כאב ראש וכיס

השבוע התפרסם סקר של שירות הבריאות הלאומי בבריטניה, המראה מהם הכאבים הקשים ביותר שחווה האדם. שלושת התסמונות הכואבות ביותר הן שלבקת חוגרת, כאב ראש מקבצי וכתף קפואה.

עם זאת, במישור המשפטי אין מיתאם בין עוצמת הכאבים לאחוזי הנכות שיינתנו בגינם, וכפועל יוצא מכך - הפיצוי לא ישקף את מידת הנזק שנגרמה לניזוק. הסיבה העיקרית לכך, הן התקנות לפיהן קובעים אחוזי נכות. בדרך כלל, מתמנים מומחים רפואיים הקובעים את נכותו של הניזוק על-פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). עיון בתקנות מלמד, כי בדרך כלל, אין התייחסות לרמת הכאב הנובעת מאותו ליקוי או מחלה.

לדוגמא: בתחום האורטופדי, הניזוק לא יהיה זכאי לאחוזי נכות אם יסבול מפריצת דיסק הגורמת ללא ספק לכאבים בגב, אך יקבל אחוזי נכות אם בבדיקה הקלינית יתרשם המומחה מהגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני. גם אדם שיסבול משבר בקרסול לא יהיה זכאי לפיצוי על מידת הכאב והסבל כתוצאה מהשבר, אלא רק במקרה של הגבלה בתנועות הקרסול.

גישה זו, אשר הלמה את רוח התקנות, תקפה גם בימינו, אך ניתן לראות התפתחות שהחלה בשנים האחרונות בתחום רפואת הכאב. ההתפתחות החלה במומחים שבוחנים את הנכות על-פי כושר הפעולה הכללי של הניזוק ולאו-דווקא לפי מידת ההגבלה בתנועה. ראייה רחבה זו מאפשרת לשקלל את הכאב והסבל במתן אחוזי נכות, ולאו-דווקא להתמקד במידת המגבלה בתנועה.

בשנים האחרונות התפתח ברפואה תחום הכאב. התחום מאפשר בחינה של רמת הכאב ומתן נכות בגינו. רופאי הכאב הם בדרך כלל רופאים מרדימים, הבוחנים את רמת הכאב ומנסים להעריך את הנכות שהוא גורם. לדוגמא: הולכת רגל נפגעה בידי אוטובוס. אורטופד קבע לה נכות צמיתה בגין הגבלה בתנועות הצוואר והכתף, ופסיכיאטר קבע לה נכות בגין התופעות הנפשיות, אך הכאבים הם הסיבה העיקרית לכך שהתובעת לא שבה לעבודתה. התובעת נבדקה ע"י מומחית, אשר קבעה לה נכות צמיתה בשיעור 30% בגין הכאבים בגופה.

ונחזור לסקר: כאבי ראש מקבצי דורגו במקום השני מבחינת חומרת הכאב שאדם סובל. רבים מאלו הסובלים מכאב ראש, מתפקדים פחות טוב במהלך היום וסובלים עד שמשכך הכאבים משפיע לטובה על מצבם. נניח שכאב הראש מופיע פעם-פעמיים בחודש ומשבית את אותו אדם מארבעה-חמישה ימי עבודה. אין ספק, כי מגבלה שכזו שווה ל-20%-15% מכושר העבודה, אך התקנות לא מקנות נכות על כאבי ראש. הנוירולוגים המתמנים מטעם ביהמ"ש קובעים נכות על-פי סעיף מותאם, ובדרך כלל בשיעור של לכל היותר 10%. גם לשימוש המרובה במשככי כאבים, על כל ההשלכות הכרוכות בו, אין התייחסות בתקנות.