פולמוס אישי

עם הדחתי מישראל היום קיבלתי זרם גובר של תגובות שמלכתחילה לא הייתי צריך לעבוד בעיתון זה. אני מכבד בעלי דעה זו, אך חולק עליהם. ממילא, כל הקריאות ל"חשבון נפש" ול"חרטה" אינן מקובלות עליי.

חלק מהטיעונים שקריים (כגון שהשתכרתי כ-100,000 ש"ח בחודש. אפילו לא סכום קרוב לזה. הייתי שמח לו הייתה זו טענת אמת). אחרים נחלקים בין מרושעים לבין הגונים, אך גם טועים.

טענה אחת היא שהייתי "עלה תאנה" לעיתון. זו טענה מחמיאה (ואיני ראוי לה). כאילו משקלי המקצועי כה רב שבהבל פי ובמקלדת ישנה יש בכוחי להעניק לעיתון כלשהו לגיטימציה. אך נניח שאכן הייתי "עלה תאנה", עדיין עומדת לדיון השאלה מה היה משקל-הנגד (אגב, במקום בו נדרשים לעלה תאנה יש עדיין מידה של בושה מפני חשיפת הערווה המקצועית. כאשר תולשים את עלה התאנה הרי זה סימן להתדרדרות נוספת, כבר לא מתביישים).

משקל הנגד עוסק בסוגיה מה כתבתי בישראל היום. הרשעים או בעלי הזיכרון הקצר טוענים כי רק לאחרונה התחלתי למתוח ביקורת על בנימין נתניהו. לא מיניה ולא מקצתיה. כאשר רביב דרוקר פרסם את הידיעות המרעישות הראשונות על משפחת נתניהו כתבתי בישראל היום כי העובדות המתוארות על -ידו מקוממות (ובו ביום חיזקתי זאת בראיון מול עורך הדין דוד שמרון בתוכניתה הרדיופונית של אילה חסון, ונתניהו נזעק ושוחח עמי בדחיפות מרוסיה בה עשה בביקור מדיני). זכור לי גם כי מתחתי עליו ביקורת שהטיל על משה כחלון תפקיד עתידי בתחום השיכון לצורכי הבחירות שלו שפורסם בו-ביום בעיתון; ושפרשתי ממועמדותי לפרס ישראל מפני שביבי הדיח חברי ועדות בחירה לאחר שכבר התמנו; וזו הייתה רק ההתחלה.

בעיקרו של דבר, שיאי המחלוקת היו כשניסה לשכנעני לא לתמוך בבחירת ראובן (רובי) ריבלין לנשיא המדינה אלא שנחוץ לבטל את המוסד, וכשתקפתי בחריפות את יחסו לנשיא ברק אובמה בבואו לנאום בקונגרס כגנב-בלילה. אז גם האשים אותי כאילו לא אכפת לי שאירן תהיה מגורענת.

ברור שלא ביקרתיו בכל עניין. היו לו הישגים, בהם החלק הראשון במסעו המדיני שהגביר את הסנקציות על אירן, שניהל עם אהוד ברק; מתיחת גדר ההפרדה עם מצרים שהחדילה את חדירת המסתננים מאפריקה; ניהול מחושב ולא מתלהם של מבצע צוק איתן עם משה יעלון ובני גנץ; ומאמצו לזרז את שאיבת הגז מן הים היו נושאים בהם תמכתי בו לגופו של עניין, וכך אנהג תמיד.

אך בסופו של דבר פורסמו בישראל היום מאות קטעים בהם מתחתי ביקורת על נתניהו ועל הממשלה שהוא עומד בראשה ואחראי ליוזמותיה. מאות אלפי קוראי העיתון קראו בטוריי ביקורת חריפה על התנכלותה של הממשלה לשלטון החוק ולמעמד בית המשפט העליון ועתה באורח ייחודי לבג"ץ; והתנגדות למחיקת השפה הערבית ממעמדה השווה בישראל על-פי חוק הלאום; והתנגדות חריפה לחוק ההסדרה; והסתייגות מהריקוד המופרך כמו סביב עגל הזהב לרגל עליית דונלד טראמפ לשלטון. בסך-הכל כמה מאות מאמרים וקטעי ביקורת במשך כחמש שנים.

מי שכותב עתה בטעות או ברשעות כי רק פרשתי מישראל היום ופתחתי בביקורת על נתניהו, מעוות את המציאות. בגלל ביקורת רציפה שמתחתי עליו מאז 2011 לערך הודחתי מהעיתון, ולא להפך.

הרי ברור כי היה לחץ לפטרני (ועמי עמיתי שהוא נסיך העיתונות החוקרת מרדכי גילת). הפתק של נתן אשל - האיש הזכור בעיקר כצלם חובב בלשכת ראש הממשלה - נקב גם בשמי כמי שאינם מקבלים את המרות של הפוליטרוקים. זה אשל שהיה ונשאר כה מקורב ומוציא-ומביא אצל בנימין ושרה. זו ההוכחה שבלשכת ראש הממשלה רצו לראות בהדחתי (הוזכרו גם גילת ועמוס רגב. הפתק נחשף ופורסם בתוכניתה של ד"ר אילנה דיין "עובדה".)

כאשר בועז ביסמוט עטף אותי במחמאות ("שימן אותי" בעגה) ולפתע הודיע לי על ביטול ההסכם החתום בינינו הוא ניסה "לעבוד עליי" ולומר לי כי זאת בשל קיצוצי תקציב. בו במקום הצעתי לו לדון בהפחתת שכרי והוא נבהל שמא אשאר בעיתון ואמר דבר הבל כי אני מכובד מדי מכדי שיפחיתו משכרי (ולכן יש לבטל את כל שכרי?).

זה לא היה על כסף. זה היה בגלל הביקורת על נתניהו. כך בדיוק אירע גם עם מרדכי גילת, שהציע להפחית כדי 60% משכרו. הוא פוטר מפני שדרבן וכתב למען האצת החקירות נגד נתניהו, והסחבת בהגשת כתב אישום בפרשת המעונות, לא על כסף.

כמה ימים לאחר הדחתי - שהיא לי, בעיניי, כצל"ש - פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה כי ידם של בני הזוג נתניהו לא הייתה בהדחתי. אחר-כך טלפן אליי איש נשוא-פנים בשמו להודיע כי נתניהו ורעייתו לא היו בסיפור. השליח אמר כי התנה את העברת המסר אליי בכך שגם נתניהו יטלפן אליי. זה לא קרה עד לרגע זה. גם אין צורך שיקרה. איש באמונתו (או בחוסר אמונו) יחיה.

כאשר רבו השקרים והעיוותים וההטיות בתיאור עמדת דוד בן-גוריון במה שנקרא "עסק הביש" פרסם בן-גוריון ספר שנקרא "דברים כהווייתם". הריני שואל ממנו שתי מלים אלה לסיכום קטע זה.