|   15:07:40
דלג
  יוסף כהן-אלרן  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
[צילום: נורית צדרבוים]

כולם היו פניה - אוטוביוגרפיה של הגוף

אלבום הציורים של ד"ר נורית צדרבוים, המעוטר בשורות ובבתים משיריה, הוא תערוכה ניידת הכרוכה יחד לתענוגו של המדפדף, וראתה אור במהדורה מצומצמת של חמישים עותקים בלבד. זהו האלבום "כולם היו פניי," ואלו הם הדברים שנשאתי עליו בערב ההשקה אמש בבית הסופר בתל אביב
20/06/2017  |   יוסף כהן-אלרן   |   כתבות   |   תגובות
[צילום: נורית צדרבוים]

גילוי נאות - רציתי לומר כמה מילים על "כולם היו פניי" של נורית חברתי המכובדת, אבל אני מוצא עצמי מביט לאחור אל "שאון החול מתקתק בשקט", ספר שיריה - החול ההוא שזוחל בלילה ומשנה צורה מבוקר לבוקר מבלי שנבחין - אבל זה אולי כמו בן-אדם, שקם בכל בוקר ומבלי שירגיש הוא כבר שונה, כי נוסף עליו עוד יום, וביום האחד הזה אינו חש ואינו מבחין בשינוי שחל בו.

כך קורה, שכל הפָנים שציירה נורית הם אותם הפָנים, שבכל פעם לובשים הבעה אחרת, ובאמנות הזאת שלה, שהיא מחקר מתמשך בפני עצמו, הרי נעשתה, להבדיל, כמי שתורמת את גופה למדע, במקרה זה את פניה. הנה פניי, היא אומרת, פנים בהשתנות, באלף הבעות - ואני רוצה לדעת את כולן.

נורית, אמנית רב-תחומית שכל הגבולות פרוצים בפניה - בתחקיריה, בעבודתה, באמנותה - מתכוונת ככל הנראה להגיע לכל האלף: לַהפתעה, לַתהייה, לַתמיהה, לַכעס, לַבהייה, לַשיממון, לַאכזבה, לַאדישות - ועוד ככל שנוכל למצוא שמות תואר לאותם פנים שלה, אותם היא מציגה לפנינו. יש שם הכול, ככל שהייתה יכולה להעלות על פניה רבי ההבעה.

כך הוא הספר "כולם היו פניי", שמביא חלק מעבודת מחקר אדירה לדעתי, עבודת שנים שמתחילה עוד בשיריה - או גם בשיריה - שנקבצו בספר השירים "שאון החול מתקתק בשקט". תשמעו שורות אחדות של שיר על ציור:

דַּף לָבָן נוֹפֵל קָרְבָּן
הוֹפֵךְ לְקַו וְכֶתֶם אוֹת
חוֹתֵם מַרְאוֹת

זה נהדר, המילים שלה, וגם התהליך שהיא מתארת - וכאן אפילו נורית עצמה מצטטת לרוב משיריה ומלווה את ציורי הפָנים שלה. היא לשה את הספר בשפה העברית ומלהטטת בה, כמו שהיא לשה כאן בצבע, ואני מוצא כמובן בספר הזה, חיבור חזק לשירים. ולמה אני אומר ספר? כי הוא מודפס על נייר, כי הוא כרוך, הוא נתון לאחיזה ולדפדוף. אבל זהו ספר שהוא תערוכה גדולה, למדנית, מודפסת.

ואם נחזור, הרי שַם בשירים התחילה מבחינתי את ציורי פניה, בהיותה תוהה על החיים, ועל העולם, ועל אמנותה ושירתה והוויתה ויֵתר מעשיה, וכך על עצמה כאדם, כאישה וכיוצרת. כי יש בזה איזו התבוננות עוּבָרית ששואלת: לאן אני לאחר הכל מכוּוֵנת להיוולד. ואל מה אני צפויה לבקוע. האם אני מילים וצבע או שמא אני גוף שנושא אותם. שמביא אותם לעולם. והתהייה הזאת נמשכת גם כאשר היא כבר ניצבת בשר ודם בתוך האור, שאז היא מבחינה היטב בצורת עצמה וחשה את מלוא ישותה.

יָצָאתִי לִרְאוֹת אֵיךְ אֱלֹהִים מְפַסֵּל וּמָה הוּא עוֹשֶׂה

ובכן מה ראתה ומה למדה מאלוהים? האם כתיבתה היא ציוריה שילדו מילים, או האם ציוריה הם המילים שנשפכו בצבע על הבד? האם הלא-מודע שלה מוליד את אותם גוונים וצורות שלא ציפתה להם?

יש משהו כמעט מיסטי בהסתכלות הזאת, בתהייה על הדברים. בחיפוש המתמיד אחר מה שאיננו רואים, שאיננו שומעים. דברים שזורמים לידינו ובַנו, ואנו מבחינים בהם רק בדיעבד. כך לא פעם יכולה יצירה להוביל את היוצר לאו-דווקא אל המקום שאליו רצה להגיע, ומי שיוצר יודע זאת.
בְּצִיּוּר שֶׁצִּיַּרְתִּי בְּגִיר דָּם יֶדַע וּמִכְחוֹל

כָּחֹל לֹא הָיָה הַכָּחֹל שֶׁל יוֹם הָאֶתְמוֹל

ובכן מה רואֵה האמן בדיעבד ביצירתו? האם יכול אמן שסיים עבודתו לראות באמת את יצירתו כגמורה - או שמא בעיניו היא זקוקה תמיד לנגיעות נוספות, לתיקונים, לבל תהיה חסרה? שמא תהיה בלתי מסַפקת? זה מביא ככל הנראה את האמן לנסות ולהביט לתוך עצמו, לַתור ככל האפשר אחר המקור של נביעתו. האם הוא רואה אז את עצמו שונה, בגוונים אחרים? וקודם כל אלה שמציירים את עצמם: הלא הם מעלים על הבד את האוטוביוגרפיה של גופם? בוודאי הם תוהים אחר כך אם הדמות שמביטה אליהם מתוך בד הציור היא הדמות שלהם. אם הדמות הזאת אינה אלא הם עצמם?

וכאן אנו באים אל היוצרת עצמה, נוגעים בה. כאשר היא נחשפת כך מול עצמה, מציירת על בד את הפְנים שלה דרך פָניה בעודה מתלבטת ומחפשת באומץ את הגדרת עצמה. כאן היא נחשפת גם אלינו, המתבוננים. כאן אנחנו אכן נוגעים בה.
צָלַלְתִּי עָמֹק לִתְהוֹמוֹת נַפְשִׁי

לְסַפֵּר עַל צֵל שֶׁלֹּא הִתְעַצֵּל
לְהָאִיר אוֹתִי מִמְּקוֹמוֹ הָאָפֵל

מה היא מגלה שם במצולות שלה? לאלו עומקים היא חודרת כדי למצוא את המבוע שלה? - זהו דיון שהיא עורכת עם עצמה על עצמה, ועל מהות יצירתה ומהות היצירה בכלל. שמא זאת נעשתה תחליף חיים, תחליף חייה. יצירה שתאמר הנה אני בכל יום, כאותו מספר שנות החיים שהיו לי.

ואם נחזור שוב לאחור, הרי השקט, סוד לחשו של החול שעליו כתבה, שאותו קלטה, הוא שקט שמלכד את פרסומיה של נורית לכדי חטיבה אחת על אמנות, על שירה ועל ציור, ועל עצם ההסתכלות ביצירה אמנותית של אחֵר. כי לדעת להסתכל זאת אמנות בפני עצמה. הייתי מגדיר אותה כתת סוגה באמנות. ויש שיאמרו הלא זאת אוריינות. הסתכלות שיש בה התבוננות והקשבה שלוחשת לנו, ואומרת גם, שאולי השלם שלנו, של חיינו, הוא פחות מסך חלקינו. כמו שהחיים הם פחות מסך חלקיהם.

ושמא את זה באה נורית להוכיח לעצמה וגם לנו - כי אותן השתנויות חרישיות ושקטות של פנינו, תזוזות נסתרות אלה משנות אותנו לאט-לאט, מבלי שנרגיש את עצם ההוויַה שלנו ואת מה שמתרחש סביבנו. ואם יש תוהים במה דברים אמורים, בציור או בשירה, ואולי במוזיקה - ובכן אומר כי דעתי ששלושת הדברים הם היינו הך.

תאריך:  20/06/2017   |   עודכן:  20/06/2017
יוסף כהן-אלרן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
כולם היו פניה - אוטוביוגרפיה של הגוף
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
א. וינשטיין
20/06/17 09:44
2
י כ אלרן
20/06/17 10:38
3
ronny gera
20/06/17 13:51
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מערכת יחסים סבוכה בין זוג הורים, שניהם שופטים בבית המשפט, לבנם שהסתבך באירוע פלילי, עומדת במרכז העיבוד הבימתי לנובלה פרי עטו של אשכול נבו. על הרקע הססגוני של הקיץ של המחאה החברתית, שופטת בדימוס מצטרפת לחבורת הצעירים האידיאליסטים שמילאו את רחובות תל אביב. היא מתוודעת אל אדם מסתורי ומתמודדת עם מפגש מחודש עם בנה, שנעלם מחייה בעקבות סכסוך עם בעלה. דרמה חברתית בעיבוד לבמה בבכורה עולמית. כוכבת ההצגה היא יונה אליאן-קשת המעצבת דמות מרגשת היורדת ממרום כס השיפוט הקפדן שלה אל הדור הצעיר והמאוכזב מהמצב החברתי והכלכלי. יונה מגלמת את התפקיד בכישרון נפלא ולמעשה רוב ההצגה נופלת על כתפיה ויכולותיה הדרמטיות המעולות.
20/06/2017  |  לאה טרן  |   כתבות
כבר מזמן נאמר שכל השעונים מראים אותה שעה ושעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום. אני קבלתי את השעון הראשון שלי מהוריי כשהייתי בן 12. זה היה לפני המקובל - לתת שעון לבר מצווה.
20/06/2017  |  יאיר דקל  |   כתבות
השופט: הרשם הבכיר יניב ירמיהו, בית משפט השלום בראשון לציון
20/06/2017  |  איתמר לוין  |   כתבות
חברות העוסקות במימוש אג"חים ומימוש של חובות ואיגרות חוב מחברות שונות, וביניהם בנקים, חברות כלכליות ומוסדות עושים זאת במקרים מסוימים בהתאם לחוק המחאות חיובים, התשכ"ט 1969.
19/06/2017  |  נועם קוריס  |   כתבות
חייו הסוערים של אחד מגדולי הספרות היהודית -שלום עליכם, שאותם תאר במברקים ומכתבים שהיה כותב לרעיתו מנסיעותיו הרבות, היו הבסיס למחזה שכתב בזמנו מיכאל טפליצקי. כעת הם מהווים בסיס למחזה החדש של נגה אשכנזי, דרכם נחשפת מערכת התרמיות, באמצעותן היו יהודים עשירים, כמו גם האצולה האירופית, יכולים לעזוב את ביתם ומשפחתם מדי קיץ, כדי "להירפא" במעינות המרפא בעיירה מריאנבד. יכולתו המופלאה של שלום עליכם לתמצת במשפטים קצרים את המצבים, מהם יצרה המחזאית המוכשרת כעין סיטקום, קומדיה של מצבים קצרצרים, המוצגים כמו בסרט של גדולי הקומיקאים מתחילת המאה ה-20, ונקטעים כשהדמויות נשארות באמצע התנועה דוממות, בעוד הסצינה הבאה מתחילה במקביל - יצוק בהן יופי פיוטי-ויזואלי בלתי שגרתי. כאן מורגש היטב היסוד הפילמוגרפי הן של המחזאית, כמו גם של הבימאי המחונן אמיר וולף (בוגר החוג לקולנוע באוניברסטת ת"א), המעשיר את ההצגה. שיחד עם ממד התנועה הנסוך בה בעקביות, שעיצבה טליה בק - יוצרים הודות למשחק המהוקצע, המדויק והמרשים של כל הקאסט - הצגה משעשעת, מענגת, ומאירה תקופה בהיסטוריה היהודית שפחות ידועה לקהל.
19/06/2017  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il