במשך 70 שנה העניקו החברות הגדולות ביפן הגנה זו לזו. הן כרתו בריתות, הגיעו להסכמות לא-כתובות, ביצעו השקעות הדדיות, וכמובן – נחלצו לעזרה בעת צרה. הרשת הזאת זכתה לכינוי Japan Inc., או בעברית – יפן בע"מ. אבל כעת קורה משהו יוצא דופן לחלוטין, כותב פייננשל טיימס: החברות אינן מסייעות לטושיבה.

בשנה שעברה הפסידה טושיבה 9 מיליארד דולר – אחד ההפסדים הגדולים ביותר בתולדות הכלכלה היפנית. הסיבה העיקרית היא הרכישה הכושלת של חטיבת הכורים הגרעיניים של חברת ווסטינגהאוס בשנת 2006, כאשר טושיבה לא הצליחה בשנים האחרונות לעמוד בלוחות הזמנים ובתקציבים של בניית הכורים בדרום ארה"ב. בשנה שעברה החלה ווסטינגהאוס בהליכי פשיטת רגל וטושיבה נאלצה לבצע מחיקת ענק.

יפן בע"מ לא הצליחה לחלץ את טושיבה, ומדובר בהרבה יותר מאשר גורלה הנתון בערפל של אחת החברות הגדולות במדינה. ייתכן שהרשת כולה קורסת, אומר פייננשל טיימס. כל הרעיון היה: נסייע זה לזה בשעת הצורך וכולנו – כולל הבנקים והממשלה – נתגייס לעזרה. ומהי שעת צורך גדולה יותר מאשר הפסד של 9 מיליארד דולר? אבל במקרה של טושיבה – זה לא קרה.

מדובר בשינוי יסודי בדרך בה מתנהלים עסקים ביפן, אומרים אנליסטים. חברות שבעבר היו מצילות את טושיבה, מצויות כיום בלחצים פיננסיים משלהן, כולל הצורך להשקיע בחו"ל כדי לאזן את השוק המקומי המצטמק. ואילו רפורמות בממשל תאגידי מקשות על החברות לקבל החלטות בעייתיות ולבצע פעלולים פיננסיים. כיום נדרשות החברות היפניות להסביר לבעלי המניות את מהלכיהן, בניגוד לשלטון המוחלט שהיה למנהלים רק לפני שנים אחדות.

משרד המסחר והתעשיה היפני ניסה לארגן קונסורציום יפני-אמריקני, שירכוש מטושיבה את עסקי ה-flash memory שלה ב-20 מיליארד דולר – אך עד כה לא הסכימה אפילו חברת יפנית אחת להצטרף, למרות האזהרות מפני האפשרות שהידע הזה יפול לידי מתחרים אחרים באסיה (קרי: סין). הבעיה, למרבה האבסורד, הייתה דווקא בכך שהמשרד ביקש מהחברות המקומיות להשקיע פחות מ-100 מיליון דולר ברכישה. על סכום כזה קשה מאוד להרוויח, אומר יושימיצו קובאיאשי, דירקטור חיצוני בטושיבה.

שקיעת יפן בע"מ נובעת גם ממדיניות ממשלתו של שיזו אבה, המבקשת להקטין את האחזקות ההדדיות של חברות יפניות זו במניותיה של זו. בשנת 1990 הסתכמו אחזקות צולבות אלו ב-34% מכלל המניות; בשנת 2015 הן היו 10.3% בלבד. ואילו הבנקים הגדולים של יפן צפויים להפחית בשנים הקרובות את אחזקותיהם הריאליות ב-30%-20%. וכאשר אין מניות ואין מה להרוויח וגם אין יותר מדי מה להפסיד – ברור שהמוטיבציה להשקיע כסף טוב אחרי כסף רע, יורדת בצורה משמעותית.

התופעה הזאת אינה בהכרח שלילית, אומר פרופ' אקירה קוואמוטו. כאשר מנהלים יודעים שהממשלה ועמיתים יושיעו אותם, נוצר סיכון מוסרי: הם פחות זהירים ויותר קלי דעת בקבלת ההחלטות. המקרה של טושיבה עשוי ללמד אותם, שיהיה עליהם להתמודד בעצמם עם קשיים מעשה ידיהם. מדובר לכל הפחות בקריאת אזהרה: אתם תקבלו הרבה פחות עזרה מכפי שנדמה לכם.