בעוד הפיגוע במנצ'סטר לפני שבועיים הביא להתחזקותם של תרזה מיי והשמרנים בסקרים, הפיגוע בלונדון (4.6.17) עלול לגרום למפלגתה של ראש הממשלה להפסיד את הרוב המוחלט הזעום שיש לה בפרלמנט. באופן אבסורדי-משהו, בשני המקרים הסיבה היא מיי עצמה, וליתר דיוק - שש שנותיה כשרת הפנים, לפני שהחליפה בשנה שעברה את דייוויד קמרון.

אחרי הפיגוע הראשון, היו בציבור הבריטי שחיפשו ביטחון בדמותה של מי שמציגה את עצמה כ"גברת ביטחון" בזכות אותן שש שנים במשרד המופקד על המשטרה וביטחון הפנים. אבל אחרי הפיגוע השני החלו לעלות שאלות על תפקודה, ובעיקר - האם אזרחי בריטניה משלמים בדם על אותן שש שנים שלה במשרד הפנים. הנתון העיקרי הרודף את מיי: ירידה של 19.5% במספר השוטרים בקדנציה שלה, או אובדן של 46,700 אנשים שהבריטים רגילים לראות בכל פינה ולפנות אליהם בכל בעיה. כיום יש באנגליה ובוולס 122,859 שוטרים, לעומת שיא של 144,535 בשנת 2009.

מיי הסכימה לקיצוץ של 18% בתקציב המשטרה, ובאופן מאוד לא מפתיע - הירידה בכוח האדם הייתה כמעט זהה. זאת ועוד: ככל שהדבר יישמע בלתי יאמן לאוזניים ישראליות, הרוב המכריע של השוטרים הבריטים אינם חמושים בנשק חם, אלא רק באלה המסורתית בת מאות השנים. את המחבלים שביצעו את הפיגוע בגשר לונדון, חיסלו שוטרים בניידת משורינת - אחת מכמה אלפים כאלו שמפטרלות בערי בריטניה מאז הפיגועים בפריז בנובמבר 2015. אבל גם מספרם של השוטרים החמושים - המקבילה הבריטית לימ"ם - נמצא בירידה: 5,639 לעומת 6,796 ב-2010. מה שאומר, שאם מחבלים בוחרים באזור פחות הומה, או נהנים ממזל (מבחינתם) - הפיגועים יכולים להיות עוד יותר קטלניים.

העיתון גארדיאן מציין, שכבר ב-2010 הוזהרה מיי שהסכמתה לקיצוץ בתקציב המשטרה מהווה טעות שמרגרט תאצ'ר נמנעה ממנה. תאצ'ר הבינה, שיגיע רגע בו המדינה תסתמך - במשמרתה-שלה - על כחולי המדים. עם זאת, מדגיש העיתון, הגישה ההפוכה של מיי לא הייתה חסרת יסוד. לדבריה, הירידה החדה בשיעור הפשיעה מאז אמצע שנות ה-90, לא חייבה להמשיך ולהחזיק כוח משטרה כה גדול. הטענה הייתה, שאין קשר ישיר בין מספר השוטרים לבין שיעור הפשיעה. גישה זו הוכחה כנכונה, שכן שיעורי הפשיעה המשיכו לרדת גם אחרי הקיצוץ.

במקביל נראה היה, שהמאבק בטרור אינו מושפע מן הקיצוצים בתקציב, שכן היחידות המשטרתיות ללוחמה בטרור, שירות הביטחון הפנימי MI5 ויחידות אחרות לא נפגעו מן הקיצוץ. להפך: תקציביהן דווקא עלו. אלא ההתקפות בפריז באפריל 2016 העלו לראש סדר העדיפויות את השיטור מונע-הטרור - כפי שאנו מכירים מקרוב גם אצלנו, כאשר משטרת ישראל נדרשת לעסוק בביטחון על חשבון השיטור. קמרון התחייב להקציב יותר למשטרה החמושה, והוסיף לה 143 מיליון ליש"ט כדי לגייס עוד 1,500 איש עד 2021 - אלא שזה טיפה בים, כאשר מדברים על ערים כמו לונדון (9.75 מיליון תושבים), בירמינגהאם (2.5 מיליון) ומנצ'סטר (1.9 מיליון).

בסתיו 2015 הצליחה מיי לקבל ממשרד האוצר התחייבות שלא להמשיך ולקצץ בתקציב המשטרה; אם זה היה תלוי באוצר, התקציב היה יורד ב-20% נוספים ומקטין את כוחה של המשטרה בשליש לעומת העשור הקודם. האוצר אף הסכים לשמור על התקציב הקיים במונחי מזומן (אך לא במונחים מתואמים לאינפלציה, מה שאומר שחיקה של למעלה מ-2% בשנה). יש לציין, מדגיש גארדיאן, כי הלייבור דווקא דחף לקיצוץ של עוד 10% - כך שבהחלט ייתכן שהתעקשותה של מיי על מניעת קיצוץ נבעה בכלל משיקולים פוליטיים.

באותה עת הכירה ממשלת קמרון בכך, שלמעשה הפשע אינו מצטמצם אלא משנה את פניו ועובר לפשיעה אינטרנטית - מה שמחייב השקעה במשאבים מתאימים. אולם חלק מכוחות המשטרה המשיכו להרגיש את הלחצים התקציביים - במיוחד המשטרות העירוניות. ואלו בדיוק הכוחות שהבריטים רוצים שכעת יאפשרו להם להסתובב בחופשיות ברחובות הערים.