מפלגת "
הבית היהודי" מרבה להגיב על כל גילוי, שנראה בעיניהם, כפגיעה בערכי תרבות יהודית. שר החינוך ושרת התרבות לא יפספסו שום גילויי בוטות ואלימות מילולית כנגד כל מי שבעיניהם נראה, שלא עמד באמות המידה של יהדות המשורטטת אך ורק על-פי דרכם.
לא מובנת שתיקתו של שר החינוך, כשפרופסור בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם ספר בו
מוצגים הערבים והחרדים כטפילים (מתוך כבוד לשפה עברית אני נמנע מלציין את שם הספר ואת שמו של מי שחיל את האותיות העבריות, כטרח להוציא מתחת ידיו את המיין קמפ שלו בשנת 2017 בטקס רב פאר בכפר המכבייה).
שר החינוך,
נפתלי בנט, מזדעק להרעיש עולמות, כשלא שרו את ההמנון בטקס חלוקת תעודות בפקולטה למדעי הרוח, אך קולו נדם וננעל על בריח ומסגר, כשאיש מדע, מבכירי האוניברסיטה העברית, משיק ספר ברוב עם ובנוכחות שרים וחברי כנסת, בו מושמעת קריאה להכנסת הציבור הערבי למחנות הסגר כמו שנעשה בארה"ב כלפי אזרחיה ממוצא יפאני בתקופת מלחמת עולם שניה.
חברי הכנסת של מפלגת "הבית היהודי" ובמיוחד שר החינוך סובלים מדליפות תת-מודע תדירות, דליפות החושפות מודע אימתני המאיים על קיומה של חברה דמוקרטית. היה זה חבר הכנסת מוטי יוגב, שחשף ביטויי ברוטאליות ואלימות מבעיטה בהתייחסותו לבית המשפט העליון, כשביטא צורך להפעיל את הכלי הכבד D9 ולנעוץ את מלתעותיו ברשות השופטת. פשוט להפילה.
ההתבטאות של מוטי יוגב עומדת בהחלט במבחן ההלכות והתפישות החינוכיות של שר החינוך ושרת התרבות. פרומיל מאש הביקורת על הצגה של עינת ויצמן בפסטיבל עכו לא הושמע לעברו של מי שמבקש לעלות בדחפור על בית המשפט העליון.
מדובר בחבר כנסת שערכי ארון הספרים היהודי יקרים לו. חברו להנהגה של מוטי יוגב, שבין היתר מתיימר להיות לנו לראש ממשלה, נפתלי בנט, רואה בעם ילידי שחי אתנו על אותה כברת ארץ רק רסיס בישבן, שרופאים לא הצליחו להוציאו מישבנו. הוא למורת רוחו נאלץ לסבול את הפלשתינים כרסיס בישבן, רסיס המאיים על חוט השדרה שלנו. במקרה הנידון מדובר בשר החינוך, שזהו מנשרו החינוכי לילדי ישראל.
שר החינוך ושרת התרבות לא בחלו בהתקפות הרסניות וגסות רוח כלפי אומנית, שביקשה לאתגר את החברה הישראלית לנוכח מציאות, בה רוצח ראש ממשלה זוכה לשיחות טלפון, לביקורי משפחה, להתייחדות, לנישואין, להבאת ילד לאוויר העולם, כמוהו טרוריסט יהודי שרצח שבעה פלשתינים ונידון לשבעה מאסרי עולם זוכה לכל התנאים כולל חופשות, מה שנמנע לחלוטין מאסירים פלשתינים.
כלפי עינת ויצמן וכלפי מופע בפסטיבל ישראל לא פסקו הצמד המופקד על החינוך והתרבות להתבטא ולעשות הכל שקולה לא יישמע, אך קולם נדם כלפי ספר, המציג את ערביי ישראל ואת הציבור החרדי כטפילים. ספר, שכיבדו את טקס ההשקה שלו 400 אנשי צמרת הליכוד, כולל יושב-ראש הקואליציה ושר התחבורה המכהן גם כשר לעניינים אסטרטגיים.
קשה להבין מה קורה למפלגות ולשרים, שמדברים בשם ארון הספרים היהודי, כשבתוך המחנה שלהם אנו עדים לגילוי בוטות וגסות רוח כלפי ערכי אותו ארון ספרים יקר. קשה להבין מה קרה למפלגה, המדברת בשם ארון הספרים היהודי, ובכל פעולותיה הפרלמנטריות בועטת ברגל גסה בספר שמות -
"תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָכֶם" (שמות י"ב, מ"ט).
להבנתם, תורה אחת רק לאזרח יהודי ביהודה ובשומרון ותורה אחרת לתושב פלשתיני, תורה אחת מתירה רק למתנחל, שהוא אזרח ישראלי, להסדיר באופן חוקי את זכותו ליטול נחלה פלשתינית פרטית - אם יתברר, שרק
בתום לב התיישב האזרח הישראלי על אדמתו של הפלשתיני. הסדר כזה לא יתאפשר לתושב הפלשתיני, אם בתום לב יתיישב על אדמה, שרשויות החוק יקבעו שהיא לא שלו.
שרי החינוך והתרבות שלנו מתייחסים לפרק י"ב, פסוק מ"ט בספר "שמות", כאל אמירה שמימית יפה, אך נותנים יד לחבטה קשה בעולמו הרוחני של הפסוק.
על כך הביע נשיא מדינת ישראל, "שחוק ההפקעה יגרום לישראל להיראות כמדינת אפרטהייד".
שר החינוך ושרת התרבות שלנו נאמנים לשופר משיחי, שהשתלט על חיינו, ואינו נותן מקום לקול המוסרי והערכי של נשיא המדינה להישמע, לקול האומר:
"שמדינת ישראל אימצה חוק בינלאומי, שאינו מאפשר למדינה הפועלת על פיו להפעיל את חוקיה על שטחים שאינם תחת ריבונותה". ועוד הוסיף: "אם היא עושה כך זוהי קקופוניה משפטית..."
שר החינוך מופקד על לימודי האזרחות. ספרי האזרחות שלנו מבליטים, שכנסת ישראל מורכבת מ-120 חברי כנסת, שאזרחי מדינת ישראל בחרו אותה.
אך על-פי התפיסה המשיחית, שאחזה בשר החינוך ובמפלגתו, כנסת ישראל, שנבחרה על-ידי אזרחי ישראל, יכולה לחוקק חוקים, שיחייבו תושבים, שאין להם זכות בחירה בתחומי שטח שלא בריבונות מדינת ישראל.
מדינת ישראל חייבת להציל את עצמה מאימת מפלגת הבית היהודי ושר החינוך שגוררים את כל מפלגות הקואליציה ובמיוחד את ראש הממשלה.
ולא אמרנו סרה, אף לא במילה אחת, על חבר כנסת בכיר ממפלגת "הבית היהודי", שחברות המפלגה הטיחו בו כתב אשמה חמור, בו הן מצביעות על כשל מוסרי, והמפלגה עוברת לסדר היום. השר המופקד על החינוך והשרה המופקדת על התרבות ממלאים פיהם מים. אין להם מה לומר לחברות המתלוננות.
