ספקולציות, מנטרות, "ואופיום להמונים"

מותר לסבור שאהוד ברק אינו צריך לחזור לפוליטיקה. מותר לחשוב שתקופת כהונתו של ברק כראש לא הייתה מהמוצלחות ביותר. איש איש והעדפותיו. איש איש ודעותיו. אלא שהיושר האינטלקטואלי והיושרה הפנימית של האדם מחייבים אותו להיצמד לעובדות, ולעובדות בלבד, בעת שהוא מעלה את טיעוניו מדוע עדיף שברק לא יחזור לפוליטיקה. בהקשר זה, אומר בעדינות ובנימוס: אין במאמרו של עמי דור און שהוזכר לעיל, עובדות, אמיתות או הוכחות חותכות לטיעוניו. המאמר הוא מאמר ספקולטיבי, רווי בהערכות בלתי מבוססות, חזרה על מנטרות שנשמעו בעבר ושבינן לבין העובדות ההיסטוריות אין ולא כלום.

כותב דור און: "הגנרל אהוד ברק ממתין, בצניעות מעושה, שעם-ישראל יקרא לו לחזור ולשרת את מולדתו, אבל רק "אם זה באמת-באמת הכרחי". ברק חושב שתרחיש כזה אפשרי כיוון שהוא משוכנע שהעם הוא שטעה כאשר הרחיק אותו מהשלטון ואילו הוא, הלוחם המעוטר ביותר בצה"ל, מעולם לא שגה". לפי מיטב ידיעתי, מאז פרישתו מהפוליטיקה, לא הייתה כל התבטאות של ברק על כוונותיו לחזור לפוליטיקה. ההפך הוא הנכון. באין ספור ראיונות בתקשורת ברק חזר וטען שאין בכוונתו לחזור לפוליטיקה. יתרה מזו; לפי מיטב ידיעתי ברק לא הודיע שהוא מצטרף למפלגה כלשהי או מקים מפלגה חדשה. בר און לא ימצא התבטאות כזו. אז מאיפה בר און יודע ש"הגנרל אהוד ברק ממתין, בצניעות מעושה, שעם-ישראל יקרא לו לחזור ולשרת את מולדתו". אם דור און קורא מחשבות כי אז הוא ניחן ביכולות על-טבעיות. ברור שהמדובר כאן בספקולציה נמוכה ותו לא. אין כאן כל עובדה ממשית.

ממשיך בר און וכותב: "הוא (ברק!) המאיס את עצמו על הציבור כיוון שהתייחס אל המדינה ואל תושביה כאל מכשיר פוליטי שכל ייעודו לממש את מה שהוא, הגנרל ברק, החליט שטוב להם". זו "הטלת אשם" כבדה על מנהיג פוליטי. אהוד ברק ניסה בתקופת היותו ראש ממשלה לפעול לפי מיטב הבנתו ויכולותיו כדי להיטיב עם העם. על-פי דור און זהו מעשה ממש מגונה. מנהיגים לא נבחרו כדי להוביל, כדי להנהיג את העמים, אלא כדי שהעמים ינהיגו את המנהיג. זהו הגיון בלתי מוכר לי, לצערי הרב. ברור שברק ניסה, כמו כל מנהיג אחר, לנהל מדיניות כפי הבנתו על-פי המנדט שקיבל מהעם. כך בכל מדינה דמוקרטית. מנהיגים ההולכים רק לפי הנהי והבכי של חלקים מן העם, הם לא מנהיגים אלא מונהגים. סוג כזה יש לנו למכביר. על-פי ההיגיון של דור און בן-גוריון הפר את חוזהו עם העם כי הרי לא עשה מה שהעם רוצה אלא מה שהוא חשב שטוב לעם: הקים את ישראל, הקים את צבא, קלט עליה וכד'. עבור כל אלה היה צריך לקבל החלטות בלתי פופולריות בעליל, ובן גוריון עשה זאת למרות הכל.

בהמשך מאמרו מטיל דור און את הפצצה: "ברק, 'האחד והיחיד בדורו' בעיני עצמו, החליט שהכי טוב לישראל שכמעט כל "השטחים הכבושים" יוחזרו לשליטת ממלכת הטרור; הגנרל ברק היה משוכנע, ואל תתקנו אותו אם הוא טועה, שצריכה לקום מדינה פלשתינית על כל השטח שהיה מוכן להחזיר לידי ארגוני הטרור ושבירתה תהיה ירושלים. שהרי מה הם ירושלים והכותל המערבי בשביל ברק אם לא אוסף של נכסי נדל"ן עתיקי ימים; האסטרטג ברק היה מוכן לפרק ללא דיחוי את ההתנחלויות שממשלות ישראל, מכל גוני הקשת הפוליטית, העלו על "אדמת אבותינו"; וכדי להוסיף חטא על פשע היה גנרל ברק משוכנע ברמ"ח ושס"ה, כי טוב תעשה ישראל אם תעניק לערבים את "זכות השיבה". הוא ראה באפשרות החזרה הזו "זכות" של הערבים אך סירב להבין שהמשמעות של מימוש תביעה זו היא חורבן-ישראל".

ניסיונות חוזרים ונשנים

לא זו בלבד שלא היה ולא נברא אלא אף לא אבק של אמת בדברי הפובליציסט דור און. לפי מיטב ידיעתי והיכרותי את המסמכים המותרים לפרסום באשר למו"מ שניהל ברק עם ערפאת מעולם ברק לא הסכים לתת לפלשתינים את ירושלים. מעולם. לכל היותר, ברק היה מוכן לתת לפלשתינים "ריבונות האל" (כך במסמכים והפרוטוקולים) בהר-הבית ולא ריבונות מדינית. יותר מפעם אחת הבהיר ברק שאין מה לדבר על ירושלים בריבונות פלשתינית. כך ברק באמירה ברורה למוחמד דחלאן, ראש המנגנון המסכל הפלשתיני, בעת הדיונים על עתיד ירושלים: "אתם מנהלים את העניינים הפנימיים (הדתיים, צ.ר.) כמוסכם, ולנו יש ריבות על קודשי האומה שלנו". כמובן שדחלאן דחה על הסף את מה שברק הציע. איפה ישנה כאן התייחסות נדל"נית של ברק לכותל ולקודשי ישראל?

בהמשך המו"מ לגבי ירושלים, ולאחר ניסיונות חוזרים ונשנים של אנשי צוותו של ברק להגיע להסכמות, ניסיונות שכשלו, סיכם ברק: "הבעיה הייתה מה יהיה הגבול שאליו נגיע בדיון מול ערפאת. לא ממש סוכם שם משהו ספציפי, אבל מובן שבלי נכונות לתת להם חלק מהשכונות החיצוניות לירושלים, כדי שיוכל לומר שקיבל חלק מירושלים ה"סו קולד" ריבונות, אבל גם זה לא הספיק לו. וזה חוזר לדפוס הקבוע". אז היכן כאן הוויתור של ברק על ירושלים, קודשי ישראל ומיני המצאות אחרות? הנה דברי פונדק ואריאלי על מה שקרה לאחר שערפאת חזר בו מהצעות טריטוריאליות מסוימות: "בדיעבד הסתבר שערפאת התכחש לאמירה זאת, ככל הנראה בעקבות הבנתו שברק אינו מקבל את הפתרון המוצע בירושלים ואינו מוכן לקבל את עקרון חילופי השטחים". הדברים ברורים מאוד.

בשום שלב ברק לא הסכים לשום נוסחה שבה כל השטחים, 100%, מוחזרים לפלשתינים. כך במאמרם של ד"ר פונדק ושאול אריאלי העוסק במו"מ: "סירובו של ברק היה עקרוני, וללא הגיון או סיבה ברורים: הפלשתינים לא יקבלו 100% מהשטח". זו הייתה עמדתו של ברק עד סיום כהונתו כראש ממשלה. ואם לא די בכך, הנה דברים שאמר שלמה בן עמי לאחר התעקשותו של ברק לא לוותר על עמדתו גם כשהיה סיכוי גבוה מאוד לפיצוץ השיחות: "בן עמי אף קובע מפורשות, ומודה שבאותה ישיבה מפורסמת שבה "הפך הנשיא (קלינטון) את השולחן על אבו עלא" והאשים את הפלשתינים בהיעדר"Good Faith" הציגו הישראלים מפה חדשה "שהייתה בה בפירוש הרעה בהשוואה למפות קודמות שלנו. אהוד הוסיף למפה הזאת 3% נוספים של סיפוח ותקע 'אצבעות' סיפוח בלב הגדה כדי לכלול גם את קדומים, עלי, בית-אל ועופרה. לא הייתי שלם עם המפה שהצגתי, אם כי כמובן מילאתי את הוראותיו של אהוד". אז איפה הוויתור של ברק על כל השטחים? המדובר בבדיות.

קיימים מקורות רבים בהם מופיעה העמדה הישראלית במלואה: 90%-92% בלבד משטחי יהודה ושומרון, הווה אומר גושי ההתיישבות הגדולים נותרים בידי ישראל. אם דור און יכול להמציא מסמך בו ברק הסכים למסור 100% של שטחי יהודה ושומרון ואת מזרח ירושלים, יהיה זה שירות שלא יסולא בפז למען אמיתותיהן של תולדות המו"מ בין ברק לבין ערפאת. הערכה מושכלת: לא יימצא מסמך כזה. ההפך הוא הנכון. ברק היה מוכן "לפוצץ" את המפגש המשולש למורת רוחם של האמריקנים. לא היה זה תרגיל במו"מ, על-פי מיטב הבנתי את המסמכים והעדויות. בגלל כל אלה ועוד רבים אחרים, אומר זאת בזהירות רבה: מי שמטיל על ברק אשמה שמא היה מוכן לוותר על הכל, כולל מזרח ירושלים, חובת ההוכחה עליו באמצעות מסמכים ולא שמועות נוסח "מקורבים".

כותב דור און: "כדי להוסיף חטא על פשע היה גנרל ברק משוכנע ברמ"ח ושס"ה, כי טוב תעשה ישראל אם תעניק לערבים את "זכות השיבה". הוא ראה באפשרות החזרה הזו "זכות" של הערבים אך סירב להבין שהמשמעות של מימוש תביעה זו היא חורבן-ישראל". אומר כך: על סמך ידיעותיי על כל המו"מ שניהל ברק עם הפלשתינים, מעולם ברק לא היה מוכן להעניק לפלשתינים זכות שיבה. מעולם. הראיה: אמנון ליפקין-שחק ועודד ערן שהיו שותפים בשיחות והיו נוכחים בעת שהשיחות התפוצצו, ניסו להרגיע את ברק תוך שהם טוענים שלא בגלל סירובו המוחלט של ברק להיענות לדרישה של הפלשתינים לזכות שיבה התפוצצו השיחות אלא גם בגלל נושאים אחרים. ברק לא קיבל את הערכתם. המקום צר מלהכיל את תיאור ההתרחשות בסוגיה זו בקיימפ דויד. יתכבד דור און לקרוא את מסמכים הרלוונטיים וייווכח שלקביעתו במאמר אין כל אחיזה במציאות.

כל שאר הדברים במאמרו של דור און אינם אלא "אבחנות" פסיכולוגיות בלתי מקצועיות בעליל. חבל. מותר לברק כאדם פרטי לצייץ כל מה שלדעתו חשוב. הוא אינו אישיות ציבורית כיום ואינו כפוף לתקנונים ז'דנוביסטיים. לראות בכך פגם שאדם מן היישוב מצייץ או מפרשן על-פי מיטב הבנתו את המציאות, זו גוזמה. עדיין מותר לאיש פרטי למתוח ביקורת על הממשלה ועל העומד בראשה. להפוך את ברק לעוכר ישראל או כמי שהיה מוכן למכור את נכסיה, זו פיקציה.