מרחב רשת מוגן

"אני רוצה לחזור לתקופה של יוני-יולי 2014, ימי מבצע שובו אחים עם חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים ורציחתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר, ולהקריא לכם מתוך פוסטים שפורסמו באותה עת והתגלגלו לכתבי-אישום בעברות הסתה לאלימות: "לירושלמי המתלהם תשחרר את ההתלהמות שבתוכך תצטיין בשיטת ההתנגדות שלך ובעמידה שלך תרים דגל תזרוק אבן תדליק אש בבקבוק תבערה שלך תשחיז את הסכין שלך תשרוף ותכוון טוב בירי שלך לכיוון ראשי האויב ואל תרחם" (ציטוט מתוך פרסום אחד מני רבים אותם פרסם נאשם ממזרח ירושלים ברשת הפייסבוק).

ביום בו נרצח מוחמד אבו ח'דיר פורסם בעמוד בשם "כנופיית אל יהוד": "התחילו. אנחנו נמשיך ונסיים את המערכה. ובינתיים 3:1 (שלושת הנערים שנרצחו מול מוחמד אבו ח'דיר שנרצח) - היום יהיה 3:9 לעם היהודי. כנופיית אל יהוד בדרכים".

מייד לאחר התקופה של חטיפת שלושת הנערים, החל מבצע צוק איתן בקיץ 2014, וחווינו עלייה בתכני ההסתה לאלימות ולטרור ברשתות החברתיות. מבחינתנו, החלה לחלחל ההבנה כי חייבים לשנות את התפישה ביחס לרשתות החברתיות. מדובר על "כיכר העיר" החדשה, שיש לה השפעה רבה והרסנית. אין מדובר על "שיחת סלון" בפורום סגור, אלא הדברים דומים יותר לנאום אל מול אלפי ועשרות אלפי אנשים.

ללא כל ספק, אנו מבינים בשנים האחרונות כי אירע שינוי מהותי, אסטרטגי, באופן שבו עברות ההסתה השונות נעברות. שינוי זה נובע מתכונותיו המשפטיות והטכנולוגיות של מרחב הסייבר, בפרט בעידן הרשתות החברתיות. תכונות אלה הפכו את המרחב לכזה שבו הפשיעה עשויה להשתלם. אמנה כמה מהן:

1. המרחב הוא בינלאומי ומאפשר לגורמים מחוץ לטריטוריה הישראלית להסית לאלימות ולטרור בתוך ישראל וכלפי אזרחים ישראלים.

מרחב הסייבר משוחרר מן הכבלים של הטריטוריאליות. פעילות ההסתה יכולה להתבצע ממקום אחד, בחו"ל, כלפי אזרחי ישראל או תושבי איו"ש, תוך שהראיות להוכחת המעשים האסורים ימוקמו בשרת במדינה שלישית. בכך מתאפשר לחמוק מסמכות השיפוט וסמכות האכיפה של המדינה.

2. איסוף הראיות נגד המסית מחייב פנייה לספקיות שירות שונות, שעל-פי רוב אלה הן חברות זרות, שאינן כפופות לדין הישראלי ולא בהכרח ניתן להביאן למסור מידע בעל ערך חקירתי וראייתי עבור הרשויות הישראליות. יתרה מכך, לא תמיד המידע הדרוש לחקירה נאגר בכלל ברשותן של ספקיות השירות הרלוונטיות, והוא לא ניתן לאחזור בדיעבד.

3. ההפצה של התוכן המסית ברשתות החברתיות היא זולה, מיידית, קלה לביצוע, ב"לחיצת כפתור", פשוטו כמשמעו.

4. אופן ההפצה ברשתות החברתיות מתאפיין בוויראליות ובאוטומטיות, במובן זה שהמפרסם מפיץ את התוכן שלו פעם אחת או פעמים בודדות, והתוכן משוכפל באמצעות משתמשים אחרים.

5. המרחב המקוון מאפשר אנונימיות והתחזות כאחר באמצעות יצירת דמויות פיקטיביות (Avatars).

כפועל יוצא מתכונות אלה, עברות ההסתה התפשטו במרחב המקוון, הן פרחו ושגשגו באופן מדאיג. התרחשה תופעה מובהקת של העתקה והעצמה של עברות ההסתה - מהמרחב הפיזי, אל התצורה הנוכחית שלהן במרחב המקוון.

ואכן, הנתונים שקיבלנו מרשויות החקירה והביטחון הצביעו על עלייה דרסטית בשימוש, הן של ארגוני הטרור והן של אנשים פרטיים, בפלטפורמות האינטרנטיות השונות, בכדי לפרסם תכני הסתה. מידע מובהק נוסף, שעולה מן התיקים שהגיעו לפתחנו בשנים האחרונות, מצביע על השפעתם של תכני ההסתה על ההחלטה לנקוט בפעילות טרור, מה שמכונה פעמים רבות "טרור היחידים".

מהו המענה של פרקליטות המדינה לתופעה זו? המדיניות של הפרקליטות כיום היא לפעול בשני מישורים מרכזיים להתמודדות עם ההסתה ברשת:

1. הגברה ניכרת של האכיפה הפלילית הקלאסית בנוגע לעברות ההסתה, השבח למעשי טרור והתמיכה בארגוני טרור, וזאת בשני היבטים: האחד, כמות החקירות וכמות כתבי-האישום ובקשות המעצר עד-תום ההליכים. השני, רף הענישה.

בעקבות הגברת האכיפה, הוגשו מאז סוף שנת 2014, כ-150 כתבי אישום (השנה עד כה הוגשו כ-25 כתבי אישום), מדובר בעלייה של מאות אחוזים באכיפה. בעבר היו מוגשים 10 עד 20 כתבים אישום בשנה. זו תופעה הרסנית שקשה מאוד לבלום. אנו אוכפים בצורה הרבה יותר אקטיבית עבירות אלה, מתוך רצון לייצר הרתעה. אנו נשמרים מכל משמר שלא לפגוע בחופש הביטוי, אבל יש ערכים חשובים לא פחות וחייבים לאזן ביניהם. בהגשת כתבי האישום אנו נותנים משקל, לתוכן הדברים, למספר הפרסומים, לחשיפה שלהם, לתגובות שהם עוררו וכיוצא באלה.

ודאי בתקופות המתוחות שעברו עלינו ושלצערי עדיין לא תמו, אנו מגישים תיקים אלו כתיקי מעצר, ובלא מעט מקרים החשודים נעצרים עד תום ההליכים או משוחררים בתנאים מגבילים משמעותיים. מבחינת הענישה, בתי המשפט קיבלו את עמדת הפרקליטות לפיה יש להחמיר בענישה, למרות שמדובר לכאורה בעבירות מילוליות, נקבעו מתחמי ענישה שנעים בין מספר גבוה של חודשי מאסר בפועל עד לשנתיים מאסר, ובתי המשפט גוזרים עונשים במתחם זה, על-פי נסיבות כל תיק ותיק. מדובר על החמרה משמעותית של בתי המשפט, אשר הבינו את חומרת התופעה ובניגוד לעבר, גוזרים ככלל מאסרים בפועל בגין ביצוע עבירות אלו.

מוכרת לי הביקורת על האכיפה, על כך שמדובר סך הכל בעבירות ביטוי, במילים שעדיין לא הגיעו לכדי מעשים. נטען כי יש אפילו יתרון בשחרור קיטור בדרך של מילים. איני סבור כך. כאמור, מחוות דעת של גורמי הביטחון נמצא כי לא מעט מפגעים שביצעו בפועל פיגועי טרור היו פעילים לפני כן ברשתות החברתיות, וצרכו תכנים מסיתים והפיצו אותם.

ישנה גם טענה המתייחסת ל"אפקט מצנן", שיש לטיפול פלילי בעבירות הסתה, על חופש הביטוי. בבסיס טענת האפקט המצנן, עומדת ההנחה שאם נאסור התבטאות מסוימת או נפליל התבטאות מסוימת, ימנעו אנשים מלהתבטא.

אכן צריך להיזהר, וכך כפי שציינתי, אנו עושים, במנגנון אישורים קפדני (היועמ"ש מאשר באופן אישי כל כתב אישום), שמאפשר את חופש הביטוי, גם סביב ביטויים קשים לשמיעה אך שלא חצו את גבול האסור. אבל לא נאפשר - בשל מסוכנות תופעות אלו - הסתה לטרור, לאלימות ולגזענות.

אנו סבורים, שדווקא הקפדה על גבולות השיח היא זו שתאפשר "חופש ביטוי" אמיתי. הותרת השיח האלים והגזעני היא זו שגורמת לאנשים לפחד מלהתבטא ומצמצמת את "חופש הביטוי". כתבי אישום ופתיחה בחקירה ביחס לאמירות בוטות אלימות וגזעניות, הם אלה שיאפשרו שיח ענייני, ביקורתי, נוקב, אבל "מוגן" מפני אלימות וגזענות והם אלה שיבצרו את חופש הביטוי המהותי והאמיתי.

יתרה מכך, העמדה המחמירה שהפרקליטות נוקטת בה בנוגע לעברות ההסתה לאלימות ולטרור ברשת נובעת מהתפישה שהגם שמדובר בעברות הנוגעות לפוטנציאל אלימות ולפוטנציאל הנעה לטרור, הרי שבפועל נמצאנו למדים שהעברות הללו אכן הובילו למעשי אלימות וטרור.

ואולם, לצד הגברת הפעילות בתחום האכיפה הפלילית, אנחנו מבינים שהאתגר של ההתמודדות עם ההסתה ברשת מחייב גם נקיטה בדרך פעולה נוספת, השונה מדרך הפעולה המקובלת של הפרקליטות בשדה האכיפה הפלילית. זאת, בעיקר בשל המאפיינים הייחודיים של רשת האינטרנט, אשר את חלקם מניתי קודם.

2. וזה מוביל אותי למישור השני של ההתמודדות שלנו עם ההסתה במרחב המקוון. זהו המישור המכונה על-ידינו מישור ה"אכיפה האלטרנטיבית", פרי פיתוח של עבודת מטה של הפרקליטות ובשיתוף מטה הסייבר הלאומי, בכל הנוגע לדרכי ההתמודדות הראויות עם הפשיעה והטרור במרחב המקוון. תוצרי עבודת המטה אושרו על-ידי והוצגו ואושרו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ועל-ידי.

באכיפה אלטרנטיבית הכוונה להסרת הפרסום האסור, חסימתו, הרחקת המשתמש שפרסם אותו, סינונו מתוצאות החיפוש וכיוצא באלה צעדים, המותאמים למציאות שבה זהות המבצע אינה ידועה, או שלא ניתן לעצור את המבצע (כי הוא מחוץ לשטחי ישראל), אבל עדיין נדרש להתמודד עם העברה עצמה ולהגן מפניה ולמנוע את המשך קיומה. במלים אחרות, אכיפה אלטרנטיבית היא מבקשת להתמודד עם הפרסום, ולא עם המפרסם; עם העברה עצמה ולא עם העבריין.

הדבר נכון ורלוונטי ביתר שאת בהתמודדות עם ההסתה המקוונת לטרור, בהתחשב בכך שבמרבית הפעמים היא מבוצעת מחוץ לשטחיה הריבוניים של מדינת ישראל, וכך למעשה נשללת האפשרות של נקיטת צעדים פליליים "קלאסיים" נגד המפרסמים.

הבנה זו הביאה את מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה לפתח מנגנון אכיפה אלטרנטיבית, שמטרתו לפעול אל מול התכנים המסיתים עצמם, ולא אל מול המפרסמים. מנגנון זה כולל - (1) בחינה משפטית של התכנים, וקביעה האם אכן עולים הם לכדי מעשה עבירה של הסתה לאלימות ולטרור; (2) שיח מול ספקיות השירות עצמן במטרה לבחון האם התכנים מהווים גם הפרה של תנאי השימוש של ספקיות השירות עצמן, מלבד היותם מהווים מעשה עבירה פלילית על-פי הדין המדינתי; ו-(3) נקיטת פעולות וולונטריות (כלומר בשיתוף פעולה בין המחלקה לבין ספקית השירות עצמה) בכדי להביא להסרת התכנים המסיתים. זהו מנגנון האכיפה האלטרנטיבית, אשר מתמקד כאמור בתוכן המסית עצמו ולא במפרסמו. במסגרת פעילות האכיפה האלטרנטיבית הביאה מחלקת הסייבר, יחד עם גורמי הביטחון שהם מנטרי המידע, ובשיתוף פעולה עם ספקיות השירות (כגון פייסבוק, גוגל וכיוצא בזה) להסרתם של אלפי פריטי תוכן שזוהו כמסיתים לאלימות ולטרור. העבודה המשותפת עם ספקיות השירות, ויצירת ממשקי עבודה איכותיים ויעילים הביאה ומביאה לטיפול בסד זמנים קצר (על-פי רוב של פחות מ-24 שעות) מצד ספקיות השירות עצמן ולהסרת התכנים המסיתים במהרה; כל זאת מתוך ההבנה כי בעולם ההסתה הוירטואלית קיימת משמעות גדולה לכמות זמן הופעתו של התוכן המסית, וכמות האנשים אשר נחשפים אליו. חייבים להבין שהסתה הורגת ולכן הדבר הזה חייב מענה הולם.

עד כאן דיברתי על הסתה לאלימות ולטרור, אולם המרחב המקוון משופע גם בפרסומים בלתי-חוקיים אחרים, פרסומי שנאה, בריונות, פגיעות מיניות וכדומה. נושאים אלה גם הם בעלי חשיבות ניכרת, וגם בהם יש לנקוט באופן המותאם למאפיינים הייחודיים של העברות. בכל הנוגע לתכנים מעין אלה, מצאנו שהם מסוכנים, יכולים לפגוע קשות בנפגע, ולעיתים אף להוביל להתאבדות הקורבן. אלה הן תופעות פשיעה שמגלמות פער בין ניתוח המעשה (שהוא קצר מועד, לעתים ספונטני ולכאורה קל ערך) לבין ניתוח הנזק שעלול להיגרם לקורבן. עוד מצאנו שהקורבן היה רוצה יותר מכל שהתוכן המזיק יימחק, יירד מהרשת. האינטרס של הסרת התוכן ומניעת המשך הנזק חזק לא פחות מהאינטרס הציבורי בהעמדה לדין בגין פרסום התוכן, בפרט כאשר חלק ממפרסמי התכנים הם קטינים בעצמם, שהחוק מצווה עלינו לא להתייחס אליהם באופן שונה מבחינה עונשית.

לכן, גם בכל הנוגע לפרסומים אלה, סברתי שעלינו לנקוט בגישה משולבת: מצד אחד העמדה לדין ומצד שני אכיפה בכלים אלטרנטיביים להפחתת נזקי הפרסום. הפעילות שלנו במישור פרסומי השנאה, הבריונות וכדומה - עודה בתחילתה, ואני מעריך שהמודל של ההתמודדות עם ההסתה יוחל, בשינויים המחויבים, גם על ההתמודדות עם תכנים מעין אלה.

דומה כי מארגני כנס זה לא מצאו תזמון טוב יותר בין מועד הכנס לפרשה שנקראה אתמול בבתי הכנסת - פרשת "קרח". הפרשה עוסקת במחלוקת, טיבה, כיצד לנהל אותה ומהו גבולותיה. מחלקות וריבוי הדעות, חשובות הן לשיח, חשובות הן להפריית הדעות ולשכלולן, הרשתות החברתיות הביאו בשורה גדולה בפיתוח השיח, ואולם הביאו עם הברכה גם קללה, קללה שבאה לידי ביטוי ביצירת פלטפורמה שיכולה בכוח מקלדת לשכלל את האלימות והגזענות, להשפיל, לפגוע.

מקווה אני שנצליח כולנו, לבצר את "הברכה" ברשת ולמנוע את "קללותיה", זירת הפעולה ביחס לכך רחבה היא, היא צריכה להיות בעיקרה ציבורית וחינוכית, תוך מעורבות של הפלטפורמות בהגבלת תכנים. אנו בכל מקרה, גורמי האכיפה נמשיך לפעול בתחום חשוב זה, וכולי תקווה שכולנו בכוחות משותפים נביא ליצירת מרחב רשת מוגן.

ומילה אחרונה מכיווני. הגם שאני נושא את דבריי כפרקליט המדינה, הממונה על מערכת התביעה הכללית, אני לא שוכח לרגע, ומזכיר לכולנו גם על במה זו, שהתנהלות בטוחה ברשת היא לא רק אחריות של המדינה. אל לנו לשים את כל יהבנו על המדינה בהקשר זה. בהחלט יש גם אחריות של עוד שני גורמים: ספקיות השירות (הפלטפורמות), שחייבות להשקיע משאבים בשיפור ה"ביטחון האישי" האינטרנטי במסגרתן, במיתון המשקל של השיח השלילי ובוודאי הבלתי-חוקי; והגורם השני, מעל לכל, הוא המשתמש עצמו. כפי שבאכיפת חוקי התנועה, אנחנו לא מטילים את כל המשקל על מערכת האכיפה, שתתפוס נהגים עבריינים ותעמידם לדין, אלא אנחנו לומדים ומטמיעים התנהגות של זהירות בדרכים, כך עלינו - אם זה כמשתמשים פרטיים, אם זה כהורים ואם זה במסגרת עמותות ייעודיות לנושא ואף במסגרת המדינה - להטמיע התנהגות של זהירות בדרכים המקוונות".