אם להסתמך על התקשורת העולמית, הרי שלפחות שלוש פעמים בתולדותיה שקלה מדינת ישראל את השימוש באופציה גרעינית לצורך הרתעת האויב הערבי, ובלבד כדי להבטיח בכך את עצם קיומה. על-פי אותם דיווחים ניתן, מן הסתם, להסיק שהאופציה הזו נשקלה לא רק ערב מלחמת ששת הימים, כפי שפורסם ממש זה עתה, אלא גם בשתי מלחמות אחרות, שבהן ארבה סכנה ממשית לקיום המדינה.
על-פי הערכות התקשורת הבינלאומית מסתבר שגם במלחמת יום כיפור שקלו ראש הממשלה,
גולדה מאיר, ושר הביטחון, משה דיין, את השימוש ב"ברירת שמשון", שלא הייתה אלא אפשרות הפעלתם של כלי הנשק הגרעיניים, כ"נשק יום הדין" וכמוצא אחרון למדינת ישראל, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים".
המקורות הזרים יודעים לספר שב-9 באוקטובר 1973, יום לאחר שנכשלה מתקפת הנגד של ישראל בחזית הדרום – מתקפה שכוונה להדוף את צבא-מצרים מערבה, מעבר לתעלת סואץ - התכנס דיון בלשכתה של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, כשמצב הרוח באותה ישיבה היה, לא בכדי, שפוף ומדוכדך. שהרי מלאי התחמושת והנשק של צה"ל הלכו ואזלו, האבידות בנפש היו כבדות, והייתה גם תחושה של תבוסה ואובדן.
"מחשבה מטורפת"
על-פי דיווחי המקורות הזרים, הרי שבאותו דיון התבטאה גולדה שיש לה "מחשבה מטורפת", שנתפרשה מאוחר יותר על-ידיהם כמימוש ראשוני של האופציה הגרעינית הישראלית, בשיתוף-פעולה מלא עם ארה"ב, בראשותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון. התקשורת הזרה ידעה לדווח שדיין, לעומתה, שדיבר בגלוי על "חורבן בית שלישי", העלה באותה ישיבה את אפשרות השימוש בנשק גרעיני כ"נשק האחרון של יום הדין". אלא שלדברי המקורות הזרים ירד בסופו של דבר העניין מן הפרק.
על-פי המקורות הזרים מסתבר שהייתה אפילו פעם נוספת, שבה עלתה אפשרות השימוש בנשק יום הדין של ישראל על הפרק. לדברי אותם מקורות היה זה במלחמת המפרץ 1991, בעת התקפת הסקאדים ששיגר שליטה של עירק,
סדאם חוסיין, לעבר ערי ישראל. המקורות הזרים מדווחים שבשבת שלאחר מטר הטילים השני שספגה המדינה, כשהיא יושבת באותה מלחמה באפס-מעשה - התכנסה הממשלה, בראשות
יצחק שמיר, לדיון-חרום על תגובה אפשרית.
התקשורת העולמית ידעה לדווח שבאותה ממשלה ישבו אז שרי ימין קיצוני, שנתנו בה את הטון הדומיננטי, כמו פרופ' יובל נאמן, פיזיקאי שהיה מעורב בתוכנית הגרעין של ישראל; רפאל (רפול) איתן ורחבעם (גנדי) זאבי, שתבעו תגובה חריפה מיידית, בכל האמצעים הצבאיים של ישראל, כולל כמובן נשק גרעיני. אלא שהיה זה, אליבא דאותם מקורות, לא אחר מאשר ראש הממשלה, יצחק שמיר, ימני בעצמו ולשעבר איש המוסד, שהתנגד לכל מעורבות ישראלית במלחמת המפרץ, וממילא טירפד בכך כל ניסיון של שימוש בנשק בלתי-קונבנציונלי על-ידי המדינה.
