ידידי, ראש עיריית ירושלים,
ניר ברקת,
סגן ראש עיריית ירושלים ומחזיק תיק התרבות, עופר ברקוביץ',
יו"ר הנהלת הפסטיבל דן הלפרין,
מנכ"ל הפסטיבל, ידידי אייל שר,
המנהל האמנותי של הפסטיבל, איציק ג'ולי,
המפיקה הראשית של הפסטיבל, מירי מנירב,
מנכ"ל משרדי
יוסי שרעבי,
יו"ר המועצה לתרבות יגאל עמדי,
ראש מנהל תרבות, גלית והבה-שאשו,
אורחות ואורחים יקרים מהארץ ומהעולם,
קהל נכבד,
כבוד גדול לפתוח כאן בירושלים את פסטיבל ישראל לאומנויות, המתקיים זו השנה החמישים ושש, הפעם לזכרו של מיכה לבינסון הבמאי הדגול שהיה מנהלו של הפסטיבל.
לפסטיבל ישראל יש מעמד מיוחד משלו: הפסטיבל הזה מבטא את היצירה המקורית המתרחשת כאן בארץ, ומקיים דיאלוג אומנותי מפרה עם עמים ותרבויות אחרות.
שמחתי לשמוע על רשת הפסטיבלים החדשה, שהשיק ארגון הפסטיבלים האירופי, ואני רוצה לברך אותך, אייל שר, מנכ"ל הפסטיבל, ואת כל הצוות המקצועי והמסור, על החלטת חבר השופטים של הארגון האירופי, לצרף את פסטיבל ישראל לרשת הזו. התשבחות להן זכיתם מהשופטים הן ביטוי לאיכות הגבוהה של היצירה אותה אתם מובילים. כל הכבוד לכם !
גם היקף התקציב של משרדי המושקע בפסטיבל גדל משמעותית בשנתיים האחרונות, ואני בטוחה שאורחי הפסטיבל מהארץ ומחו"ל, ייהנו גם השנה מפירות העבודה שלכם.
אורחים יקרים, משתתפי הפסטיבל,
אין מיקום מתאים יותר לפסטיבל ישראל מאשר העיר ירושלים, כאן מול חומות העיר העתיקה. ואין זמן מתאים יותר מהשנה הזו - יובל שנים לשחרורה של העיר על-ידי חיילינו ולאיחודה.
ירושלים, עיר הבירה של העם היהודי, היא דוגמה יוצאת דופן בתולדות העמים לעוצמתה של האומנות. איך אפשר להסביר את הקשר העמוק שרוחש עַם לעיר, מטווח זמן של מאות שנים ובריחוק של אלפי קילומטרים?
לא מנהיגים פוליטיים ולא אנשי צבא, הובילו את העם היהודי חזרה לבירתו. מה שגרם ליהודים להתגעגע לפני 500, 100 ו-50 שנה לעיר שלא ראו מעולם, זו העובדה שאהבתם נחרתה באינספור שירים ותמונות, סמלים וטקסים. התרבות והיצירה האומנותית שימרו את הרגש העז כלפי ירושלים ונשאו אותו לכל מקום שיהודים היו שם. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", חמש מילים,
כן, רק חמש מילים, שנכתבו בשיר, הצליחו להחזיר אותנו לכאן, למקום שבו אימפריות גדולות וכל צבאותיהם לא שרדו.
זה קרה כי תרבות היא זהות, כי אומנות מספרת את סיפורה של חברה, את הסיפור שלנו, את השמחות והספקות, את הערכים ואת האמונות. לכן, אני מובילה, מראשית כהונתי, פעולות שונות לגיוון תרבות ולהנגשתה לכלל חלקי החברה; אני פועלת להקצאת תקציב למגזרים השונים ולאזורים שונים בארץ, כדי שכל הפרקים בסיפור הישראלי יסופרו.
ומאותה סיבה בדיוק, אני מתנגדת למימון יצירות הפוגעות בציבור, במדינת ישראל ובערכי היסוד שלה. אני מאמינה ב
חופש הביטוי ובחופש היצירה. אבוי לנו אם שלטון יאסור - על אומנות שאיננה תואמת את השקפת עולמו - מלהתקיים.
אבל כשם שאני תומכת בחופש הביטוי של האמן,
כך אני דוגלת בחופש המימון של המדינה. קופת הציבור איננה יכולה לעמוד לרשותם של אלה, שחופש הביטוי שלהם פוגע בציבור עצמו. הציבור חייב להיות סובלני כלפיהם, אך אין הוא חייב לתמוך ביצירות שלהם.
זה עניין עקרוני וצודק, שנמצא בדיונים משפטיים תקופה ארוכה, ואני מתכוונת לקדם אותו, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה בימים הקרובים. אני אומרת כאן את הדברים כי כך חשתי, כלפי מופעי המחול בעירום מלא, הנכללים בתוכנית הפסטיבל.
גבירותי ורבותי, הנהלת פסטיבל ישראל,
היו ישרים עם עצמכם, כולכם כמוני, יודעים היטב לעשות את האבחנה בין ציור בגלריה, פסל בתערוכה, סצנה חושפנית בסרט או בהצגה - לבין מופע שהשפה האומנותית שלו היא כולה עירום, שכולו פולחן לגוף האדם העירום.
אין סממן מובהק יותר לתרבות אנושית מן הבגד. התוצאה הראשונית ביותר של התבונה האנושית, של האכילה מעץ הדעת, היא הבושה על העירום ובעקבותיה הלבוש. העירום המלא איננו מקובל באף ציוויליזציה מפותחת, וחשיפה מלאה נחשבת בהקשרים אחרים לעבירה על החוק.
עירום מלא המוצג לראווה, במרכזו של מופע תרבות, הוא בעיני רבים מעשה שאיננו תרבותי בעליל, ואף פוגע בכבוד האדם ובצלמו.
מותר לציבור לחשוב כך!
תראו - יש לי חלום שאני מרבה לחלום כשרת התרבות: שלוחמי החרויות והערכים בארץ, יבינו, שיש ערכים נוספים מלבד הערכים שלהם - שאפשר להאמין שמופע עירום הוא פוגעני.
שלא כולם חייבים למחוא כפיים לכל פריצת גבול, רק משום שהיא כזו. שיש גבולות בסיסיים שהם מקודשים לחברה והיא רוצה בצדק לשמר אותם.
ישראל לא תהיה הראשונה שתנהג כך. ארצות הברית של אמריקה, עם המעמד המקודש והחוקתי של חופש הביטוי הקיים שם, הגדירה בחוק הפדרלי פגיעה בערכי החברה, כשיקול לגיטימי להימנעות ממימון ממשלתי. אגב - החוק שם תוקן בגלל תערוכות אומנותיות, שגרמו למחאה ציבורית בשל פגיעה ברגשות הציבור.
כפי שכתבתי לך, מנכ"ל הפסטיבל אייל שר, אין בדברי אלו הגבלה כלשהי על קיום המופעים הללו. מעולם לא בקשתי לבטל אותם, אך הודעתי לך שאין בכוונתי לממן אותם מכספי הציבור.
אני שמחה שמדובר ביוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל. האומנות הישראלית היא צעירה, רעננה ותוססת, ועם זאת היא מקיימת שיג ושיח פורה עם אוצרות התרבות העתיקים שלנו כעם.
אני מאחלת לכולנו פסטיבל מהנה ומרגש, מזמינה את האורחים שבאו מרחוק, בוודאי אורחינו מחו"ל, לבקר באתרים המתחדשים כאן בירושלים וברחבי הארץ כולה. יש לנו ארץ נהדרת. תודה רבה לכולם.
