טרור במשפחה
למרבה הצער רצח בתוך המשפחה הפך כבר לחלק בלתי נפרד כמעט מהכרוניקה הפלילית. דפוס התגובה הציבורית והתקשורתית מוּכר: זעזוע, הנושא עולה לראש הכותרות, שומעים דעות מומחים. וזהו. אחרי יום אחד בלבד הדם מטואטא מתחת לשטיח, והכל שוב שב לשיגרה.
נכון, רצח מצמרר לא מצטלם טוב ולא די פיקנטי כמו למשל, חקירות ראש הממשלה ורעייתו, סיפור שנמרח כבר חודשים בעיתונות. אולם אתם קולטים? מתבצע טרור (חייבים לקרוא לילד בשמו) בתוך המשפחה, שהיה צריך לזעזע את אמות הסיפים במדינה ולהדיר שינה מהרשויות הנוגעות בדבר.
אסור שהנושא ירד מסדר היום. צריכה להיות תוכנית חרום אסטרטגית רב מערכתית לטיפול בנושא, כדי למנוע את הרצח הבא. לא הכל פוליטיקה ורייטינג.
מצעד הבושה
בניגוד לכללי התקינות הפוליטית הגאה, גם אני מצטרפת לכל אותם מרימֵי גבה, בתמיהה הקלאסית: איזו מין גאווה יש במצעד של הקהילה הלהט"בית, שכל כולה התערטלות פורנוגרפית ואירוטית פומבית, ריקה מכל ערך, בתחום שהצינעה יפה לו.
נכון, כל אדם הוא בעל ערך, מכוח בריאתו בצלמו של אלוקים. דווקא משום כך ערכו בא לידי ביטוי בעשייה חיובית, במידות תרומיות, בנתינה, בעשיית חסד ובעזרה לזולת. אבל בהתערטלות פומבית? האם אין כאן נטייה נפשית לאקסהיביזיוניזם?
לא לדוספוביה
דומה שאי-אפשר להתעלם מהמהפכה שחלה בציבור החרדי בעשור האחרון, בתחום השתלבותו המקצועית, הכלכלית והחברתית בחברה הישראלית. זאת תוך שמירת ייחודו המגזרי והקפדה ללא פשרות על ההלכה היהודית.
בניגוד לדעות הקדומות, השולטות עדיין בציבור הרחב גם בשנות האלפיים על החרדים החשוכים, ראוי אפוא להסיר מהקהילה את מעטה המסתוריות, בצד תדמיתה המאיימת כביכול על הציבור, וּלנפץ סטיגמות, מיתוסים וסטראוטיפים הקיימים לגביה, תוך הצגתה באור הריאלי הנכון. אז מי אמר דוספוביה?
יתר על כן, ראוי לזכור שהאכלוס החרדי בערים (בית שמש) ובשכונות (קריית היובל בירושלים) תרם גם למיגור הפשיעה בהן ולצמצומה. זוהי אפוא תרומתו החברתית של הציבור החרדי, בצד עשרות ארגוני חסד שהקים לרווחת החברה.
רב אשכולות
מעֵבר למסע גאוגרפי והיסטורי דומה שזו לא רק העיר הליברלית ללא הפסקה, השוקקת גם בתי כנסת, אלא לא פחות דמות האשכולות של
הרב לאו, הידוע גם כאיש שיח מרתק. הרב, שהגיע לגבורות, פרש מהרבנות הממלכתית.
בצד היותו איש הלכה, הרב לאו מצטיין בפתיחותו, בהשכלתו הרחבה, בנועם הליכותיו ובשיחותיו המעניינות. האיש ללא ספק מגלם את מאמר חז"ל, שנאמר על תלמידי חכמים, כי גם שיחת חולין שלו תורה היא.
השילוב הייחודי הזה, תורה ודרך ארץ של הרב, הוא שהפך אותו לאיש הראוי כל כך לכהן כרב העיר תל אביב, מִשרה שהייתה תפורה עליו ככפפה ליד, אשר מקובל על כל גוני הקשת הציבורית החילונית והדתית. מה הפלא שהוא זכה לאמון הציבור בכהונתו השנייה בעיר, לאחר פסק הזמן שנטל כרב ראשי לישראל, ושהוא נחשב לידידו הטוב של ראש העירייה,
רון חולדאי.
אין ספק שההיסטוריה של חייו היא במידה רבה ההיסטוריה של תל אביב, שעימה הוא כל כך מזוהה ואותה הוא כל כך אוהב ומאיר לה פנים. והיא כמובן מחזירה לו אהבה וחיוך גדול. כל הכבוד!
אז מי אמר שרב חרדי לא יכול להיות רב ראשי? הרב לאו כמשל.
