אינני רוצה לחלוק על אלה הקוראים את הדברים שאני כותב ובתגובותיהם טוענים שאני מרבה בדברי הבל חסרי שחר, אפילו אם אני מצטט מן התנ"ך. נכון שלא תמיד קיים היגיון צרוף או טיעונים מוסריים מובהקים, במה שכתוב בתנ"ך, ולכן אין לי טענות. אבל על דבר אחד אני חייב לחלוק ואינני מוכן לוותר למבקרים והוא: שאלת קיומו של אלוהים.
כיוון שאני מעריץ מושבע של אבי תורת היחסות הפיזיקאי הגאוני אלברט איינשטיין, חשבתי שיהיה זה מעשה נבון אם אבדוק מה הייתה עמדתו בנושא זה. והנה מה שמצאתי. הגאון היהודי הזה שבחן את העולם בעיניים לוגיות, כתב כך: "המילה אלוהים היא לגבי לא יותר מן הביטוי והתוצר של חולשת אנוש. כתבי הקודש אינם אלא אוסף של אגדות ראויות לכבוד, אם גם פרימיטיביות, שאף על-פי כן הן ילדותיות למדי. שום פרשנות, דקת-הבחנה ותחבלנית ככל שתהיה, לא תוכל, מבחינתי, לשנות זאת. הפרשנויות המתוחכמות הללו, רבגוניות ומורכבות מעצם טבען, אך אין להן כמעט דבר וחצי דבר עם הטקסט המקורי. בעיני, הדת היהודית, ככל הדתות האחרות, היא התגלמות של האמונות התפלות והילדותיות ביותר".
מעניין לדעת עד לאיזה מטר של שנאה וגידופים היה זוכה אינשטיין בעקבות הדברים האלה. אבל אני בתמימותי אמרתי לעצמי אולי כדאי לבדוק גם דעה של פילוסוף ואיש רוח נודע אחר על שאלה זו. וכדי שלא אטעה בגדול החלטתי להגיע אל אחד מעמיתיו הקרובים של אינשטיין, הלא הוא הפילוסוף הבריטי הנודע ברטראנד ראסל, שלא היה יהודי. להפתעתי גם אצלו מצאתי טקסט "לא נעים". וכך כתב ראסל: "אם היה אלוהים, אני חושב שמאוד לא סביר שהוא היה גאוותן עד כדי כך שהוא היה נפגע מאלה שמפקפקים בקיומו".
אני חייב להודות כי שני האישים הדגולים האלה לא הצהירו ש"אין אלוהים" כיוון שאמירה כזו לא הייתה עומדת במבחן ההיגיון. אולם ברור כי שני החברים האלה מצויים במעמד של "מפקפקים".
עד כאן הריביתי מלל בנושא החשוב הזה ולכן אני משוכנע שקוראי המתמעטים והולכים שואלים את עצמם: מה קרה לאדון דור-און שהוא מציג תמיהות בנושא שאין לו כל קשר לאקטואליה. לשאלה זו קיימת הצדקה מלאה. ודווקא משום כך אנסה להשיב ולהבהיר. מידיעתי האישית ברור לי, כי ראש ממשלתנו
בנימין נתניהו אינו מאמין בקיומה של ישות פיזית המכונה "אלוהים". אבל בהיותו פוליטיקאי מחונן ומנוסה הוא יודע היטב כי ראשי המפלגות החרדיות, כמו הרב
יעקב ליצמן, למשל, מאמינים באמונה שלמה, כי הם נציגיו עלי אדמות של האל השוכן בשמים. ואם זו אמונתם, מה הטעם לריב אתם? הרי אם קיים אלוהים הוא עלול לפגוע בי ולהרחיק אותי מהשלטון.
עכשיו אציג בפני קוראי את ההתחברות לאקטואליה. הממשלה בראשות נתניהו החליטה לפני יותר משנה כי אין זה צודק לקיים אפליה בין יהודים. אם היהודים בארה"ב מבקשים שיוקצה להם מקום מיוחד לתפילה ליד הכותל המערבי, שבו תתאפשר תפילה מעורבת של גברים ונשים, ראוי להיענות למשאלתם זו. וכך היה. על-פי החלטת הממשלה הוכשר מקום תפילה נפרד ליהודים האמריקנים, התומכים בישראל בממון רב ובלחץ פוליטי, שבו יוכלו גם נשים להניח תפילין.
והנה אך הגיעה השמועה אל אזני החרדים בישראל ומיד קמה "מהומת אלוהים". "לא יקום ולא יהיה" זעקו החרדים. "זה ממש חילול שם שמים שתוצאותיו עלולות לשמש עילה לפרישה מן הממשלה ואולי אף למהפך פוליטי". נתניהו שמע את קולות בני עמו הזועקים אליו והחליט במהירות: העסקה עם היהודים האמריקנים בטלה ומבוטלת. התוצאה: עלבון גדול וכבד מנשוא בצד השני של האוקיאנוס, כולל איומים בהפסקת התמיכה.
זה המצב קוראים יקרים. ואם זה לא אקטואליה אינני יודע אקטואליה מהי. אז איך מרבעים את המעגל? בהיותי אדם המאמין בנפלאות הפוליטיקה, אני משוכנע שיימצא פתרון שיניח את דעתם של כל הנוגעים בדבר, כולל, כנראה, גם את רצון השמיים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
