. דרך אחת שמשמעה המשך מציאות של רודנות "שיפוטית" של חונטה קטנה, מצומצמת וסגורה המתמנה על-ידי עצמה, מאמצת אל חיקה רק חברים ב"משפחה", ועושה לחוכא ואיטלולא את עיקרון הפרדת הרשויות, וכל זאת בעודה כופה על העם היהודי היושב בציון נורמות לא לו, הנהגות הזרות לרוחו, "מוסר" הסותר את מורשתו ו"חוקים" המתנגשים עם תורתו.

הדרך השנייה תוביל לתוצאה שעד זה מקרוב נראתה כבלתי ניתנת להשגה - החזרת המדינה לעם! עד עתה ובהיות הדיקטטורה ה"משפטית" שולטת ביד רמה, נדחקו הצידה קדשי ישראל, תורת ישראל, צבא הגנה לישראל, מוסדות הדת והכשרות בישראל, השבת, הפרהסיה הציבורית ומאפייניה היהודיים של המדינה.

נדחקו הצידה זו הגדרה ממעיטה. יותר נכון לומר - נרמסו. מאז ימיו של ה"אקטיביסט" (לשון מכובסת לרודן שיפוטי הרואה עצמו כל יכול ומעל הכנסת - היא העם - הוא הריבון) המטרה אותה מקדש הבג"ץ היא להפוך את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. הדוגמאות ידועות ורבות, רובן ככולן היו למן המפורסמות ולפיכך ברשותכם, לא אדרש להן. ברור לכל כי תחת לשרת את העם היהודי בחר הבג"ץ להיות שליט על מדינת כל אזרחיה בהקמתה עיסוקו העיקרי וכמקימה הוא רואה את ייעודו.

ובימינו זכינו, שלראשונה מזה שנים ארוכות, משיבים היהודים מלחמה שערה!

קור רוח

במקרה זה ה"מצביא" המוביל את המאבק הוא דווקא אישה - איילת שקד שרת המשפטים הראויה ולו בזכות פועלה זה לכל שבח. בקור רוח, בתבונה, באומץ לב, בעקביות ובהיותה מצוידת במשנה סדורה של ערכים והשקפת עולם פועלת השרה שקד לתיקון העיוותים אותם מנסה הבג"ץ להשריש בעת שצו השעה וכורח התקופה הוא דווקא ל ש ר ש את כל אלה ולהשיב את המדינה לעם.

מה ראוי לעקור משורש? את הפוסט מודרניזם, את ה"תא המשפחתי ה"חדש", את הליברליות המזויפת והצבועה, את ה"מידתיות", את "שוויוניות כל אזרחי המדינה", את הפריצות והמתירנות חסרי הגבולות, את הקצאת המשאבים ה"שוויונית", את ראיית אויבי המדינה כאזרחים שווי ערך בה, את הכרסום המתמיד בשבת קודש, את העדפת חיי האויב על פני חיי בנינו (נוהל שכן, זוכרים?), את מצעדי התועבה ואת ה"חינוך" של העם ה"כובש" כדי שייזהר פן יהפוך להיות כנאצים, יימח שמם וזכרם. ועוד ועוד...

לכאורה, נקודת הפתיחה של השרה שקד בעייתית ביותר וכמעט בלתי אפשרית. ה"יריב" עשוי מקליקה של שופטים יהירים ומתנשאים המתבצרים במגדל השן אותו הקימו, המעידים על עצמם בריש גלי שהם משפחה והשותפים לנפוטיזם בקנה מידה רחב במערכת המשפט כולה. לצד הקליקה מתייצבת מערכת משפטית ענפה המסייעת לשמר את המצב הקיים ונלחמת ב"שיניים" בהן צוידה נגד כל המבקש לחולל שינוי. על כל אלה מתווספת מסורת כובלת ומגבילה עם ביורוקרטיה תומכת. לכאורה, משימה בלתי אפשרית.

קחו לדוגמה את השופטת הילה גרסטל. מהיכרות אישית (ולא רק) אני יודע לומר שמדובר באישה נבונה, חרוצה, זריזה, מהירת מחשבה, נטולת פניות ו...ישרה מאד!! (מצרך נדיר במקומותינו). השופטת גרסטל שמשה עד לא מזמן בתפקיד נציבת הביקורת על הפרקליטות. לא אאריך אך רק אומר שהשופטת הרימה ידיים ונכנעה למערכת הכוחנית המהווה חלק ממארג קורי העכביש האוטמים את המערכת מפני אור השמש המזכך.

ניקוי אורוות

השופטת אמרה לאחר פרישתה מילים חריפות בכללן קביעה כי שי ניצן אינו ראוי לכהן בתפקידו הבכיר - פרקליט המדינה. אנו יודעים על בעיות נוספות בגוף זה: בהקשר למכון הפתולוגי, בהקשר לקשר פסול עם עבריינים ובעוד סוגיות והקשרים בעייתיים. סיכמה השופטת דבריה באומרה כי עזבה את המערכת כאזרחית מודאגת...

מדוע הזכרתי את השופטת גרסטל, תשאלו? האם מישהו במערכת ה"משפט" וה"צדק" קם לתת לה גיבוי? האם סייעו בידה לבער את הנגעים? את השחיתות? האם נתנו כוח בידיה להביא לשינוי? מדוע השופטת לא הפקידה הסוגיה בידי הבג"ץ?...כפי שניחשתם, השאלות רטוריות כולן. היכן היה הבג"ץ כל אותה העת, הכיצד לא נוצר תהליך של ניקוי אורוות, של שמירה על הטוהר במוסדות ה"צדק"...

נחזור לשעת הכושר לתיקון. כל מה שייעשה על-מנת לשנות את המצב בו מתקיימת רודנות "שיפוטית", על-מנת להפר את כללי ה"משחק" החובטים בנו ומאמללים את היהודים מזה כמה עשורים, על-מנת להסיר מעלינו את הדיקטטורה ה"שיפוטית" הזו הקובעת באופן בלתי נסבל את אורח חיינו ומכתיבה לעם ולנבחריו ערכים ונורמות לא לנו - כל אלה הם צעדים ראויים, טובים ואף חיוניים.

ראו לדוגמה התביעה של נאור להמשיך הנוהג הנפסד לפיו הנשיא הבא של העליון יהא הוותיק שבשופטים. ואילו רבים הסוברים (עבדכם בכללם), שהטוב מבין השופטים הוא שצריך להיבחר. נשיא בית המשפט העליון צריך להיות יהודי, ישר, שונא בצע, חכם, בקי במשפט ובדין העברי ועשוי ללא חת. על איש כזה לדעת את מקומו, להיות ניחן בטובות שבמידות וענווה בראשן ועוד עליו לדעת כי הוא משרת את הציבור ולא רודה בו ומכתיב לו תפישת עולם מתייוונת ותרבות זרה.

הגיעה העת לאתנחתה קומית. נוכח ה"עיכובים" במינוי חברת המשפחה השופטת חיות לנשיאה (כ"מתחייב" מ"חוקי" המשפחה והנהגותיה הפסולות), איימה הנשיאה הנוכחית (והפורשת ברוך השם) מרים נאור כי תפנה נגד השרה שקד ל.... בג"ץ. לו רציתי להיות נוקב וביקורתי הייתי אומר שהדבר מזכיר לי את דון קורליאונה ומשפחתו (המאפיה הסיציליאנית) וה"טריבונלים השיפוטיים" שלהם...

אני מעדיף להתמקד בהיבט הקומי...