ביום שישי 9.6 הצטרפתי ליוזמה של תנועת "אנשי גבול", שניצבו מאחורי חומות כלא 4 בצריפין, והשמיעו באמצעות רם קול קריאות עידוד לסרבנית המצפון עתליה בן אבא, הסופרת כבר 100 ימים בכלא, כשכל חטאה - אי-נכונותה לשתף פעולה עם צבא הכובש עם אחר ושולט בחייו.
אינני מכיר את עתליה בן אבא, התוודעתי אליה רק ממה שכתב עליה אחיה אמיתי, ששרת בצבא. האח הגאה באחותו כותב על עתליה, שבסיום לימודיה התיכוניים יצאה לשנת שירות, בה עבדה עם נוער. בשנת השירות ראתה עתליה במו עיניה את מציאות ההפרדה בירושלים המזרחית ובהר חברון. הצטרפה ללווי רועים וחקלאים פלשתינים בבקעת הירדן ובדרום הר חברון. אחיה גאה באחותו, שהצטרפה למאבק נגד הריסות בתים המונית של פלשתינים בהר חברון ובבקעת הירדן.
מצער אותי, שהחברה הישראלית אדישה למה שמסעיר את עתליה לנוכח גילויי טיהור אתני המתבצעים בבקעת הירדן, בה חיים כיום כ-90% פלשתינים ו-10%
מתנחלים. ישראל באמצעות הצבא, בו מסרבת עתליה לשרת, עושה הכל כדי שפלשתינים יעדיפו לצאת מרצונם מהבקעה בשטח C לעבר שטחי A ו-B. חלוקת המים בבקעה היא מכוונת ברובה לאותם 10% מתנחלים הזוכים ב-90% ממקורות המים, ו-90% פלשתינים נאלצים להסתפק ב-10% מהמים, שהם למעשה מכת מוות לרועים ולעובדי האדמה בבקעה הלוהטת מחום בחודשי הקיץ. אני גאה בצעירה בת 19, שעושה מה שלי לא היה אומץ לעשות בשנים הרבות של שרות מילואים באותם השטחים.
אינני מכיר את עתליה בן אבא. בימים אלו, כשאני פוסע את צעדי הראשונים בפתחו של העשור התשיעי לחיי, אני מבקש להביע את מלוא הערכתי למה שכתבה עתליה: "הבחירה שלי היא לסרב לשתף פעולה עם הכיבוש ועם רמיסת האנושיות שכרוכה בו... נשפטתי בשל סירובי להתגייס מטעמי התנגדות לכיבוש, אינני יודעת מתי ישחררו אותי וירשו לי סוף סוך לעשות שירות לאומי....".
אני מקדיש את השיר "שלום כתה א'", שנכתב בהיותי מגויס לשרות מילואים כחייל כובש במלחמת לבנון בשנת 1982. חייל שהיה שותף להתבהמותה של פלוגה צה"לית בעת מלחמת כיבוש. חייל, שלא היה לו האומץ לעשות את מה שעושה עתליה, והיא משלמת על כך מחיר יקר בין כותלי כלא 4.
שָלוֹם כִּתָּה אָלֶף בֹּקֶר מַחֲוִיר בְּחַשְׁרַת מַיִם עֲבֵי שְׁחָקִים
אוֹסֵף בְּחֵיקוֹ נְגוֹהוֹת כְּרוּתוֹת מִשֶּׁמֶשׁ סוֹעֲרָה
פּוֹרֵס שְׁעוֹת לַיְלָה נִמְלָטוֹת מֵהֶמְיַת יְגוֹנָן
בְּפוֹגְשׁוֹ אוֹתִי יָשֵׁן בְּשַׁק שֵׁינָה
בְּכִתָּה אָלֶף שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר הַשִּׁיעִי בְּבָזוּרִיָּה.
בֹּקֶר דָּמוּעַ צִפָּה לִפְגּוֹשׁ הֶמְיַת יְלָדִים
סְדוּרִים עַל סַפְסָלִים דְּהוּיִים
רְכוּנִים עַל מַחְבָּרוֹת וּסְפָרִים -
מָצָא אֶת רוֹבִי מֵעַל לְמַרְאשׁוֹתַי
שָׁעוּן עַל הַלּוּחַ הַיָּרוֹק
נוֹעֵץ אֶת לוֹעוֹ בַּבְּרָכָה הַתָּמָה שֶׁשָּׁרְדָה -
"בֹּקֶר טוֹב כִּתָּה אָלֶף".
בַּחוּץ - מֵעֵבֶר לַגָּדֵר דְּכִי פַּחֲדֵי יְלָדִים
אֲסוּפִים בְּכַבְלֵי שְׁתִיקָה
צוֹפִים בְּלוֹעֵי רוֹבִים
הַנִּשְׁקָפִים מֵחַלּוֹן כִּתָּה אָלֶף
יוֹם אַחַר יוֹם
שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ
כַּךְ שִׁשִּׁים יְמֵי מִילוּאִים מְקֻלָּלִים
בְּמִלְחָמָה שֶׁבָּרָא הַשָּׁטָן.
הַיּוֹם -
אַחֲרי שֶׁחִלַּלְתִּי מִקְדָּשָׁם
שֶׁל יַלְדֵי כִּתָּה אָלֶף
בְּבֵית הַסֵּפֶר הַשִּׁיעִי בְּבָזוּרִיָּה
חוֹזֵר אֵלַי בֹּקֶר זוֹרֵחַ עַל הָהָר
נוֹשֵׁא בִּטְלָלָיו צְחוֹר יוֹנִים
מְשַׁחֲרִים אֶל קֶרֶן חַמָּה -
שֶׁלְפֶתַע נָסוּ מִסִרְחוֹן מַחֲרָאוֹת
שֶׁל חַיָּלֵי פְּלוּגָה אָלֶף
שֶׁטֶּרֶם שִׁיבָתָם הַבַּיְתָה
חִרְבְּנוּ בְּכָל פִּנָּה בְּכִתָּה אָלֶף
בְּבֵית הַסֵּפֶר הַשִּׁיעִי בְּבָזוּרִיָּה.
