לצייר שירה

על הקשר העמוק בין שירה-ציור-תיאטרון-קולנוע ושאר האמנויות עמדו רק בעשרות השנים האחרונות, כשהחלו ללמד את המקצוע שנקרא "ספרות השוואתית". האמנית הרב תחומית האמריקנית היהודיה פלורין סטטהיימר (1871-1944) שחיתה שנים בפאריס ונמנתה על חוג האמנים והיוצרים הגדולים של המאה העשרים, התיידדה עם רבים מהם, והושפעה במיוחד מהמשוררים והפילוסופים ביניהם סטפן מאלרמה ומרסל פרוסט. מימשה את המושג ספרות השוואתית כבר אז - בגיוון תחומי האמנות בהם יצרה. בתערוכתה המוצגת בג'ואיש מוזאון בניו-יורק, מלבבים את העין ציורים סימבוליסטיים-נאיביים, המתארים את חיי החברה בראשית המאה כמו תחרות יופי המוקדשת לבעל הקרקס פ.ט.בארנום, את הבילויים בחוף הים בהם הופיעו זמרים ורקדנים כושים, דיוקנאות אישיים ומשפחתיים בהם ניתן לראות את סגנון החיים של המשפחה הזו, כאשר לכול הדמויות צביון אחד - כתב ידה האישי. הדמויות תמיד מוארכות, פני כולן דומות, כולל דיוקן אמה ודיוקן המורה שלה, כשכל כוונתה הייתה לא לצייר מדויק וריאליסטי, להפך - סגנונה משוחרר ומעודן .והדגש הוא על המילה האחרונה.

פלורין נולדה למשפחה שנמנתה על קבוצה אקסקלוסיבית של משפחות האצולה היהודית-גרמנית-אמריקנית העשירה, כמו גוגנהיים, שטראוס, מורגנטאו ואלטשול. אביה היה בנקאי אמיד שעזב את הבית מוקדם, אך הודות לירושתה של אמה - הייתה פלורין עצמאית מבחינה כלכלית. משום כך התאפשר לה לסייר בעולם בכל מרכזי האמנות וללמוד שם: במינכן, אז התוודעה לסגנון ה"יוגנשפיל", ושם התאהבה בזרם הסימבוליסטי; ברומא, בוינה - שם התוודעה לציורי גוסטב קלימט, בספרד - שם הוקסמה מציורי טיציאן וולאסקז, בפאריס- שם חברה לפיקאסו וחבורתו, ובניו-יורק. כשתמיד היא לכודה בקסם השירה ובנסיונות המודרניסטים של סוב המאה ("לה בל אפוק").. עד מלחמת העולם הראשונה עשתה את מירב שנותיה בפאריס, ואז חזרה לניו-יורק, חיתה בקשר עמוק עם אמה ושתי אחיותיה, עמן גרה כל חייה בדירה ענקית במנהטן, כששלושת האחיות לא נישאו מעולם משום שהקדישו עצמן לאמן.

ה-JEWISH MUSEUM בניו-יורק מקדיש את תערוכותיו לנושאים או לאמנים יהודיים, גם ישראלים. ביניהם ראינו את תערוכות שאגאל, מאוריציו גוטליב (שציורו "בית הכנסת ביום כיפור" עיטר שנים רבות מאז ילדותי את אכסדרת הכניסה למוזאון ת"א, עד שהורד לקומת המרתף); את גדולי הקומיקסאים האמריקנים-יהודים שמסדרות ציוריהם לעיתוני הקומיקס נוצרו כל סדרות גיבורי העל; את אמן הפופארט לארי ריברס ועוד ועוד. הפעם מקדיש המוזאון את התערוכה שב"מייל המוזאונים" בשדרה החמישית לאמנית שכמעט נשכחה, אך רק עכשיו, לאחר 20 שנה שלא הוצגו עבודותיה - כשנחשף מיכלול יצירותיה בתחומים כה מגוונים של פיסול, ציור, מיתווים לתיאטרון, עיצוב תלבושות לתיאטרון - וכולם מלאי דמיון ויופי - רק כעת ניתן לעמוד על מלא יכולותיה ועושר יצירותיה. בתערוכה מוצגות יצירות מהשנים בין 1890 עד לסוף מלחמת העולם השנייה. החומרים בהם השתמשה לעיצוב התלבושות לתיאטרון ולאופרה, היו חדשניים כמו הצלופן, שהומצא ב-1912, אך גם אבנים יקרות, נייר, מתכות ובדים שונים. ברבגוניות הנועזת שלה בשילוב החומרים ביצירותיה היא חדשנית, כאשר רק חצי יובל אחרי כן הפך סגנונה למקובל באמנות.

תערוכה מעניינת שאינך יכול לעבור עליה ביעף או להחסיר ולו יצירה אחת, המוצבת בקומת הקרקע של המוזאון בבנין העתיק, המסוגנן והיפהפה. זאת - הודות לחלוקת עיצוב חלל הקומה לחללים רבים, המעניקים אינטימיות לציורים הכה אישיים ונוגעים.

יש כבוד לאמנים יהודיים.

במוזאון היהודי בשדרה החמישית פינת רח' 93. משם קל להמשיך לגוגנהיים, למטרופוליטן ועוד. עד ה-24 לספטמבר 2017.