ביום שלישי, בעת כתיבת שורות אלו, כבר החליט ביהמ"ש העליון על מהלך נוסף של גישור שייעשה על-ידי השופט הפורש, אליקים רובינשטיין. אלא שבו-זמנית הודיעו גם הורי הילדים החולים כי הם אינם רוצים בגישור. הערכתי בטרם הדיון כי משאלת כולם הייתה כי ביה"ד מתכנס, לבקשת הורי הילדים החולים, בעיקר בשל התקווה, שפעמה בלב כל הנוגעים בדבר, שביהמ"ש יספק סולם כלשהו לרופאים הנוטשים, בעזרתו ירדו הם, סופסוף מן העץ הגבוה עליו טיפסו. כבר עתה פונה מחט המצפן (או המצפון), נגד הפורשים ובראשם פרופ' מיקי ויינטראוב, רופא בעל השגים כידוע, אלא שנקלע לסכסוך מיותר עם פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה, בי"ח המצוי בעצמו על ערש דווי.

רוטשטיין החליט לאחד מחלקות. זו זכותו כמנהל. בהדסה ובבתי חולים אחרים ברחבי הארץ מבצעים פעולות כאלה על בסיס שגרתי. האם זו הצדקה לנטישת חולים או לעקירתם מהדסה ל... גן סאקר? שהותם בגן סאקר תרמה לבריאותם? כאשר ראיתי את ההתארגנות שם במו עיני, לא יכולתי להימנע מההרגשה הקשה כי הדבר מעיד על שיבוש חמור בשיקול דעתם של הרופאים הנוטשים. הדבר מעיד כי הכעס אך העיב על צלילות דעתם.

היום (ג) גם נבקע סכר הדממה. עיתונאים ואף רופאים יצאו בביקורת קשה על חבריהם מהמחלקה האמורה. בין היתר אומר פרופ' איתן כרם מנהל אגף הילדים (ידיעות אחרונות - נועם ברקן), "בתור מי שאחראי על טיפול בילדים, זאת אחת התקופות הקשות שהיו לי בחיים. לבוא לכאן ביום הראשון לנטישת המחלקה, עם ילדים חולי סרטן, שנמצאים במהלך טיפול כימותרפי, והרופאים שלהם נטשו אותם... לראות את העיניים של הילדים ושל ההורים... היה לי קשה ביותר".

הכתבה מלאה באמירות קשות, ובביטויי כעס על קבוצת רופאים קטנה ובראשם מנהל המחלקה שעשו דין לעצמם. החליטו לעזוב מחלקה, לעזוב את הילדים החולים, וללכת מהדסה. לאן? לשערי צדק? אומרים לי ששערי צדק הוא בי"ח מצויין. אמת. אם כך הדבר מדוע ההורים אצים- רצים לקבל את הטיפול הדרוש לילדיהם בבתי החולים בשפלה? באיכילוב, באחרים?