יצא לי מספר פעמים לטוס ארצה בחברה של אמריקנים, לרוב יהודים חובשי כיפות, שהיו מעורבים במערכות הבחירות בארץ. יועצים מסוג זה או אחר, שתמיד היו עסוקים בצורה מרשימה, שכן גורל האומה היהודית, כך הסתבר, מונח בידיהם. כמובן שהם טסו רק ב
מחלקה ראשונה (או נאלצו להסתפק במחלקת עסקים כשלא הייתה מחלקה ראשונה), ואיני זוכר אם הם דחו את הקוויאר או הסרטנים במנה הראשונה.
נתניהו מהלך כמעט עשור סומך ידיו על יהדות ניו-יורק. משם מגיע הכסף הגדול התומך בו (כמו גם ממיאמי, לאס וגאס ומספר ערים נוספות), ושם צבא של יועצים, אוגדות אוגדות, כל אחד עושה פלאים וכולם גם יחד יושבים להם בניו-יורק ומנהלים משם את העולם. נוח הדבר מאד. מרחק הטיסה לא מכביד מדי. ניו-יורק קרובה למוקד הכוח של וושינגטון הבירה. להרבה ישראלים זה הבית השני (או הראשון), ארץ ההזדמנויות בהתגלמותה. הנה, גורדי שחקים אלו בבעלות ישראלית, ואפילו ״פשוטי העם״ מישראל מושקעים ב״ריל-אסטייט״ או בוול סטריט, ומכאן מתפשטים לכל עבר בהשקעותיהם.
בניו-יורק גם כסף גדול, ומשם זורם כסף לארץ בצורה שאפילו לוס אנג׳לס הייתה מחווירה. נזכר אני בשני מקרים, האחד של בי״ח סורוקה בנגב, ששנים מרופאיו היו בלוס אנג׳לס לתקופה של שנתיים. באותו זמן היו בביה״ח המרכזי בבירת הנגב רק שתי מכונות MRI, וגם הן מסוג כה מיושן שהרבה לא ניתן היה להפיק מהן. ניסו הרופאים לגייס כסף כאן בלוס אנג׳לס, אך לא עלה הדבר בידם. בניו-יורק, לעומת זאת, גויסו הכספים עד מהרה (מאז השתנו התנאים בארץ, ומשרד הבריאות דואג למכונות אלו, כך שהצורך בתורמים מחו״ל נעלם).
בניו-יורק מבוסס היום מרכז הפעילות של ארגון ״החיילים שלנו מדברים״. בשנים הראשונות הארגון שהוקם על-ידי בנג׳מין אנתוני פעל כמעט בחשאיות ונתמך פרוטות מכאן ופרוטות משם, עד שהגיעה פעילה מניו-יורק ולקחה את שרביט המנהיגות. הגוף התרחב, התבסס ותקציבו הפך למכובד. בניו-יורק גם היה קונסול פעיל במיוחד, עידו אהרוני, שמאז הועלה לדרגת שגריר, זכתה מדינת ישראל בשנות כהונתו בפעילות בלתי פוסקת למען ישראל והיהודים. הדי הפעילות והזמנות בקצב מסחרר ממש הגיעו עד הלום, לקצה החוף שמנגד.
עשיר ופעיל
בניו-יורק פילנטרופ יהודי, איש עשיר שהקים גוף משלו שלא למטרות רווח, והוא נראה בארץ בכל הזדמנות אפשרית, פה עם ראש הממשלה, שם עם שרים בכירים, וכולם, כך נראה רצים אחריו. מסתבר שלאותו איש עשיר ופעיל יש בן דוד עשיר פי כמה וכמה, שגר בדרום קליפורניה, והוא הרבה יותר נחבא אל הכלים. לפני שנים מספר הוא בנה בית פאר בארץ, והוא מחלק זמנו בין ישראל, אנגליה וארה״ב, אך לעיתים רחוקות בלבד יתקל מישהו בשמו או בתמונתו, ההפוך הגמור מאותו בן דוד בניו-יורק עבורו פרסומת תמידית והערצה של פשוטי העם הם אוויר לנשימה.
כיוון שבן הדוד מכאן ואני מכירים, התבקשתי לארח את בן הדוד מניו-יורק עת הגיע לגיחה ללוס אנג׳לס ללמוד את פני השטח. הארגון שהקים, אותה חית מחמד ושעשועים לשעות הפנאי, מנסה להתפשט מערבה, לטריטוריות חדשות, ושמה של העיר לוס אנג׳לס יצא למרחקים כמכונה הפולטת כסף, מעין כספומט שנשבר. כמו כל הבאים לכאן, הוא עלה לרגל ביום ראשון בבוקר להציג את ארגונו בפני הקבוצה שנפגשת בקנטר׳ס דלי שבשדרות פיירפקס, פעם מעוזה של הקהילה היהודית. הקהילה עברה משם. חלק מהפילנטרופים שהיוו את גרעין הקבוצה כבר נפטר, אך העלייה לרגל נמשכת. לפחות עדין ניתן לראות את ההיסטוריה היהודית של לוס אנג׳לס, מ-1850 ועד-1984 על לוחות הבניין.
הייתה זו אחת הפעמים היחידות שהגוף המציג חולש על מילארד דולר או יותר ומוציא מדי שנה מאות אלפי דולרים על השתתפות בארוחות ואירוח בדירתו. מדוע היה זקוק הוא להגיע לכאן לגייס כספים נוספים נבצר מהבנתי, אך עד היום זוכר אני את אחד מהפילנתרופים המקומיים שכל כך ״נדלק״ מהרעיון שהוא עזב את כל שעשה בכדי לעזור לקידום הפעילות.
מאז לא קרה כלום. הפילנתרופ המקומי הרים ידיו והיום עסוק הוא בבריאותו האישית ובנכדיו. בן-הדוד מניו-יורק לא חזר לכאן, שכן שם יש כר פורה מאוד של פעילות, וההתלהבות המקומית אינה כה גדולה, קרי, הכסף מכאן לא זרם כמצופה. לא הבין אותו אדם מהגיחות שלו לכאן שכמעט אין אדם או גוף בארץ שלא מגיעים לכאן לבקש כסף, ואין אנו זקוקים לניו-יורק בכדי להיות מעורבים באופן פעיל בארץ. תודה, אך גורמים חיצוניים אינם נחוצים לגשר במקום בו קיימת אוטוסטרדה מהירה, עם מסלולים כה רבים שהנשימה נעתקת.
מילת קסמים
שמה של לוס אנג׳לס מגיע למרחקים, ובניו-יורק השם מתגלגל על קצה הלשון, מתערבב בטעמים המקומיים. הלשון מעבירה אותו ימינה ושמאלה, למטה ולמעלה, ושם, בניו-יורק, פשוט לא יכולים להתאפק: הנה כר דשן, הנה ארץ פוריה, הנה אזור בו מטילי זהב מוטלים ברחובות וניתן אם רק רוצים לאסוף אותם מתוך נחלים הזורמים בשלווה. איזו תמונה פסטורלית, איזו חדווה! רק הושט היד, ומלא מלוא חופניים זהב. אין צורך להתאמץ, אפילו לא צריך מילת קסמים לפתוח את אוצרו של אלדין. הכל מונח, מחכה לניו-יורקים להגיע ולקחת.
זוכרים אתם את אותו בן דוד? כשהיה מגיע, הזמין כל פעם קבוצה לארוחה מפוארת. זאת בדיוק הוא עושה בארץ, ושם זה עובד. זוכר אני ארוחה פרטית עם ד״ר
יובל שטייניץ, יומיים לפני שהלה נהיה השר הבכיר בממשלתו הנכנסת של נתניהו. איזו הרגשה מיוחדת. כך שם, אבל כאן אין כל ייחודיות באירוח של אח״מים מהארץ (או מוושינגטון הבירה, או אפילו מעולם הבידור והקולנוע או המוזיקה). גם ארוחות פאר הן דבר שכה בשגרה, שטעמן הפך לנפוץ ונדוש, ובמקום שיהיה הדבר מסב הנאה הוא הפך זה מכבר לטרחה ומטרד.
נזכר אני בפילנטרופ מקומי שהתרעם על כך שהעזתי לא לענות להזמנתו לשלם 6,000 דולר לבת זוגי ולי עבור ההזדמנות להגיע אליו הביתה לארוחת פאר. הוא טרח אפילו להתקשר וניסה גם לנזוף בי, ואני חייכתי כשעניתי שההזמנה ממנו, למרות שהייתה מאוד אטרקטיבית, הונחה בין כל כך הרבה הזמנות אחרות עבורי להוציא את כספי, שלא מצאתי את החיכוך באורחו מאוד מתאבן.
נראה שהניו-יורקים חושבים שאכן יקנו אותנו באוכל ובמשקה. הגיע לכאן לאחרונה גוף חדש ששמעו לא נשמע עדין באזורנו. אנשי ביניים אלו מהווים חיץ בין הגופים המנסים לגייס כספים לבין הפילנטרופים. יעלו אליהם לרגל, יציגו בפניהם את הצרכים, והם יבררו, יבחרו ויחליטו. יקחו את פרי בחירתם ויציגו אותו בפני פילנטרופים לשיקולם. מדוע יש צורך בגוף נוסף, בשכבת שומן נוספת, כשכל הגופים מהארץ ומכאן ממילא כבר מגיעים? האם הפילנטרופים והקרנות המקומיים לא מסוגלים להחליט לבדם מה מתאים, מה תואם, מה מועיל ומה מוצא חן בעיניהם?
נאכיל ונשקה
אבל הניו-יורקים, כדרכם, מגיעים לפרובינציה ומנסים להרשים: הנה נערוך כנס, ״ראשון מסוגו,״ לאחר הצלחה כבירה של כנס זהה בניו-יורק. נאכיל ונשקה, ונגלה לכם את אמריקה. כל שאתם צריכים לעשות הוא לרשום צ׳קים. הכסף יזרום, וכולם יהיו מאושרים.
ראו, הם לא ישראלים, ולכן לא למדו את הלקח הבסיסי עליו אנחנו, הישראלים, מקפידים עד מאד: כספים צריכים להגיע ליעודם הסופי, לא דרך עשרות תחנות ביניים. שאלו לדוגמה את מירי שפר, פילנתרופית מקומית בלוס אנג׳לס, שבמלחמת לבנון השנייה פתחה את משרדה וביתה, רשמה צ׳ק של 50,000 דולר, זימנה את ראשי כל הארגונים המקומיים ואמרה ״אחרי״!
הוועדה האחראית על איסוף הכספים וחלוקתם דרשה דבר אחד: שהכסף יעבור ישירות לארץ, בעיקר לספקים. דבר מאוד יוצא דופן נתגלה אז, דוקא בבי״ח זיו שבצפת. בית החולים, שכנראה לא היה רגיל בקבלת תרומות, היה כה אסיר תודה שכל הצוות הבכיר התכנס לראות הכיצד ניתן להפיק את התועלת המירבית מהתרומה של הישראלים בלוס אנג׳לס (שהוכפלה על-ידי הפדרציה היהודית). המעניין באותם מגשרים מניו-יורק הוא שמטרתם האמיתית התגלתה במהרה: מנסים הם להכיר את מקורות הכסף מכאן, וכל המציג אותם למקור חדש, הרי זה מבורך. בדומה לאותו ״בן דוד״ שחולש על מילארד ומעלה וגם מחלק מכספו, אך ראה לנחוץ להגיע בכדי ללמוד את פני השטח, אולי יהיה זרם מזומנים נוסף מכאן, או לכל הפחות התפשטות ההשפעה שלו, כך גם המגשרים החדשים.
כמובן שמי שנותן כאן כספים, כבר נותן ממילא, ואלא אם כן הוא יחשף לדבר חדש לחלוטין, במקרה בכלל, כל השאר ידוע ומוכר ולאו דוקא יגדיל את התרומה השנתית בצורה משמעותית, אם בכלל.
שיר ונגינה
נחזור לניו-יורקים שגחים מדי פעם לכאן, ואז זונחים אותנו לנפשנו, שכן מבינים הם שאין הם מוסיפים ולו דבר, ושמכאן לפיכך לא תבוא הישועה. ישנם יוצאי דופן, שכן הם מציעים כאן משהו שחסר לנו. האחד הוא איש דת נוצרי והשני רב יהודי. איש הדת הוא רוברט סטרנס שהקים את כנסית (ministry) ״כנפי נשרים״. מזה לפחות שני עשורים הוא אחד התומכים הנלהבים במדינת ישראל. בניגוד לפסטור הייגי ו״נוצרים מאוחדים למען ישראל״ (״קופיי״ בקיצור), רוברט סטרנס אף פעם לא הצליח לנסוק בצורה כה משמעותית. אך הוא ממשיך בפועלו המבורך, עורך מדי שנה אירוע בירושלים בתקופת סוכות, שולח סטודנטים לארץ, מופיע בשיר ובנגינה, והוא אחד הנואמים המשלהבים ביותר מקרב הנוצרים שאנו מכירים.
בעבר, יהודים מלוס אנג׳לס תמכו ביד רחבה ברוברט סטרנס ובארגונו, והנקסוס של שמעון ארם ז״ל שיתף איתו פעולה עד מאוד ואף קידם אותו בכל הזדמנות אפשרית. הכסף ממשיך להגיע מכאן, ולאחר מותו של ארם ושינויים שקרו בארגון, סטרנס הפך לראש הארגון. הדבר גורם לבעיתיות, שכן קשה לנהל ארגון הדורש פעולת חריש עמוק בשטח בשלט-רחוק. אולי הגיע הזמן שאחד הרבנים המקומיים יטול לידיו את מושכות הארגון ויובילו לגבהים הנדרשים?
לא רק איש דת נוצרי המגיע לכאן מניו-יורק, ישנו גם רב יהודי, השוקד מזה שלושה עשורים על הקשר עם המוסלמים. רק לפני ימים אחדים אותו רב הגיע ללוס אנג׳לס לחגיגות האיפטר מהלך חודש הרמדאן. ערב אחד הוא הגיע עם פמליה שלמה למסגד בקלבר סיטי, וערב שני הקונסול הכללי בלוס אנג׳לס ארח אותו ואת אותם אורחים מהערב הקודם. פה האכילו היהודים את המוסלמים, וגם פה האכילו היהודים את המוסלמים.
טוב שמגיע רב ניו-יורקי להראות לנו את שניתן, כדאי או ראוי לעשות. איני יודע מה מספר המוסלמים בניו-יורק, אך נראה לי שלא חסרות שם הזדמנויות לפעילות (ואוכל למנות דוגמאות רבות, הן של דברים שקרו והן של אנשים הפועלים בשטח). בדבר אחד אני בטוח: אין אנו זקוקים לרב מניו-יורק שיבוא להצטלם עם המוסלמים, בלי שיהיה מעורב וידע לאיזה קן צרעות הוא מכניס את כולנו.
לוס אנג׳לס נתברכה בהרבה דברים - אנשים מוכשרים, מקורות כספיים ואחרים רבים, רצון טוב ושכל ישר. אנחנו צריכים להוביל, לשמש דוגמה, להוות סיבה לחיקוי. האם באמת אנו זקוקים לאנשי גישור מניו-יורק, שיטוסו לכאן חדשים לבקרים? ממש לא.
