בַּחֶלְקָה הַצְּבָאִית
אוֹר לְבָנָה נוֹשֵׁק רִיסֵי חֲלוֹמָהּ
פּוֹגְשִׁים אֶת בְּנָהּ
עַל נַחֲלֵי שֶׁמֶשׁ עוֹלָה
שׁוֹטְפִים מַדָּיו הַשְּׁרוּפִים
מוֹרִיקִים בַּאֲפָרוֹ פֶּרַח אָדוֹם
שֶׁרֵיחַ זָהֳרוֹ הַחַי
יַשְׁכִּים אִתָּהּ מָחָר.
למרבה הכאב, החלקות הצבאיות הפכו לביתם של הורים, שחיי בניהם ובנותיהם נטבחו בבתי המטבחים של מלחמה שסופה אינו נראה, ונטמנו בחלקות הצבאיות, לשם עולה המשפחה האוהבת.
לבנו של אברהם אבינו, שנשא את האש והעצים על גבו בדרך אל עולת הדמים, נחלצו ידיים טובות של שרף משמים, שהסירו מעל הבן את אימת קורבן דמים.
לבנו של יעקב הסנדלר שלנו ברחוב חפץ חיים בפתח תקוה לא בא שרף מהשמיים ונטל את מאכלת-אש-כדורי מרצחים, ששרפו את חייו, חיי צעיר בן שמונה עשרה, חייל צעיר בחופשה, שנכון לו עתיד של גאון במדעים. ואם היה אתנו היה חוגג היום את יום הולדתו ה-81 בחיק משפחתו, ילדיו, נכדיו וניניו.
כל אבן בבית החיים בחלקות הצבאיות זועקת את צעקת הדממה, שיגיעו מהר שרפים מן השמים לבתי המטבחיים הקוטלים חיים, שיגיעו מהר שרפים מן השמים ויכתתו לאתים ולמזמרות את כל מאכלות האש, שקוטפות חיי עלומים נקיים ויפים ושולחים אותם בטרם עת לחלקות הצבאיות למנוחת עולם.
(השיר פורסם בדצמבר 1954 במוסך הספרותי "על המשמר")
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
