הנסיגה - אפשרה לחמאס להשתלט על הרצועה ולהוציא משם טרור מאורגן, ירי טילים וקסאמים, אך גם חשפו אותם לתגובות או מלחמות זוטא ישירות או בעקיפין. אפשר לצפות שאילו נשארנו בגוש מבחינת המשפט הבינלאומי, ישראל הייתה אחראית, מדינית, כלכלית, ביטחונית ומשפטית על התושבים, כמיליון אזרחים, שהיו מהווים כאב ראש, איום, שלא ניתן לטיפול באקמול.
יA הטוענים, שרק מהלכים מדיניים בהסכמה או במהלכים חד-צדדים נוסח הנסיגה מעזה יש השפעה והצלחה ניתנת להשגה. ניתן לומר שאכן יש ממש בטענות אלה. אבל, רק פעולות מדיניות לא יועילו כנראה באזורינו. לכן צריך להמשיך בדרך של שילוב של מהלכים מדיניים עם מהלכים צבאיים מבצעיים מכאיבים כדי לזרז את הצד השני ולתת להם להבין, כי בטרור לא ישיגו דבר.
לגבי קבוצת מתנגדי ההינתקות, ללא הסכם או הסדר, הרואים בפיגועים ובהמשך הקסאמים הוכחה לטענותיהם, כי הנסיגה לא הועילה ולא הביאה לשיפור הביטחון, כפי שהבטיח שרון, ניתן להשיב שטענותיהם לא מבוססות, לא אחראיות וזורעות אשליות מסוכנות בעיני אלה שמתפתים להאמין להם.
הנסיגה מעזה, שמטה מתחת לרשות הפלשתינית לרבות כל ארגוני הטרור, את העילה והטענה העיקרית שלהם, שישראל פלשה לטריטוריה שלהם ומחזיקה בשטחיהם בעזרת כיבוש שמחייב אותם להתנגד. כאשר ישראל מתייצבת על גבולותיה הבינלאומיים מול רצועת עזה, אין נימוקים שיכולים לקבל גיבוי בינלאומי להמשך פעולות טרור, אלא אם כן הם דוגלים בנוסחה שהושמעה על-ידי מנהיג החמאס בעזה ונשיא אירן שיש למחוק את ישראל מהמפה.
קרקע אוויר וים
האפשרות של ישראל להגיב כלפי פיגועים מעזה -גברה, הוגמשה ותקבל גיבוי בינלאומי, גם אם תחמיר את מצבם הכלכלי הרעוע, לרבות פגיעה ברכוש ובנפש. בתחום הזה, ישראל לא מיצתה אפילו 50% מהפוטנציאל שיש לה ויש לקוות שגם לא יהיה צורך במיצוי
החצי השני, כמו פגיעה בתשתיות כלכליות, בכבישים, במים, בחשמל, ולא דברנו על נמל עזה ושדה התעופה (שאמנם לא פועל), אבל בונים עליו לעתיד. וכל זאת בנוסף כמובן, לפעילות צבאית קרקע אוויר וים וחיסולים ממוקדים. המציאות הוכיחה, שהצבת סוללת תותחים מול עזה ושימוש בהם, בשלב ראשון בצורה מדגמית ושולית, הביאה את הרשות והארגונים למחשבה נוספת ולרגיעה זמנית, אבל הירי לשטחים פתוחים הוא לצרכי רעש ופירוטנכניקה בלבד ואין בו כל תועלת. אין אפשרות למגן את שדרות, שהפלשתינים ימגנו את עזה.
אם מנהיגי המיליציות או ארגוני הטרור למיניהם כמו חמאס, ג'יאהד, פתח, וועדות התנגדות ורסיסי תנועות קיקיוניות נוספות רוצים להעביר ולאמץ את מודל עזה או לבנון, ליהודה ושומרון, יש להבהיר להם במוקדם ומיידית, מה יהיו התוצאות הקרובות והעתידיות. בנושא זה, אסור שתהיה לנו חרטה שהרי אם המנהיגות הפלשתינית מביאה זאת על עצמה ולא אנו צריכים לעשות חשבון נפש.
התגובה על הפיגוע בתחנה המרכזית הישנה בת"א או פיגועים דומים בעתיד צריכה להיות כואבת ומיידית כדי לא להשאיר ספקות בצד השני לגבי העתיד. כבר נאמר רבות על כך שהרשות לא עשתה ולא עושה ולא רוצה לעשות פעולות המתחייבות מהתנהגות של גורמים מיליטנטיים בתוכה ושפוגעים ביכולתה לשלוט ולהנהיג, ועל-רקע זה מצטייר אבו מאזן, המנהיג שלאחרי עראפת כאימפוטנט פוליטי, גם בהתנהלותו, הכביכול אמיצה מול החמאס.
ישראל, כמדינה דמוקרטית ריבונית, לא יכולה ולא מסוגלת להרשות לעצמה, לא להגיב בחומרה, כדי להחזיר את הביטחון לאזרחיה. ואילו הציבור צריך להחזיר לממשלה בהתנהגות של אורך רוח, התמדה ואמונה שהמנהיגות עושה כמיטב יכולתה למען העם היושב בציון.
התפתחות מפתיעה של הזמן האחרון, הביאה את אבו-מאזן למסקנה שחמאס רוצה בנפילתו ובמפלתו והוא מנסה להציל את יש"ע מלנפות לידיהם, ומניעת תשלום עבור החשמל, באמצעות ישראל כספקים, הוא אמצעי ראשון במאבק הזה. כרגע - עזה, היא חמאס ויו"ש זה פתח/הרשות הפלשתינית לאמור: עם אחד שתי ישויות נפרדות, שכנראה לא יפגשו. על ישראל לנצל את המומנטום של ממשל טראמפ, מדינות ערב שיצאו נגד אירן, למציאת פתרון לביטחון ישראל.
ולסיכום
מאחר שבתקופה זו הייתי היועץ המשפטי של האזור, וקרוב לאירועים ההיסטוריים, הדברים נאמרים מקרוב, מידיעה ומהערכה מדינית ומשפטית.
