כל הכבוד לפרופ' רוטשטיין

בשבועות האחרונים אנו רואים מופע מטורף הממחיש איך סיטואציה נגררת והופכת למצג של זדון, רשע, טמטום ונבזות. ראיתי איך אדם לכאורה נורמטיבי – רופא בכיר, מנהל מחלקה - הוביל בצורה זדונית ומתוך גאווה מטורפת את מחלקתו לסיטואציה שמנסה להראות ולהטעות את כולנו כאילו הוא דואג לכולם. בין השאר התביישתי מהטון והסגנון התוקפני והמתנשא שבה ניסו רופאי המחלקה וחלק מההורים לתאר את רוטשטיין, בצביעות ובזדון כאילו הנחקר הינו ראש בארגון רצח מאפיוזי. הם מגיבים באלימות, מציגים שאלות זדוניות ופוסלים מראש כל תשובה.

בכל מערכת ארגונית ניתן לייצר מצבי חרום, אני מניח שבמשך שנה מתבצעים עשרות אלפי טיפולים מצילי חייים בילדים שעוברים אין סוף טיפולים וניתוחים. תמיד, אבל תמיד נוצר חיבור מיוחד עם הרופאים, אבל מעולם לא נוצר מצב שבו מנהל מחלקה כריזמטי מנהל את מחלקו כמו כת ומביא את הורי הילדים למצב מטורף שבו כאילו הוא בתקן של אלוהים ורק הוא יציל את ילדיהם . אני בוש בהורים שנתנו להוביל אותם כצאן לטבח וגורמים עכשיו נזק היסטורי לעולם הרפואה הישראלי ומביאים את ילדיהם למצב של סיכון חייהם וגורמים עוול נורא לפרופ רוטשטיין. איני מחסידי השר הרב ליצמן אבל להציג את הרצון הטוב של רוטשטיין לעזור בטיפול בבת משפחתו כאילו בכך תמך ברצח של אחרים זו הייתה הצגה פושעת ורעה ואין לה מחילה.

התביישתי בכך שהרופאים וחלק מההורים נתנו לעצמם יד חופשית להוביל סוג של השמצות והתלהמות שאפילו חוקרי מרתפים חשוכים לא היו מגיעים לרמה רעה כל כך בשנים האחרונות ראינו מספר מצבים שבהם קרובי מאושפזים פגעו בדיבור או במעשה באנשי הפרסונל הרפואי. כל המערכת געשה והושבתה במחאה – בשום אחד מהמקרים ההם לא בוצעה תקיפה איומה כל כך כפי שתקפו הורי הילדים החולים את פרופ רוטשטיין.

מי שראה את כמות הזוהמה והלכלוך שבה השתמשו ההורים, באילה קללות איומות ובצווחות נוראיות הם הערימו על רופא – מנהל שבא להציל את בית החולים וגם את ילדיהם - אסור שנסכים לכך ולא ניתן אלא להעריך את חוזקו של האדם הזה ואת נשגבות תגובתו כאשר ספג את הכל ולא העמיד אותם על חומרת מעשיהם.

כאשר הוזעק רוטשטין לבית החולים, זה היה במצב שמאות אלפי תושבי ירושלים עמדו להשאר ללא כיסוי רפואי ואלפי חולים היו על סף הזנחה ומוות. וככל שהתקדמה התוכנית ראית שוב ושוב איך מנהל מחלקה מוטרף מאגו מוביל מערכה על פסוקו של יוד, וללא כל שיקול דעת אנושי או מקצועי. הוויכוח היה אם הצ"ילבה שלו תקודם במקביל אליו וכי לדעתה אפשר להגיע למערכות משולבות ומתואמות של השתלות מוח עצם של מבוגרים וילדים. והאדם הזה מוכן להרוס הכל וזאת כאשר יש אלפי ילדים שלא מגיעים לרמת טיפול של אלפית האחוז ממה שהגיעו הדסה.

נסו פעם להכנס למחלקה שכזו, איזו הקפדה על הנקיון וטוהר האויר, הלא מדובר בילדים שכל מערכת החיסון שלהם מנוטרלת והנה כדי לנצח את רוטשטיין שעושה הכל כדי להציל אותם. הרופאים הללו בגלגול עיינים זדוני מוכנים להוציא את כולם לאוהל! בגן סאקר! – איזו רשעות ואיזה זדון.

אבל הנורא מכל עדיין לא קרה במצבם, בגלל הטיפול, או בלעדיו, כל אחד מהם יכול למות כהרף עין, זה קורה גם לילדים בריאים, ואז תתחיל מהומת אלוהים, מי רצח את מי! איך הפכו הרופאים את אחד מבתי החולים המעולים בעולם למקום מושמץ כל כך – האם מישהו ישלול את ההסמכה הרפואית מעדר מרעים זה ויגרום לו להבין את ההתנהלות הפושעת שלו.

פרופ רוטשטיין, שכמו כל אדם אינו כליל השלמות, הוכיח דווקא במאבק הזה את איכותו האנושית את אצילות התנהלותו ואת השגיו האדירים כמנהל של מערכת בריאות שעמדה להתמוטט ולהפוך לאסון לאומי. אני מקווה שבעתיד תדע האומה לכבדו ולהעניק לו את פרס ישראל על שיקום הרפואה הציבורית בישראל ועל החזרת כבודה המקצועי.