מה רוצים אנחנו מכם - בחום הלוהט והלוהב הזה של תחילת חודש יולי - כשאתם משקיפים קדימה, בדאגה, לקראת הבאות וצופים החום הנורא, הממתין לכם, בהמשכו של קיץ לח, מיוזע ומעיק זה. ובכן, נודה על האמת. לא הרבה. אנחנו סך הכל מבקשים שתכניסו לתודעתכם העובדה, שבטורקיה הסמוכה יצאו לפני 19 יום - בתאריך 15 לחודש יוני החולף, בדיוק - אלפי אנשים המשתתפים ב"צעדת הצדק הטורקית".
נכון, אתם צודקים לגמרי. מה לנו ולהם. לנו יש עניינים חשובים יותר לעסוק בהם. למשל, אם יוסרו ההגבלות על האסיר ברישיון,
אהוד אולמרט? האם יעניק לו הנשיא, רובי ריבלין, חנינה וכל הכתמים הפליליים שדבקו בו ייעלמו ויימחקו לבלתי שוב? או אז ישוב הוא להתהלך בינינו, צדיק וטהור כשמן זית זך. שמן זית זה יהא בחמיצות הנמוכה מחמיצות של 0.5%. גם ריחה הטוב של הבורית, שבה רחץ הוא גופו, ירחף מעלינו כענן קטורת נעים. ורגע. רגע. מה עם נאור ציון? הוא גזעני או שסתם הדביקו לו עלילת דברים, כמו לאלפרד דרייפוס, הזכור לטוב?
כן. כן. אכן, כן. אתם צודקים לגמרי - לגמרי צודקים. מה לנו - ולהם? ומה להם - ולנו? לא מספיק להם - לטורקים האלה - שהצטרפנו להכחשת השואה הארמנית, שהם מואשמים בביצועה - ולבקשתם הם? אומנם נכון, היה סופר אוסטרי אחד - פרנץ ורפל - שכתב ספר בשם:
"ארבעים הימים של מוסה דאג", של מה שהוא - הוא ולא אנחנו - הגדיר כרצח עם שביצעו הטורקים בארמנים.
מה זה שייך אלינו, בכלל? רגע. רגע. אתם אומרים שהוא היה יהודי. אז מה? אנחנו אחראים לכל שטות שיהודי עושה, בכל מקום בעולם? חוץ מזה הספר פורסם, בשנת 1933. אז טרם קמה מדינת ישראל. אתם רואים שזה לא קשור אלינו, בכלל. אפילו שורפל הזה היה יהודי וגורש - בשנת 1933 - מהאקדמיה הפרוסית לאמנויות, בגלל יהדותו. אתם אומרים שהאוסטרי הזה ניבא בספרו היחס ליהודים בגרמניה, כתוצאה מהאנטישמיות והנאציזם? מעניין מאוד. שואה זה משהו רציני. תנו לי לישון על זה, אולי יש טעם במה שאתם אומרים. אה, אתם אומרים שגם לטורקים יש סופר חשוב, בשם אורהאן פאמוק, שזכה בפרס נובל. אבל מה זה שייך לטורקיה. הם גירשו אותו מטורקיה. הוא בכלל אמריקני.
אז זהו זה. בזמן שאתם מתעלפים מחום ומקללים באלפי קללות, ת'מזגן הדפוק הזה שלא מקרר בכלל והחליט פתאום - גם הוא - להזיע, עצמאית, צועדים עשרות - ואולי אפילו, מאות - צועדים, במסע מפרך, באזור האוטוסטראדה E-5, מאנקרה לאיסטנבול, במסלול הנמתח על פני 400 קילומטרים, בקו אווירי. נכון שאין לצועדים אלה אזרחות ישראלית והם לא יוכלו להצביע, בבחירות הקרובות, לכנסת. אבל הוא נלחמים על משהוא, שאמור להיות קרוב - קרוב מאוד לליבנו. ואם לא הבנתם, במה מדובר, הרי נלחש לכם דברים באוזן - מחמת עינא בישא. מדובר במלחמה להמשך קיום הדמוקרטיה ובהמשך קיומו של
חופש הביטוי. רגע. רגע. מה קפצתם? מדובר בעניין פנימי טהור, לא? אז זהו זה, שלא.
למי שלא יודע נספר, שאחרי ניסיון ההפיכה בטורקיה - בקיץ שעבר - חוקקה הממשלה הטורקית, בראשות הנשיא הטורקי, רג'פ טייפ
ארדואן, תקנות לשעת חרום, כדי שזרועות השלטון יוכלו לעצור - במהירות -חשודים בקשירת קשר להפלת השלטון. הגדרת מצב החרום הורחבה מאז וכיום עושים שימוש במצב חרום זה, כדי להשתיק כמעט כל סוג התנגדות. מנהיג הצועדים, ראש ' CHP כמאל קיליצ'דארולו, מסביר - לכל מי שמוכן להאזין לו - כי המפגינים מוחים נגד האי צדק בטורקיה וה"הפיכה האזרחית".
ההפיכה אזרחית מתייחסת למעצרם של 50 אלף בני אדם - הכוללים יותר מ-170 עיתונאים ויותר מתריסר מחוקקים - שנחשדו במתיחת ביקורת על ממשלתה הסמכותנית והשמרנית של טורקיה. לאלה מצטרפים יותר מ-140 אלף עובדים, הכוללים אלפי אנשי אקדמיה ומאות אלפי מורים, תובעים ועובדי מדינה, שפוטרו או הושעו מעבודתם מסיבות דומות. למי שעוד תמהים, מה לנו לטורקיה ול"צעדת הצדק" נזכיר שטורקיה גובלת - בין היתר - בעירק, סוריה ואירן ומכאן חשיבותה האסטרטגית והפוליטית - במיוחד בעיצומם של ימים אלה. בתחילת השבוע הבא - ביום ראשון - מצפים צועדי "צעדת הצדק" הטורקית להגיע לידם, קרי לעיר איסטנבול, כדי להיחשף ציבורית ופומבית.
השינויים החוקתיים שהונהגו, מונעים - למעשה ובפועל - כל יכולת להתנהלות אופוזיציונית בפרלמנט הטורקי. הצעדה הינה ההזדמנות להתחבר לשכבות שאינן שייכות לבסיס האלקטורלי החילונית של מפלגת האופוזיציה הטורקית ומייצגת ניסיון לבנות קואליציה רחבה יותר נגד ארדואן. לכן, עוברים הצועדים באזורים הידועים כמעוזי השמרנים. עד כה נמנעו הם משיוך מפלגתי כדי לעודד אזרחים, מכל רחבי הקשת הפוליטית להצטרף אליהם. המבחן האמיתי יתרחש, בסוף השבוע הקרוב. אז מצפים ומקווים הצועדים, להצטרפות עשרות אלפי איש לחלק האחרון של הצעדה.
במועד כתיבת שורות אלה, עדיין מאפשר ארדואן לצועדים להמשיך בדרכם. ממשל ארדואן מספק לצועדים ליווי צמוד של המשטרה והמשטרה הצבאית. ארדואן מוכן לספוג תמונות וצילומים אלפי מפגינים, המפגינים נגד הממשלה ולהימנע מלבצע מעצרים המוניים. הדבר נובע מכך שארדואן אינו רוצה להפוך מנהיג האופוזיציה החילונית, כמאל קיליצ'דארולו לגיבור עממי, לסוג של מה שתומכי ארדואן מכנים בלעג בכינוי: "גנדי מזויף". ההשוואה של צועדי "צעדת הצדק" למנהיג הפוליטי והרוחני ההודי, מהאטמה גנדי או בשמו המלא מוֹהַנְדַּס קַרַמְצַ'נְד גַּנְדהִי בגוג'ראטית, מתבקשת מאליה. בשנת 1930 הנהיג גנדי "צעדת המלח" המפורסמת, במחאה על קיום השלטון הבריטי, בהודו.
הצועדים לאורך האוטוסטראדה E-5, זוכים לעידוד, מאנשים המסמנת להם תנועת האות האנגלית "וי", בשתי אצבעות, או בתגובות התנגדות, מצד תומכי ארדואן וממשלו, המניפים ארבע אצבעות, לאות וסימן שהם בעד ארדואן. ימים יגידו אם "צעדת הצדק" תביא להחלשת והפלת ממשל ארדואן, או שהיא תיכשל וממשלו יתחזק ויונצח.
